חידושי חתם סופר על עבודה זרה עג:

רב ושמואל דאמרי תרוויי' וכו' כ' רמב"ן הא דלא אמרי הלכה כר' יהודה משום דה"א דוקא בקדשים כדם הפר א"נ בטהרות כמו בחרסן של זב אבל באיסור והיתר לא אמר קמ"ל רב ושמואל וצ"ע הא בס"פ כיסוי הדם אמר ר' יהודה נמי אין דם מבטל דם וצ"ל הוה ס"ד מצוה שאני, אבל איסור והיתר לא ודוחק:

תני' כוותי' דרב ושמואל ותניא כוותי' דר' יוחנן עמ"ש לעיל ס"ו ע"א בחידושינו דס"ל לרש"י לקיים ב' ברייתות דכל ששוה בשמא וגם בטעמא דומי' דדם הפר והשעיר ממש מב"מ לא בטיל וכל ששוה רק בשמא ולא בטעמא בנ"ט ושוה בטעמא ולא בשמא בששים:

כל איסורין שבתורה וכו' חוץ מטבל ויי"נ וכו' להסביר דברי הרמב"ם פט"ו ממ"א מהלכה וי"ו ואילך דקאמר כל אי' שבתורה אין שביעי' בכלל שאינו איסור אלא לאוכלו בקדושת שביעי', ואין חמץ וחדש בכלל שהרי אין איסורם אי' עולם דבהגיע זמנם מותר מאליו אבל טבל שאין איסורו מסתלק מאליו אלא ע"י מעשה אותו הוצרך לפרוט חוץ מטבל, וסיים הרמב"ם דיראה דיש לו מתירי' בטל בשאינו מינו השיג הראב"ד משנתינו הוא זה רוצה לומר מתני' דהכלל לאתוי טבל ותנן באינו מינו בנ"ט, אמנם רמב"ם חידש דלמא איכא מאן דסבר דשיל"מ אפי' בשאינו מינו כדמשמע סוף משילי' במים ומלח וזה הכלל דמתני' מרבה טבל דאין לו מתירי' שאין הבעלי' לפנינו ומטעם כהתירו כך איסורו לא בטיל במינו דוקא קמ"ל הרמב"ם יראה לי דדשיל"מ בטיל בשאינו מינו. מיהו עיי' במשנה חלה פ"ג משנה יו"ד ונדפס בגליון ש"ס החדשי' בשם הגאון מה"ו וואלף באסקוויץ זצ"ל:

כהתירו כך איסורו עיי' תוס' ור"ן בשם רמב"ן מיהו פשוט וברור דאפי' טבל הטבול לתרומת מעשר שאין התירו בכ"ש וגם אין הבעלים מצויים מ"מ הוא בכ"ש דלא פלוג רבנן בשם טבל בעולם וכן מוכרח בתוס' יומא מ"ז ע"ב סוף ד"ה הדר פשטה וכו' וע"ש בס' יד דוד: (מכאן עד סיום המסכתא להיות שכבר נדפס בתוך ח"ס חלק יו"ד סי' קי"ד אין מן הצורך להדפיסם פה שנית):