חדושי ר' חיים הלוי סד

דאבמ"ה, וכדין הבשר כן גם דין הגידין והעצמות דהן בעצמן אית בהו איסורא דאבמ"ה היכא דהויין כברייתן עם הבשר ביחד, דכך אסרתו תורה להאבר, הבשר גידין ועצמות ביחד, ומשו"ה הוא דמצטרפי הגידין והעצמות לשיעורא, או דנימא דבאמת אבמ"ה שוה לשארי איסורין, דאיסורו נוהג רק בבשר, ודין גידין ועצמות באבמ"ה הוא רק דין צירוף להבשר, והוא דין בפ"ע דכל דהוי כברייתו ואיסורא חייל על ברייתו מצטרפי בי' גם גידין ועצמות לשיעורא, אבל לא דעצם איסורא דאבמ"ה איתי' בגידין ועצמות. ונראה דזה מבואר מהא דפסק הרמב"ם דאם חלקו להאבר לשנים ואין בכל חלק ממנו כזית אינו חייב עד שיהא בהבשר עצמו כזית משניהם בלא הגידין והעצמות, והיינו משום דהגידין והעצמות של האי חתיכה לא מצטרפי להבשר שבחתיכה השני' כיון דלא הויין יחד כברייתם, ואם נימא דהא דגידין ועצמות מצטרפי הוא משום דגם הגידין והעצמות הם בכלל גוף האיסור של אבמ"ה, א"כ הא נמצא דכל דין כברייתו דצריכינן לזה הוא כי היכי דתהוויין הגידין והעצמות בכלל האיסור, והוי זה דין בעצם החפצא דבעינן שיהיו עם בשר יחדיו כי היכי דליחול עלייהו שם אבר, וא"כ הא צ"ע דמאי איכפת לן במה דלא הויין הגידין והעצמות כברייתן עם הבשר שבמקצת אבר השני, והלא מ"מ כל מקצת אבר בפ"ע הוא כברייתו, ובדין הגידין והעצמות עצמן אם הן בכלל האיסור אם לא הרי צריכין אנו לדון על כל מקצת אבר בפ"ע אם הוא כברייתו ואם חייל על הגידין והעצמות שלו איסורא דאבמ"ה אם לא, ומאחר דכל מקצת אבר בפ"ע הוא כברייתו בבשר גידין ועצמות ביחד א"כ הא נמצא דחייל על הגידין והעצמות שלו איסורא דאבמ"ה, כיון דשם אבמ"ה בי' בכל מקצת אבר, וכדחזינן דאם יש בהחתיכה האחת כזית עם הגידין והעצמות ביחד חייבין עלי' משום אבמ"ה, וא"כ אמאי לא יצטרפו גם עם הבשר שבמקצת אבר השני, כיון דיש כאן כזית שלם של איסור, ואיך מחלקינן בדין איסורא דהגידין והעצמות עצמן דביש באותו מקצת אבר עצמו כזית חייבין גם משום איסורא דהגידין והעצמות ולענין להצטרף עם עוד מקצת אבר הדר דינא דהעצמות והגידין לאו בכלל איסורא דאבמ"ה נינהו. אלא ודאי דגידין ועצמות לאו בכלל גוף האיסור דאבמ"ה נינהו, ורק דהוא דין דכל שהוא כברייתו מצטרפי בי' גם גידין ועצמות לשיעורא, ובדין צירוף שיעורא שפיר מחלקינן דלמאי דהוי כברייתו מצטרף ולמאי דאינו כברייתו לא מצטרף, וע"כ שפיר ס"ל להרמב"ם דבאין בכל חלק בפ"ע כזית וצריכינן לצרף שיעורא משתי החתיכות ביחד אמרינן דכיון דהגידין והעצמות לא הויין כברייתן עם הבשר שבחתיכה השני' ע"כ לא מצטרפי יחד וצריכינן שיהא כזית מהבשר לבד. ויסוד דברי הרמב"ם נראה דהוא מהסוגיא דחולין שם כי אתא רבין אמר חלקו מבחוץ פטור, מבפנים ר"י אמר חייב ור"ל אמר פטור, ר"י אמר חייב הרי נהנה גרונו בכזית, ור"ל אמר פטור אכילה במעיו בעינן וליכא, ואם נימא דבחלקו פקע איסור אבמ"ה מעצם החפצא, א"כ הרי גם בחלקו מבפנים פקע איסורי' ואמאי חייב, וגם דהרי הגמ' תלי לה בדין שיעורא דכזית ובדין הנאת גרונו או הנאת מעיו, ואם נימא דבחלקו פקע עיקר איסורי' א"כ הא אין כאן דין חסרון כזית, וגם דאין זה שייך כלל לדין הנאת גרונו ומעיו, כיון דעצם האיסור פקע, אלא ודאי דבעיקר החפצא לא פקע כלל איסור אבמ"ה, והבשר הוא באיסורי', ורק דאנו דנין על הגידין והעצמות לענין דין צירופן להשלמת כזית, וזה שייך שפיר לטעמא דהנאת גרונו או הנאת מעיו, ומשום דכיון דכבר בא האבר קודם שנחלק למקום שמצטרף להשלים שיעורא דאכילה, וכמבואר בסוגיא שם דשל בין החניכים מצטרף, ע"כ שוב חלה דין צירוף על העצמות ולא איכפת לן במה שחלקו, אבל אם נימא דהוי הפקעת איסורא, א"כ הרי נעשה היתר כשחלקו, ואז צריך להיות פטור גם בחלקו מבפנים, כיון דסוף כל סוף בשעת בליעתו ליכא איסורא. ולפ"ז הרי מיושב היטב הא דפסק הרמב"ם לחלק בנבילה, דבאכלה כולה גם העצמות והגידין מצטרפין לכזית, משא"כ באכלה מקצתה דאין הגידין והעצמות מצטרפין, וכבר הקשינו ע"ז דמ"ש כולה ממקצתה, ולפמש"נ דדעת הרמב"ם היא, דהא דבאבמ"ה העצמות והגידין מצטרפין בו לכזית, אין זה משום דעצם העצמות והגידין חייל בהו איסורא דאבמ"ה, כי אם דהוי דין צירוף, ומשום דכל שחלות איסורי' הוא דוקא כברייתו עם הגידין והעצמות יחד, ע"כ מצטרפי הגידין והעצמות גם לשיעורא, א"כ הרי י"ל דהך דינא לא לבד באבמ"ה נאמר, כי אם בכל מקום דחלות איסורי' הוא דוקא כברייתו עם הגידין והעצמות ביחד, אז מצטרף כולו להשלים שיעורא, ולהכי הוא דפסק הרמב"ם דבאכלה כולה מצטרפין הגידין והעצמות להשלים שיעורא דכזית, דנראה דחלות דין נבלה הוא דוקא בהברי' כולה, אם בכל הבהמה אם בכל העוף, הא לא"ה לא הויא רק טריפה, ובשר מן החי יוכיח שפסק הרמב"ם בפ"ד שם דאין זה איסור בפ"ע, כ"א דהוי איסור טריפה ממש משום דאינה חיה, ומשו"ה פסק שם דחצי זית בשר מן החי וחצי זית נבלה מצטרפין משום דהויין חדא איסורא, ומ"מ הרי איסור נבלה לית בה ואע"ג דאינה חיה כלל, ובע"כ צ"ל דהוא משום דחלות שם נבלה צריך להיות דוקא בכל הברי' כולה, ובמקצתה לא הויא רק טריפה. ולפ"ז הא שפיר ניחא הא דבאכלה כולה מצרפינן גם הגידין והעצמות לשיעורא, ובאכל רק מקצתה צריך דוקא כזית מהבשר לבד, ועצמות וגידין לא מצטרפי, דכיון דעיקר חלות איסורא דנבילה הוא כברייתה כשהיא שלמה, ע"כ שפיר יש בה דין צירוף גידין ועצמות כמו באבמ"ה, וכמש"כ דלאו מדין האיסור דאבמ"ה דשאני בזה משארי איסורין הוא דמצטרפי בי' גידין ועצמות, כי אם דהוא דין בכל מה דהוי כברייתו, וחלות איסורו הוא על זה שהוא כברייתו, הוי בי' דינא דהגידין והעצמות מצטרפין, וע"כ גם בנבלה מכיון דחלות דינה ואיסורה הוא דוקא כשהיא שלמה כברייתה, שפיר מצטרפי בה גם גידין ועצמות, משא"כ במקצתה דלא הויא שוב כברייתה כמו דבעינן לענין חלות איסורה, ע"כ בעינן דוקא כזית מהבשר לבד ואין הגידין והעצמות מצטרפין. ומעתה באמת נימא גם לדעת הרמב"ם דנבילה לא הויא ברי' כיון דגם כשתחלק שמה עלי', ורק דלענין צירופא דגידין ועצמות לא צריכינן כלל לדין ברי', ורק דכל שחלות איסורי' הוא דוקא כמו שהוא בחיבור בשר גידין ועצמות, אית בי' דין צירופא דגידין ועצמות, כמו אבמ"ה לדעת הרמב"ם דס"ל דגם במקצת אבר כל שהבשר גידין ועצמות יחדיו מחוברין מצטרפי הגידין והעצמות לכזית, דנראה דגם שם לא הוי ברי' כיון דהוא רק מקצת אבר, אלא ודאי דדין צירופן הוא לאו משום דין ברי', ורק דהוא דין בפ"ע התלוי בחלות איסורי', וא"כ הוא הדין בנבילה כן אע"ג דלא הויא ברי' מ"מ כל שהיא כחלות איסורה שהיא שלמה שפיר מצטרפי הגידין והעצמות, ורק בנחלקה דאז אינה כחלות איסורה אז הוא דבעינן כזית רק מהבשר לבד, ואין הגידין והעצמות מצטרפין, ומיושב היטב דעת הרמב"ם, וכש"נ. אלא דיסוד דברינו דלחלות איסורא דנבלה צריכינן דוקא שתהא כולה כברייתה, והבאנו זאת מהא דבשר מן החי חשיבא רק טריפה ולא נבילה, אינו מוכרח, די"ל דהא דבשר מן החי לא חשיבא נבלה הוא משום דדין נבלה במיתה תליא, ובשר מן החי נהי דפסק חיותה אבל מ"מ דין מתה לית בה, וע"כ חשיבא רק טריפה, וכאשר כן משמע טעם זה ומברי הרמב"ם עצמן שכתב שם ז"ל שהרי בשר זה מבהמה שלא נשחטה ולא מתה וכו' דהוא טעם על מה דחשיבא