חדושי ר' חיים הלוי צח

עליה ובשנת היובל היו כל יושבי' עלי', וא"כ ע"כ ס"ל לר"י וחכמים דהכא דבשביעית בעינן כל יושבי', כרבי בריש מו"ק דמקיש שביעית ליובל, וא"כ קשה רישא דספרא דאמר מנין עשה שביעית אע"פ שאין יובל, הרי בזמן שאין יובל הא אז אין גם שביעית, כדמוכח מסיפא דלענין כל יושבי' שוה שביעית ליובל. וע"כ צ"ל דהך דרשא עשה שביעית אע"פ שאין יובל איירי היכא דחסר ספירת ב"ד בינתים, דאז הרי בטל החשבון של יובל, וכמו שהבאנו לעיל לשון הרמב"ם דמצות עשה לספור שבע שבע שנים ולקדש שנת החמשים, והיינו כדכתיב בקרא וספרת, והנך שנים דלית בהו ספירה אין עולין לחשבון שנות היובל, ומבטלין את החשבון שצריך לחזור ולספור מחדש שנות היובל, ונמצא דהנך שנים דלית בהו ספירה לית בהו יובל, כיון דלעולם לא יצורפו לשני היובל. והנה כל הך דינא דוספרת וקדשתם לא קאי רק על יובל, דליובל הוא דבעינן ספירה וקידוש, אבל בשביעית לא הוזכר כלל ספירה גבה, דהספירה דכתיב בה היא רק משום יובל, אבל שביעית עצמה ממילא חיילא גם בלא ספירה וקידוש, וע"ז קאי הספרא מנין עשה שביעית אע"פ שאין יובל, דהיינו אם לא ספרו ב"ד איזה שנים, ונמצא דאלו השנים ושביעית זו דלא ספרו בה אינם עולים לחשבון היובל, והויא שביעית בלא יובל, ובשביל שביעית הרי לא איכפת לן בהספירה, וע"ז בא הספרא ללמד דעשה שביעית אע"פ שאין יובל. הרי נמצינו למדין מתוך הספרא, דספירה וקידוש ב"ד הם לעיכובא ביובל, ואם אין ספירה וקידוש ליכא יובל, ואין השנים עולין בחשבון היובל כלל, וגם נלמד מזה דבלא ספירה וקידוש ב"ד עצם השנה אינה בכלל שנת היובל כלל, וכדחזינן דגם ספירה שאינה כלל בשנת היובל עצמה כ"א בשנים הקודמות ג"כ מעכבת ביובל, וספירה הלא ודאי דכל עיקרה היא לקבוע את שנת החמשים שיהא דין שנת היובל עלה, ועיכוב הספירה בע"כ דהוא על קביעותא דיובל, וכיון דגם הקביעות בטלה א"כ ודאי דאינה בכלל שנת החמשים כלל, וכן מבואר מהספרא דבאין כל יושביה עליה מ"מ השנים עולין למנין היובל, ואם בשנת החמשים היו כל יושבי' עלי' היובל נוהג, וכדחזינן דלא איפלגו ר"י ורבנן אלא בלא היו כל יושבי' בשנת השביעית עצמה, ומשום דחסרון שביעית הוא דמעכב ליובל, אבל אם באמצע השבוע לא היו כל יושבי' שפיר השנים עולין למנין היובל. אשר ע"כ זהו שחלקו הגאונים, דבאין כל יושבי' עלי' דמנין היובל נוהג ע"כ מנו יובלות לקדש שמיטין, כיון דדין שנת חמשים בה, ודינה דאינה עולה למנין השביעית, משא"כ בחסר ספירה וקידוש, דבטל כל המנין של יובל, ע"כ אין מונין רק שמיטות, כיון דבטל כל מנינא דיובל, וכל בלא יובל לית בה דין שנת חמשים ואין לנו למנות רק שבע שבע בלבד וכש"נ. והנה לפי"ז הא נמצא נלמד מתוך דברי הספרא אלו דעשה שביעית ואע"פ שאין יובל, דכמו דעיקר קביעת שנת השביעית לא בעי ספירה וקידוש, כמו"כ ניהוג דין שביעית הוא ג"כ נוהג אף בלא ספירה וקידוש, ולכאורה קשה מאחר דהספרא קאי הכא אליבא דרבי דשתי השמיטות תלויות זב"ז, וכדהוכחנו למעלה מהך דעשה יובל ואע"פ שאין שביעית דהיינו שלא היו בשנת השביעית כל יושבי' עליה, הרי דגם שביעית בעיא כל יושבי', והיינו כרבי דסובר דשביעית תלוי' ביובל, וא"כ אמאי לא תליא שביעית ביובל גם בדין ספירה וקידוש. אכן נראה דזה ודאי דלענין ספירה וקידוש אין שביעית תלוי' ביובל, [ועיין בראשונים שהביאו דעת בעהמ"א דסובר באמת דבזמן דליכא קידוש ב"ד ליתא גם לשביעית משום הך דרבי, והראשונים חלקו עליו עיין בר"ן פ"ד דגיטין, והסברא לזה נראה, דדוקא לענין כל יושבי', דאם לא היו כל יושביה עלי' הרי הם פטורין מדין יובל, בזה הוא דתליא שמיטה ביובל, דהיכא דפטורים מיובל פטורים גם משביעית, משא"כ היכא דחסר הקידוש וספירה הא אין בזה דין פטור מיובל, דהרי רחמנא אזהר וספרת וקדשתם אלא דאם לא ספרו ממילא אין כאן יובל, אבל לא דפטורים הם, וגם היכא שאין ב"ד כלל לספור ולקדש, ג"כ לא פטירי מיובל, ורק דאנוסים הם, ובכה"ג דאין נפטרים מהיובל לא מצאנו דתלי רחמנא שביעית ביובל, וע"כ שביעית נוהגת אפילו היכא דחסר הספירה וקידוש. ונראה דהכי מוכרח מסיפא דספרא דעשה יובל אע"פ שאין שביעית, דהיינו כגון שלא היו בשנת השביעית כל יושבי' עליה, וא"כ הרי מוכח מזה להדיא דגם היכא דבאמצע היובל לא היו כל יושבי', מ"מ כל שבשנת היובל בשעתו היו כל יושביה עליה, נוהג בי' דין יובל, וקשה לפ"ז דאיך אמרינן דבזמן שאין כל יושביה עליה דליכא יובל ליתא גם לשביעית, והא אכתי יוכל להיות שבשנת היובל יהיו כל יושביה עליה וינהוג היובל ומה שאין עתה כל יושביה אין זה נוגע לדין יובל, אלא ודאי דהפירוש הוא דכיון דעתה הוא שעת פטור מיובל, ע"כ פטורים גם משמיטה. ולפ"ז כיון דעיקר הדרשא, לא דתלוי בזה אם יהיה היובל נוהג בשעתו אם לא, אלא דהעיקר אם עתה בשעת שמיטה היא שעת פטור מיובל אם לא, ונמצא דאין השביעית תלוי' בעצם הקיום של יובל, ורק בדין יובל היא דתליא שביעית, וע"כ שפיר נוכל לחלק כמש"כ, דדוקא באין כל יושביה עלי' דפטורים הם מיובל ע"כ לא נהגה גם שמיטה, משא"כ היכא דחסר הספירה וקידוש, דאין בזה צד פטור מיובל, ורק דחסר עצם הקיום של יובל, ע"כ אין שמיטה תלוי' בזה ביובל כלל, ואין זה נוגע להך דינא דרבי דשתי השמיטות תלויות זב"ז, והספרא דקאמר עשה יובל אע"פ שאין שביעית ועשה שביעית אע"פ שאין יובל קאי על הא דכתיב וספרת לך שבע שבתות שנים וקדשתם את שנת החמשים אם דין שבע השבתות וקידוש דשנת החמשים הם מעכבים זא"ז אם לא, אבל אין זה נוגע לדינא דרבי דשתי שמיטות. והנה בערכין דף י"ב הנך שני דאגלינהו סנחריב עד דאתא ירמיה אהדרינהו לא קחשיב להו, ועיין ברש"י שם דהמנין הראשון של יובל נתבטל אחר שגלו וכשהחזירן ירמי' התחילו למנות שנות היובל מחדש, וקשה לרבנן דרבי דס"ל דשביעית נוהגת אף באין כל יושביה עלי' מד"ת, א"כ הא נמצא לדידהו דגם לאחר שגלו עשרת השבטים מ"מ חשבון השביעית היה קיים מד"ת, וא"כ איך נתבטל לאחר שהחזירן ירמי' החשבון שמקודם שהיה קיים מה"ת לענין שביעית, וגם לרבי דס"ל דבזמן שאין כל יושביה עליה אין גם שביעית, מ"מ הרי איכא עוד כמה דברים שהם ד"ת התלויין במנין שנות השביעית, ונוהגין גם בזמן דליכא כל יושביה, וכגון תרומות:

ומעשרות דתלויין בשנות השביעית, וכמבואר ברש"י כתובות דף כ"ה עיי"ש, ונהגו אז מד"ת, ואיך בטל לגבייהו אח"כ כשהחזירן ירמי' החשבון של שביעית שמקודם שהיה קיים מד"ת. והנראה בזה, דכיון דכל עיקר מה שקובע למנין היובל היא הספירה, וע"כ כיון שהתחילו אח"כ לספור השנים של יובל מתחלה, ע"כ ספירה זו היא שמבטלה להחשבון שמקודם, וקבעתן להשנים שאח"כ בכלל מנין שנות היובל שמחדש, והיא שהפקיעה חשבון השביעית שמקודם, וחיילא בהו קביעותא דשנות יובל שאח"כ. אכן הרי כ"ז לא שייך אלא אם נימא דהספירה היא דין של עיכובא בעיקר קביעותא דיובל, וע"כ שפיר אמרינן דהשנים שלא ספרו לא עלו למנין היובל, ואח"כ כשהתחילו לספור נעשה קביעות חדשה, אבל אם נימא דכל עיקרה של ספירה היא רק למצוה, ולא היא שקובעת להמנין של יובל, וגם אינה מעכבת ביובל כלל, א"כ הרי ודאי דלא שייך כלל שתבטל חשבון השביעית שמקודם. אלא ודאי מוכרח כמש"כ דהספירה