חידושי חתם סופר על בבא מציעא פז:

בעזה"י פ' השוכר את הפועלים:

כי תבא נאמר כאן ביאה וכו. יל"ד מנ"ל למילף מלא תבא עליו השמש דבפועל מדבר דלמא נילף מביאה דלא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו וי"ל דבכל אדם בודאי לא מיירי דלא שבקת חיי וע"כ א"א לאוקמי אלא בעשה בסעודתו כדלקמן צ"ב ע"א וא"כ עדיף למילף מלא תבא עליו השמש דבפועל ממש מיירי ומסולק קו' לח"מ מרמב"ם ע"ש:

פרש"י דלאו בר חרמש כגון המוסק בזתים וכו' אע"ג דזית מצד מזבח אתי' מ"מ ע' תוס' ר"פ כיצד מברכין ד"ה ואתי נמי זית וכו':

היינו דאיצטריך קרא למשרא פועל בשיטה מקובצת לא גרס לי' ומפרש כפשטי' דאיצטריך קרא לאסור של עכו"ם דכיון דאינו מצווה להאכיל לפועליו ממילא אם אוכל הו"ל גזל. ונראה דגירסא שלפנינו אתי' כמ"ד בפסחים ל"א ע"ב גבי בע"ח קונה משכון דבעכו"ם אע"ג דלא שייך צדקה אפ"ה קונה הישראל משכונו מק"ו וה"נ ק"ו השתא מישראל אכיל מעכו"ם מבעי' וע"כ קרא להתיר אתי שנותן לכליו אפי' מעכו"ם ואמנם לאידך מ"ד דאינו קונה דקיי"ל כוותי' דבמשכונו של עכו"ם דלא שייך צדקה אין הישראל קונהו כ"ע מודו דה"נ אין הישראל אוכל משל עכו"ם כלל דהו"ל גזל כיון שאינו בר מצוה ובזה י"ל דברי ש"ך התמוהים ברס"י של"ז וק"ל:

שבעך ולא אכילה גסה. אבל ליכא למימר שבעך כמשמעו שלא נטעה לומר אכילה כזית דוקא די"ל דמדאיצטריך ענבים ולא ענבים ודבר אחר נפקא. דאי לא יאכל כ"א כזית במאי דבעי ליכול כדלקמן פ"ט ע"ב בתוס' ד"ה בקוצץ וכו' ע"ש אע"כ למעוטי אכילה גסה. וכמדומה לי שלזה נתכוין בחכמת שלמה אלא שנדפס בטעות: