חידושי חתם סופר על בבא בתרא יט.

לערבינהו וליתנינה פירש"י דהתם או סד בסיד תנן משמע דגרס במיצעתא או סד להדי' ולפ"ז צ"ל דש"ס מספקא להו בגירסי' דרישא אי גרסי' וסד או גרסי' או סד כבר"פ אלמנה ניזונת. אבל אי הוה ידע דגרסי' וסד לא הוה מספקא לי' בודאי דתרווי' בעי. ולפ"ז י"ל הגי' ודקארי לי' מאי קארי לי' עתו"ס ד"ה בא בידים וכו' ולגירסא שלפנינו צ"ל דסוגי' אזלא לרבא דלאביי לא פשוט מידי מבריתא דאיכא למימר דמשום דבא בידים תרווי' בעי הרחקה וכדס"ד לעיל י"ז ע"ב ובתו' ד"ה הכי גריס וכו' טעמא דבא בידים ופריך לרבא וכו' ע"ש וא"כ הכא קאי לרבא. ויש לעיין לרבא דמשני לקמן סלעים משום דמשתכי ולפיר"ח שבתו' אין הטעם משום הבל אלא שמעלה חלודה וא"כ הרי עריב ותני הזיקא דהבלי עם הזיקא דמשתכי וה"נ ה"ל לעירובו הזיקא דמתונא אי ס"ד או סד תנן ואיפשטא הבעי' וצ"ל שמעתי' אליבא דאביי לקמן ושינוי דרבא אה"נ דאיפשטא דוסד תנן וכהרמב"ם:

לפי שאין דרכו של ב"א להטמין בסלעי'. ומקו' דחול לא משני מידי מכאן ראי' לסברת לח"מ גבי זבל. דלק"מ ממאי דתנן בשבת ולא בהיזיקא דכותל משום דאע"ג דמוסיף הבל קצת ואסור להטמין מ"מ אינו הבלא כ"כ שיפסיד הכותל. ורבא דמשני גם חול משום דידע בריתא דר' אושיע דתני חול ש"מ דמזיק כותל כמ"ש לח"מ ע"ש:

דמשתכי לפיר"ח דמעלה הקרקע חלודה ועפר תחוח ה"ל למיתני בבבא דזרעי' ומחרישה וכ' בשיטה מקובצת דתני לי' עם גפת וסלעי' שהם דברי' המטלטלי' משא"כ זרעי' ומחרישה דקביע בקרקע. וצ"ל לפ"ז מי רגלים היינו גומא של מי רגלי' ולא שופכי' בעלמא עיי' רמב"ם וטור סי' קנ"ה:

במתונא פירש"י דר' אושעי' מתני לחול בבבא דנברכת כובסי' וא"כ בעי ג"ט וגם סד בסיד. וכבר כתבתי לעיל דבתוספתא שלפנינו מיתני בבבא דגפת ומלח ולא בעי אלא חדא ע"ש מילתא בטעמא בעזה"י: