חדושי ר' חיים הלוי פב

איתי' בירושה וליתי' בזכית ממון, אכתי צריך בירור אם הוא זה דבר שיוכל להיות כלל, די"ל דלא שייכא זכות ירושה על הנכסים בלא זכית ממון, וא"כ אע"ג דמחמת עצם דין שם יורש הי' צריך להיות דעובר יהא בר ירושה, ושם יורש, בי', אבל מ"מ כיון דעכ"פ אין לו זכית ממון, א"כ ממילא דלא שייכא גבי' חלות ירושה שעל הנכסים, ונסתר כל מש"כ בדעת הרמב"ם. אכן נראה, דהנה ברמב"ם פ"א מהל' נחלות הי"ג ז"ל וכן אין הבן יורש את אמו בקבר כדי להנחיל לאחיו מאביו וכו' אבל אם מתה האם תחלה ואח"כ מת הבן אפילו הי' קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו הואיל וחיה אחר אמו שעה אחת ומת ה"ז נוחל את אמו ומנחיל הנחלה ליורשיו ממשפחת אביו עכ"ל, והראב"ד שם חולק ע"ז וז"ל אינו כן אלא בכלו לו חדשיו עכ"ל, ויש לפרש השגה זו בשני אופנים, או דסובר דנפל אינו נוחל ואינו מנחיל, ומשום דלאו בכלל נפש הוא, ואינו בדין ירושה כלל, או דחולק רק על הא דנוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב, ואה"נ דגם לדעת הראב"ד אינו מופקע מעיקר דין ירושה ואיתי' בדין ירושת משמוש, ורק דלענין להסב נחלה מיורשי האם ליורשיו מן האב דבעינן לזה דתיקום הירושה ברשות הבן בעצמו, ע"ז הוא דחולק הראב"ד וס"ל דבנפל לא קיימא הירושה ברשותו, וממילא דהדר דינו דאינו יורש את האם להנחיל לאחין מן האב, אכן נראה, דגם לדעת הרמב"ם דס"ל דנפל יורש, ובעת חיותו קיימא הירושה ברשותו, וכמש"כ ז"ל הואיל וחי' אחר אמו שעה אחת, ר"ל דעל כן נתקיימה הירושה ברשותו בעת חיותו, וגם הנפל חשוב כחי לזה, אבל מ"מ כ"ז הוא לענין דין ירושה, אבל לענין דין ממון ודאי דגם לדעת הרמב"ם נפל אינו בכלל נפש, והוא כמת לכל דבריו. ואינו בר זכי' והוי' של ממון, ומדקיימא הירושה ברשותו ומועלת להסב נחלה מיורשי האם ליורשיו מן האב, ש"מ דהרמב"ם ס"ל דיש חלות דין של ירושת הנכסים גם בלא זכית ממון, וגם זה שפיר מועיל לענין הסבת נחלה, כיון דעכ"פ דין ירושה שבנכסים נתקיימה ברשותו בעת חיותו, ע"כ ממילא דכשמת אח"כ יורשיו מן האב מיני' דידי' קירשו, ולית כאן הסבת נחלה. ולפי"ז ניחא שפיר דעת הרמב"ם כמש"כ, דעובר איתי' בדין ירושת הנכסים, ואינו בדין זכית הממון, כיון דכבר מצאנו כזאת דאיתא לירושה אף במי שאינו בר הוי' וזכית נכסים, א"כ ה"נ בעובר דכוותי', ומיושבים היטב דברי הרמב"ם, וכמש"כ. אמנם אע"ג דדברי הרמב"ם מיושבים היטב בטעמם וכש"נ, אבל אכתי עיקר דינו של הרמב"ם דחלוק בין בנים לשארי קרובים קשה מהסוגיא דיבמות דף ס"ז דתנן שם בת ישראל שניסת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי וכו' ובגמ' שם א"ר יהודה אמר שמואל זו דברי ר"י אבל חכ"א יש לו בנים אוכלין משום בנים אין לו בנים אוכלין משום אחין אין לו אחין אוכלין משום משפחה כולה, ועוד שם ת"ר וכו' הניח בנים והניחה מעוברת וכו' עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי וכו', הרי להדיא דלר"י דס"ל עובר יש לו זכי' גם בהניח בנים אין אוכלין משום חלקו של עובר, ולרבנן דעובר אין לו זכי' אוכלין גם משום משפחה כולה, ובנים ושאר קרובים שוין, דבתרווייהו תליא בהך דינא אם עובר יש לו זכי' אם לא, ועוד שם רשב"י אומר זכרים יאכלו כולן נקבות לא יאכלו שמא ימצא עובר זכר ואין לבנות במקום הבן כלום, מאי איריא שמא ימצא עובר זכר תיפוק לי' דנקבה נמי פסלה, חדא ועוד קאמר וכו', זכרים יאכלו והאיכא עובר קסבר אין חוששין למיעוטא, ולפ"ד הרמב"ם דהא דעובר פוסל היינו דוקא בבן לגבי שאר יורשין, א"כ הא שפיר ניחא הא דנקבה לא פסלה והא דזכרים יאכלו, ומאי פריך הגמ', אלא ודאי דליכא שום חילוקא בין בנים לשאר יורשין, וקשה על הרמב"ם שחילק בזה. אכן נראה, דמקור דברי הרמב"ם הוא מהסוגיא דנדה דף מ"ד על הא דתנן שם דתינוק בן יום א' פוסל מן התרומה ופריך הגמ' מאי איריא בן יום א' אפילו עובר נמי אמר רב ששת הב"ע בכהן שיש לו שתי נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בנים משאינה גרושה ויש לו בן יום א' מן הגרושה דפוסל בעבדי אביו מלאכול בתרומה ולאפוקי מדר' יוסי דאמר עובר נמי פוסל קמ"ל בן יום א' אין עובר לא, וקשה דלמה הוצרך רב ששת לאוקמי דיש לו שתי נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בנים משאינה גרושה ותיפוק לי' דלרבנן דעובר אין לו זכי' אוכלין גם משום משפחה כולה וכמבואר בהסוגיא דיבמות, והתוס' שם הוכיחו מזה דרב ששת סובר דלרבנן דר' יוסי נמי עובר יש לו זכי', וטעמא דעובר אינו פוסל משום סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והו"ל זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן, וכרשב"י ביבמות שם, וזהו דוקא ביש לו עוד בנים משאינה גרושה, אכן יעו"ש בפה"מ להרמב"ם שם שכתב לאוקימתא דרב ששת, וכתב דטעמא דאינו פוסל משום דאין קנין לעובר, וא"כ הא קשה לפי"ז דלמה מוקי לה דוקא ביש לו בנים משאינה גרושה ותיפוק לי' דאוכלין משום משפחה כולה כיון דהעובר אין לו זכי', וע"כ מוכרח מזה דרב ששת פליג עלי' דשמואל בהא דקאמר אין לו בנים אוכלין משום משפחה כולה, וס"ל לרב ששת דהדין דעובר אין לו זכי' לא מהני רק לענין שלא יפסול במקום שיש עוד בנים, אבל במקום שאר קרובים פוסל, ומשו"ה מוקי לה דוקא ביש לו בנים משאינה גרושה, דרק בזה הוא דס"ל לחכמים דמהני טעמא דעובר אין לו זכי' שלא יפסול. ובטעמא דמילתא הרי כבר נתבאר למעלה, משום דאע"ג דאין זכי' לעובר מ"מ דין יורש לא פקע מיני' ויש לו מיהא זכות ירושה בהנכסים, וע"כ מהני לדחות את שאר הקרובים מדין ירושה. ונראה דכן הוא מתבאר לדעת הרמב"ם מהסוגיא דב"ב דף קמ"ב דפריך שם לרב ששת דקאמר המזכה לעובר קנה מהא דתנן תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל בן יום א' אין עובר לא, ומשני הא א"ר ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב ודוקא בן יום א' אבל עובר לא מ"ט דהוא מיית ברישא, וכו' מר ברי' דר"י משמי' דרבא אמר לומר שממעט בחלק בכורה ודוקא בן יום א' אבל עובר לא מ"ט וילדו לו אמר רחמנא, ור"ל אבל באמת גם עובר נוחל ומנחיל, וקשה דאיך נוכל לומר כן בהמשנה, והלא רב ששת בעצמו מוקי למתני' דתינוק בן יום א' דאתיא כרבנן דר' יוסי דעובר אינו פוסל, ולפ"ד הרמב"ם שהבאנו הוי הטעם משום דעובר אין לו זכי', ואיך יתכן לומר בהמשנה דעובר נוחל ומנחיל, אלא ודאי כמש"כ בדעת הרמב"ם, דלרב ששת אליבא דחכמים דין עובר בירושה חלוק, דאין לו זכי' וקנין בהנכסים, ויש לו בהם חלות דין ירושה, וע"כ באמת גם עובר נוחל ומנחיל ע"י חלות דין ירושה שלו, ורק דאינו פוסל במקום בנים, משום דאין לו קנין וזכית ממון בהנכסים, ומדנוחל ומנחיל א"כ ממילא דאידחו שאר קרובים מדין ירושה, והיינו כרב ששת דפליג אדשמואל ומוקי למתני' דעובר אינו פוסל דוקא במקום שיש בנים, אבל משום שאר המשפחה אין אוכלין, והכי הוא פסק הרמב"ם. והנה יעו"ש בתוס' בנדה שם שכתבו דהא דעובר אינו ממעט בחלק בכורה קיימא אליבא דמ"ד המזכה לעובר קנה, וזה קשה דהא רבא בעצמו ס"ל בסוגיא דב"ב שם דעובר לא קני אפילו בירושה הבאה מאלי', וכן קשה על הא דאיתא בסוגיא שם דהילכתא ככל הני לישני דרבא. ותיפוק לן דהא כבר איפסקא הילכתא דהמזכה לעובר לא