חידושי חתם סופר על חולין, מהדורא תנינא נז

שאני לענין טרפה דבעי' רוב הנראה לעינים. לפ"ז הכשר שחיטה בפלגא, ולא מיטרפה עדיין עד רובא. משכחת לי' בנזיר כ"ט דמ"ד כדי לחנכו במצות מצי סבר יש שחיטה לעוף מן התורה. והכהן ימלוק חצי סי' אחד וישחוט חצי האחר והרי הוא שחוט ומלוק ואין כאן טרפות. ומיושב ק' תוס' לעיל כ"ח ע"א ד"ה ר' היא. ואולי אסור לעשות כן דא"כ ה"ל הבדלת בשני סי' ולא יבדיל כתי' ועוד אם ימלוק תחלה ע"כ ישבור גם המפרקת מיד אחר שמלק הסי' שאחורי עורף, וא"כ כבר נטרף ע"י מפרקת טרם שישחוט חצי סי' השני' ואם ישחוט תחלה חצי הסי' ה"ל מום ואסור למולקו אח"כ אע"ג דבעופות אין מום פוסל מ"מ הא ה"ל כמחוסר אבר כיון שנעשה בו הכשר כן י"ל אבל באמת תמוה לומר כן דיהי' מותר באכילה ע"י חצי סי' ועדיין לא עשה בו שיעור טרפה וא"כ הרי יכול לחיות ולהרבות כחול ימים ואיך יהיה על זה שם שחיטה דאע"ג דאפי' בשחט רוב שנים נמי דינו כחי לכל דבריו מ"מ נהי דעדיין חי הוא מ"מ סופו למות ממנו אבל שיהי' חי ממש ויהי' ניתר ע"י אותו השחיטה זה הוא דבר תימה, ושוב ראיתי שהרגיש בזה גם בתבואת שור, והנלע"ד דרבא לא אמרה אלא לרב דהוה ס"ל בפ' אלו טרפות דשיעור טריפה משערי' בעובי' של קנה וכדמייתי תו' בשמעתין וכ' שם בס' ת"ח דלשחיטה מודה רב דמשערי' בחללה וא"כ א"ש דרוב הנראה לעינים של עוביו שהוא שיעור טריפות אינו מגיע ליותר מחצי חללה וחצי קנה פגום דעובי' קאמר ומוסיף עליו כל שהוא היינו עד שיהיה כשיעור חצי חללו וק"ל: