חידושי חתם סופר על עבודה זרה עג.

יי"נ אסור ואוסר בכ"ש הא דיי"נ אסור משנה שאינה צריכא היא ולולי דמסתפינא ה"א דרמז לן אפי' אותו יי"נ שהוא רק אסור ולא מטמא והוא סתם יינם שאינו מטמא לשיטת רש"י לעיל למ"ד ע"ב בתוס' ד"ה ומטמא וכו' וכן דעת הרמב"ם דאינו מטמא וקמ"ל הכא אפ"ה אוסר בכ"ש ודלא כשיטת ר"ת ודלא כפי' המשניות להרמב"ם ע"ש היטב. ויש לעיין ביין או מים שנתנסכו ממש דלכ"ע מטמאו וא"כ א"נ קמא קמא בטיל מ"מ טומאה לא בטלה כמ"ש תוס' בבכורת וע"ש כ"ב ע"א ד"ה אבל וכו' וא"כ אע"ג דאיסורא בטיל ומותרי' בשתי' להפוסקי' מ"מ עדיין טמאי' מטומאת ע"ז מיהו מים סלקא להו השקה אחר הביטול אבל יין דלא סליק לי' השקה קשה הדבר לומר שמותר אפי' בשתי' ועדיין מטמא מטומאת תקרובות ע"ז והרחבתי קצת בזה ואין כאן מקום ופנאי להאריך והנה הר"ן כ' אהא דר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן דיש לעיי' מה גביל ניתן בין צרצור דטפין קטני' ובין טפין גדולים ולהנ"ל יש לומר כל טפה ששיעורו בכזית שהוא שיעור טומאתו שנפל בבת א' לא אמרי' בי' קמא בטיל וצ"ע:

יין ביין וכו' כ' תוס' בשם ר"ת דסתם יינם אינו אוסר בכ"ש והא דאגרדמי' אתי' כר' יהודה והקשה הר"ן א"כ מאי קאמר שטיפת יין אוסר בכ"ש הא בכל מקום מב"מ לא בטיל ולפע"ד לק"מ לשיטת תוס' בחולין צ"ט ע"א ד"ה שאני וכו' דלר"י מב"מ בדרבנן בטיל וא"כ הכא ביי"נ אפי' בדרבנן לא בטיל אבל לרבנן דבעלמא מב"מ בדאורייתא בטיל מסתיין דביין שנתנסך ממש ואסור מדאורייתא הא לא בטיל במינו אבל סתם יינם דרבנן בטיל לרבנן:

ובזה א"ש נמי מה שנדחק הר"ן לקמן בפיסקא דזה הכלל דלרב ושמואל דזה הכלל לאתויי כל מב"מ ק' לי' מ"ט פריט ברישא יי"נ ונדחק איידי דמציעתא דיין במים באינו בנ"ט ולא נימא דאפילו באינו מינו לא בטיל ע"ש וזה דוחק ולהנ"ל א"ש דלרב ושמואל דס"ל בכל התורה באיסורא דאורייתא במב"מ לא בטיל מודה ר"ת דלדדהו סתם יינם אעפ"י שהוא דרבנן מ"מ מב"מ לא בטיל וקמ"ל רישא מב"מ דרבנן בסתם יינם אבל מאי דקיי"ל מב"מ בטיל ורק משום חומרי' דיי"נ לא מיתוקם לי' מתני' אלא ביין שנתנסך ממש אבל סתם יינם בטיל בס'. ועיי' לעיל מ' ע"א תוס' ד"ה מחלוקות וכו' ס"ל ציר דגים נמי דאורייתא ע"כ לא ס"ל כתוס' חולין הנ"ל עיי' יבמות פ"ב ע"א בתוס':

יין במים בנ"ט לשיטת ר"ת דיין שנתנסך קאמר א"ש וקמ"ל דלא תימא דאפי' אינו מינו בכ"ש כמו חמץ אבל להפוסקים דסתם יינם קאמר א"כ ק' למ"ד בהתירא גו איסורא מיירי מתני' א"כ השתא יין דהתירא בגו מיא שנתנסכו ממש הוה בנ"ט ולא בכ"ש מה צריך תו לומר מיא דהתירא בגו סתם יינם דסגי בנ"ט פשיטא והוה זו ואצ"ל זו וי"ל לפמ"ש הר"ן בשם הראב"ד דמים מבטלי' כח היין בששה פעמים כמותו דאיפגם ומייתי לי' מלקמן ב' כוסו' שמזגם וערבום זה בזה והר"ן כ' דלשון בנ"ט דמתני' משמע נ"ט ממש בס' ולא בששה ואולי י"ל בתרומה מקלינן וסגי בששה בפגימת טעם בעלמא וביי"נ מחמרי' ובעי' נ"ט ממש וא"כ סיפא רבותא לחומרא קמ"ל לא מבעי' יין התירא בגו מיא שנתנסכו בעי' נ"ט ולא סגי בששה חלקים אלא אפי' מיא דהתירא בגו סתם יינם נמי בעי' ס' ולא סגי בששה חלקים:

וזה מרומז למדקדק בלשון רש"י ד"ה ה"ג לא חמרא דהתירא בגו מיא דאיסורא ואשמעי' דכל כמה דיהבי מיא טעמא בחמרא איתסר עד שיבטל טעם היין את המים עכ"ל ור"ל לאפוקי באיפגם בעלמא ע"י ששה חלקים מים:

ועד"ז י"ל ק' הרמ"א על המחבר בש"ע סי' קל"ד וע"ש בש"ך סקי"ז ובנה"כ שם ולפע"ד דמ"ש שם בש"ע סעי' ה' דיין במים בטל בששה חלקים היינו בסתם יינם אבל ביי"נ או מים שנתנסכו ממש לא מהני פגימת המים אלא בעי ס' והנה בסעי' ג' מיירי ביי"נ דאורייתא דומי' דמים ואז אם נתערב התירא גו איסורא דקמא קמא נאסר אינו חתר להתירא עד שיהיה ההיתר ס' נגד האיסור ולא סגי לכשיפגמנו אלא בעי' ס' ממש אבל איסורא לגו התירא קמא קמא נעשה היתר אפי' נתרבה האיסור כל כך שיתן טעם בהיתר ונרגש בו מ"מ עדיין מותר הוא כיון שהטעם הזה קיוהא בעלמא הוא וטעם פגום אע"ג אי היה נפל בבת א' היה אוסר ההרגש הזה אע"ג דהוא קיוהא הרי ביי"נ לא מהני ששה חלקים מ"מ השתא דקמא קמא התירא הוא אינו חוזר וניעור לאיסור עד דיהיב טעם ממש שיהיה פחות מששה חלקים ויתקיימו דברי המחבר בש"ע ואם לא נתכוון לכך מ"מ נ"ל הדין אמת לפע"ד עיי' וק"ל:

ועיי' רמב"ם פט"ז ממ"א הל' כ"ח השיג הראב"ד ברייתא דאגרדמי ולא נוכל לתרץ דאתי' כר' יהודה דהרמב"ם גופי' פסקו לאותה ברייתא פי"ב הל' ט"ו והנלע"ד דהראב"ד הקשה כן דמפרש מיניקת כפי' תוס' לעיל נ"ח ע"א ד"ה שקד"ח וכו' וה"ל צרצור קטן אבל רמב"ם משמע דמפרש כפירש"י שם והוה כמלא פי חביות ואסור למאי דקיי"ל כנ"י בר יוסף דלא כרב דימי וא"ש רמב"ם ולרב דימי לא תיקשי דהוא מוקי לברייתא כר' יהודה כמ"ש תוס' וק"ל:

לא דקא נפיל חמרא דהתירא בגו מיא דאיסורא פירש"י וכגון דנפל כולי' כחדא דלא איפשר למיא דאיסורא ליבטל עכ"ל י"ל ס"ל לרש"י השתא איסורא בטיל קמא קמא ואינו חוזר וניעור לאיסורא כ"ש התירא לגו אי' דקמא קמא נעשה נבלה פשיטא דאינו חוזר להקל אך היינו התירא דומי' דאיסורא כמו אלו נפיל אי' מיירי שנפלו טפי' קטני' שאין בא' מהם בנ"ט דמשו"ה בטיל ה"נ אם נפלו טפי' קטני' התירא שאין טעם ההיתר נרגש באיסור הרי ההיתר הזה עבר ובטל מן העולם ואינו חוזר וניעור לעולם אך אם נפל טיפה היתר שאין האיסור ס' נגדו וטעמו נרגש באיסור נהי מ"מ נאסר זה ההיתר אבל מ"מ איננו עבר ובטל מן העולם שהרי טעמו לא בטיל ע"כ כשיתרבה שוב ההיתר כל כך שיהי' ס' נגד האיסור חוזר להתירו והיינו דקתני סיפא בנ"ט פי' עד כדי שיתן ההיתר טעם באיסור אז אם יתרבה ההיתר באיסור עד שיהיה ההיתר ס' באיסור חוזר להתירו משא"כ ברישא במב"מ דלא שייך הרגש ע"כ אפי' בכה"ג הוה במשהו וק"ל:

ומדרישא במיא דאיסורא וכו' ס"פ כיסוי הדם הקשה מהרש"א להתוס' דלא קשי' דהסיפא אלא משום דמסתמא רישא דומי' דסיפא באיסורא לגו התירא והשתא מאי פריך מסיפא דסיפא דלמא רישא דמתני' דומי' דרישא דסיפא בהתירא לגו איסורא ותי' כיון דסיפא בשני בבו' חד התירא לגו איסורא וחד איסורא לגו התירא א"כ רישא נמי בתרי בבות ע"ש ולכאורה יש לעיי' דלמא רב דימי לא אמר אלא בסתם יינם אבל בנתנסך ממש לא מקלינן כמ"ש תוס' ביבמות דבמי פירות מחמרי' לענין נטל סאה ע"ש ונהי סתם משנה נמי בסתם יין מיירי לרוב הפוסקים ומשו"ה נדחק בהתירא לגו איסורא מ"מ מסיפא לא פריך מידי דלמא אה"נ מדסיפא תרי בבי ה"נ רישא ובבא דיין ביין שהוא סתם יינם מיירי התירא לגו איסורא אבל איסורא לגו התירא קמא קמא בטיל ובבא דמים במים שהוא נתנסך ממש מיירי באיסורא לנו התירא דבהא מודה רב דימי דלא אמרי' קמא בטיל והא לשיטת ר"ת דסתם יינם בטיל בס' ניחא וק"ל:

לעיל קמא קמא בטיל פירש"י מותר בהנאה עיי' רא"ש שהשיג על רש"י וזאת ההשגה היא שהקשה הר"ן לקמן אהראב"ד דס"ל הביטול בחמץ אינו אלא להנאה אבל לאכילה אסור וכן דעת רש"י לקמן ע"ד ע"א ד"ה תרתי וכו' ע"ש. ומ"מ הכי י"ל כק' הראב"ד תיפוק לי' משום ניצוק חבור וניחא לי' לרש"י דניצוק אינו אוסר אלא בשתי' ולא בהנאה וכן דעת הראב"ד והכא לענין הנאה מיירי וא"ש:

הנה דעת הראב"ד דלא אמרי' חוזר וניעור בשום איסור נ"ל היינו כגון יי"נ שאין אדם מרגיש אם הוא נתנסך או לא אעפ"י שמרגיש האיסור ערלה וכלאי הכרם ויי"נ מ"מ איננו מרגיש שהוא ערלה או כלאים או נתנסך אבל חלב שמרגיש טעם חלב לאחר שנתרבה בזה לא אמרי' שיאכל ויטעום חלב ובזה נסתלק' תמיהת תוס' וק"ל. והראב"ד מייתי ראי' מערלה וכ' מתרומה אין ראי' כיון שצריך להרים לא נתבטל ור"ש דס"ל כמורם דמי ס"ל באמת דאינו חוזר וניעור, והרא"ש פג"ה סי' ל"ז מייתי ראי' מתרומה דחוזר וניעור דהא דצריך להרים הוא רק מגזל השבט ור"ש דס"ל אינו חוזר וניעור היינו משום כמורם דמי ודבריו תמוהי' לכאורה ונ"ל דראב"ד ורא"ש פליגי בהאי דמס' שבת קמ"ב ע"א דהוה ס"ד טעמי' דר"ש דס"ל תרומה בעינא מחתא ות"ק ס"ל לא מחתא בעינא וחוזר וניעור והא דצריך להרים משום גזל השבט הוא, אך ר"ש ס"ל תרומה בעינא דמחתא נמצא אינה מעורבת כלל וכאלו כבר הורמה ולא שייך חוזר וניעור שהרי אינה מעורבת כלל בתוך התערובות, ואי משום הא דמחתא בעינא זה הוה כאלו כבר הורם, וראב"ד ס"ל כדחיי' הש"ס דלכ"ע לאו בעינא מחתא א"כ מוכח מר"ש דלא אמרי' חוזר וניעור וע"כ טעמא דת"ק דס"ל צריך להרים ולא רק משום גזל השבט ועיי' בזה פלוגתת רש"י ותוס' בבכורות כ"ב ע"ב ד"ה תעלה ותאכל וכו' ע"ש:

עוד מייתי ר"ן מירושלמי גריסי' שנפלו לתוך עדשי' והתם באינו מינו שא"צ להרים, ונ"ל דזה תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' בחולין צ"ט ע"א תוס' ד"ה אין בהם בנ"ט דלרש"י מיירי שהגריסי' נכרים וצריך להסירם וכל זמן שלא הסירם אם נפלו אחרי' פשיטא דחוזר וניעור אבל אם הסירם או נימוחו וא"א להסירם י"ל כהראב"ד דל"א חוזר וניעור:

רואי' את ההיתר כאלו אינו פירש"י ולא אמרי' וכו' ורבה היין וכו' ואיכא מיא רובא וכו'. האמת מפורש דמיירי לכאורה שלוג יי"נ נפל לס' לוגי' יין כשר שאוסרו במשהו, אלא שהקיתון של מים שיש בו ס' לוגין יתבטל בס"א לוגי' יין האסורי' קמ"ל אלא היין של היתר כאלו אינו ונמצא יש ס' לוגין מים נגד לוג יין של איסור, אבל ה"ל למימר עוד חידוש יותר דאי לא אמרי' סלק ה' צריכי' במים ס' פעמים ס"א לוגין לבטל היין של איסור ושל היתר ופשוט:

ודע כי לפע"ד אין זה ענין לסלק את מינו כמי שאינו דבהא אפילו חזקי' מודה רק בשמעתין עיי' דקדוק לשון רש"י ד"ה וברואין כיון דיין כשר רבה וכו' פי' כיון דהכא כבר נתבטלו המים ברוב יין היתר וכבר נתהפכו המים ונעשו יין אם אח"כ נופל לתוכו האיסור בהא פליגי וס"ל לחזקי' דלא שייך תו רואי' כיון שהמים כבר עברו ובטלו טרם ביאת היין ור' יוחנן ס"ל אפי' בהא אמרי' רואי' אבל בסלק את מינו בעלמא לא פליגי, ועיי' ברא"ש דפרקי' סי' כ"ט דתמה אשיטת רש"י דס"ל מב"מ לא בטיל דק' מלשונו של רבא דאמר קסבר ר' יהודה כל מו"מ ודבר אחר סלק משמע ר' יהודה ולי' לא ס"ל וכיון דסלק הלכה פסוקה היא א"כ ע"כ הא דאמר רבא קסבר ר"י ולי' לא ס"ל היינו אפסקא דמב"מ לא בטיל והקשה פלפולא חריפתא שם אדרבא נימא אדיוקא דסליק פליג רבא וס"ל כחזקי' רבי' דר' יוחנן ע"ש לפמ"ש לק"מ דחזקי' נמי ס"ל סלק רק בהנ"ל פליג:

ברם דא צריך לעיין דאמרי' בשני כוסות שמזגו ונתערבו דמעיקרא לא פשיט לי' וכו' משמע דאיכא ספיקא בהא ונראה דגם זה לק"מ דודאי לשון רש"י ד"ה מהו וכו' ורבה היין על המים וכו' ע"ש והוא תמוה איך אפשר שירבה היין על המים הא בכל כוס איכא ג' פעמים מים כנגד היין שבתוכו מזה נראה דס"ל לרש"י כהראב"ד דששה חלקים מים מבטלים כח היין אף עפ"י שטעם היין נרגש מ"מ קיוהא ופגימא הוא ויפה כ' רש"י מצא מין את מינו וניעור ורבה כח היין על המים לא שרבה במדתו אלא בכחו שאם נסלק היין של היתר יהיה המים ששה חלקים ויופגם כח היין של איסור אבל אי חוזר וניעור הוה רק ג' חלקים מים ורבה כח היין ונרגש ולא נפגם כן נלע"ד כוונת רש"י אלא שהדין הוא חידוש גדול איך נאמר בזה סלק שהרי באמת טעם היין של איסור נרגש וגם אינו נפגם דהא עכ"פ ליכא כאן ששה חלקים מים נגד כל היין איך שייך בזה סלק ומשו"ה מספקא לי' לר' יוחנן אבל בעלמא בודאי ס"ל סלק ולק"מ:

ובירושלמי אמתני' יין במים ומים ביין בנ"ט חזקי' אמר הדא דתימא במקום שאין היין נמכרי' במדה אבל במקום שהיין נמכרי' במדה כיין ביין הם ופני משה לא מצא מקום לפרשו ולפע"ד ט"ס הוא וצריך להגיה במקום שאין המים במדה ועפ"י שאבאר בעזה"י דהרשב"א ומייתי לי' ר"ן לקמן במתני' דיי"נ שנפל לבור כל שמתקני' הקדרה בכך אין דני' בס' אלא במשהו ומייתי ראי' מלעיל ל"ח ע"ב כבשין שדרכן לתת לתוכן יין ע"ש ופסקו מג"א סי' תמ"ב סק"א בסופו ע"ש, ועיי' לעיל נ"ח ע"ב יין שמסכו נכרי וכו' וכ' שם ר"ן דוקא בכוס אבל בחבי' אין דרך מזיגה בכך ע"ש, והיינו דקאמר חזקי' דמתני' מיירי במקום שאין דרך למסוך או למזוג המים במדה אלא במקרה כגון בחביו' ובבור אבל במקום שמוסכו במדה ידועה ועיקור תקנה בכך הוה מים במים כיין ביין דלא בטיל כנלע"ד וקצת ראי' משלהי פ' משילי' גבי מים ומלח לגבי עיסה דהוה כמב"מ כיון דתיקונו בכך:

מצא מין את מינו וניעור פירש"י י"מ ונוער וכו' ונראה דהנך מפורשי' ס"ל כהפוסקים דמיירי מהתירא לגו דאיסורא ולא פליג אדרב דימי ואדרב יצחק בר יוסף, א"כ ההיתר מצא מינו האיסור בתוך הבור ונוער ההיתר הזה מהתירו ונהפוך ונעשה איסור, אבל רש"י ס"ל דפליגי ולדידהו מתני' באיסורא להתירא והאיסור היה חלוש רק לוג א' ועתה בנפלו לבור של יין היתר הרבה נתחזק וניעור משנתו וחולשתו ונתחזק, ועיי' בכורות כ"ב ע"ב פירש"י ד"ה אבל לתוך הקדירה וכו' ע"ש התם מילתא אחריתי היא עיי' וק"ל. הא דכ' הר"ן בשם רמב"ן דאין דרך היתר להתבטל וכ"כ הר"ן ס"פ הנודר מן הירק ע"ש לא מצאתי סברא להסביר הדבר אך רמז הוא בקרא דהרי כל ביטול האיסורי' מאחרי רבים להטות נפקא והתם כתי' לא תהיה אחרי רבים לרעות פי' שההיתר לא יעשה איסור: