חידושי חתם סופר על חולין, מהדורא תנינא נו

ושט אין לו בדיקה בחוץ אלא בפנים דעת רש"י דדרוסה ניכר אחר שחיטה ולא חיישי' שמא במקום דרוסה קשחיט, ומשו"ה קאמר לקמן נפקא מני' לספק דרוסה ולא לספק נקובה וכק' תוס', משום דא"כ לא הוה נפקא מני' אלא בעוף ולא בבהמה וכן מבואר לקמן פ"ג ברש"י להדי' וע"ש בתו', ומיושב קו' א' של תוס'. ועל קו' הב' דניקב זה בלא זה תי' ר' יונה ז"ל דניקב במקום ידוע יש לו בדיקה גם מבחוץ כיון דאין העינים משוטטי', וכוונתו היכי דמסמס קועי' דמא דצריך לבדוק לכל הפחות היקף הושט ברוחב חוט השערה כדי לשחוט ובזה אין לו בדיקה, אבל ישב לו קוץ שאין צריך אלא נגד תחיבת הקוץ שהוא כחודו של מחט לזה יש לו בדיקה. ויען ראיתי משתבשי' בדבריו ע"כ בארתיו. ומ"ש עוד תוס' מר"מ היכי אכיל בשרא, לא קשי' להו מעיקור דברי ר' אשי שם דאמר דאזלי' בתר רובא ילפי' משחיטה עצמה, דלמא במקום נקב שחיט ה"ל להקשות דלמא בדקי' לי' דז"א דעכ"פ איכא למיחש לדרוסה במקום שחיטה וכמ"ש מהרש"א דהרי להתוס' גם בדרוס' חיישי' שמא במקום טפה שחיט, ואין לומר דלמא דעביד שמירה לבהמה מיום שנתעברה אמה, שלא תתיחד עם הדורסי', זה א"א דהא קרא כתיב כי יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו, ומיירי בהווה שצד מינים אלו מהיער ומי שמר את אלו ועוד מצינו כמה פעמי' בקרא שאכלו בהמות ממה שלקחו במלחמה ושחטו מיד ואכלו ואי' שמירה לאלו. ומיהו לזה י"ל דמותר אפי' כתלי דחזירי אבל על ר"מ הקשו שפיר דהא כ' שם תו' דר"מ לאו מדאורייתא חייש למיעוטא, אלא מחומרא. וא"כ שפיר י"ל דהחמיר ולא אכל מבהמה כ"א אותה שנשתמרה מדרוסה, ולניקב ע"י קוץ וחולי ליכא למיחש דהא אפשר למבדקה וק"ל.