חדושי ר' חיים הלוי סא

מיני' כתב רחמנא נשר, נשר דלית לי' כלל הוא דלא תיכול הא איכא דאית לי' חד אכול, ר"ל ואיתא חד סימן טהרה דאיתי' בפרס או בעזני' ואותו הסימן ליתי' בכולהו עופות טמאים ושפיר הוה מצינן לומר מיהא דעוף הבא בסימן זה טמא, וע"ז באה הילפותא מנשר דעוף הבא בכל סימן אחד של טהרה טהור, זו היא גירסת הגאונים ורש"י ורגמ"ה, ולפ"ז ליכא בכולהו עופות טמאים בני חד סימנא אלא פו"ע. והנה שם בסוגיא אמר אמימר עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס וכו' מאי איכא משום פו"ע ליתנהו בישוב, ופירש"י דהך דלא דריס הוא מלבד הסימן אחד, והתוס' הקשו ע"ז דא"כ ניחוש שמא הוא עורב שיש לו שני סימני טהרה, ועוד הקשו דא"כ ל"ל טעמא דפו"ע ליתנהו בישוב ותפ"ל דהא פו"ע אין להם רק חד סימן של טהרה ועוף זה יש לו שני סימנין בהדי הך דלא דריס, וע"כ פירשו דהא דאמרינן והוא דלא דריס ר"ל דזהו גופא הוא הסימן אחד שהעוף טהור בו. ולדעת רש"י צ"ל דבעורב ליכא לספוקי משום דעורב הוי דורס, והא דחיישינן לפו"ע משום דרש"י פי' דהך דלא דריס ר"ל דלא חזינן לי' דדריס, וא"כ אכתי לא נתברר לן אם הוא דורס אם לא, ושפיר יש לספקו בפו"ע כיון שיוכל להיות שהוא דורס ושהוא רק בר חד סימנא, ורק משום דלא שכיחי בישוב הוא דמחזקינן לי' בחזקת שאינו דורס וטהור, ועיין במהרש"א. ולשיטת התוס' קשה דבכל חד סימן הי' לנו לטהר כיון דפו"ע לא שכיחי בישוב ותו ליכא גבן טמאין שיהיו בני חד סימנא, וצ"ל דרק זה המין שאינו דורס הוא דלא שכיח בישוב אבל השני שבפו"ע שכיח בישוב ולהכי הוא דלא מטהרינן רק בדלא דריס, וזה דחוק. אכן הרמב"י חולק ע"ז ולא גריס עשרים מהן שלשה שלשה, ושיטתו היא דכולהו עשרים הויין בני חד סימנא, ורק דכולהו עופות טמאים דורסין הן לבד מפו"ע דחד מינייהו הוא דלא דריס, וזהו דקאמר אמימר דעוף הבא בסימן זה שאינו דורס הוא דטהור משום דפו"ע לא שכיחי בישוב, משא"כ בשארי בני חד סימנא הרי יוכל להיות דהוא משארי מינים הטמאים דשכיחי בישוב וע"כ לא מטהרינן בהו, ויסוד שיטת הרמב"י הוא מהא דתנן דכל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקורקבנו נקלף טהור, וקשה דילמא הוא דורס וטמא, אלא ודאי דאין בכל העופות טמאין רק חד סימן טהרה או שנים אבל ג' לית בהו וע"כ כל שיש לו ג' סימנין ודאי דהוא עוף טהור ואינו דורס. והר"ת קיים גירסת רש"י והגאונים דכולהו עשרים הוו בני תלתא סימני טהרה, והא דתנן דכל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקורקבנו נקלף טהור הוא משום דבכלל השלשה סימנים של העשרים עופות טמאים איכא גם הך סימן שאינו דורס וממילא דכל שיש לו הג' סימנים שבגופו שבמשנתנו אינו מהם והוא טהור, אלא דברגמ"ה מבואר להדיא דהסימן המיוחד שבפו"ע הוא זה שאינו דורס וחולק על ר"ת, וכן ברש"י בסוגיין שם איתא דלא נתברר התלתא דהדרי בכולהו מה הם, וממילא דצ"ל דהא דתנן במשנתנו דבג' סימנין טהור קאי ארישא באינו דורס וכפירש"י שם. אכן בדברי הרמב"ם הרי מבואר דעוף הבא בסימן אחד טהור דוקא עם הסימן שאינו דורס ביחד דהוא זה שני סימנין, וכן מבואר בדבריו דעוף הבא גם בשני סימנין טהור אם אינו דורס, וכמש"כ גבי קרקבנו נקלף בסכין ואינו נקלף ביד דדוקא באין בו סימן אחר הוי ספק טמא, הא יש בו סימן אחר טהור, אע"פ שאם זה מיקרי קרקבנו נקלף הא נמצא דזה יש לו שני סימנין ואינו דורס ומ"מ הרי הוא טהור, וכן באינו דורס לבד הרי ג"כ מבואר בדעת הרמב"ם דטמא, וכמש"כ נבי נקלף בסכין ואינו נקלף ביד דאע"פ שאינו דורס ה"ז ספק, הרי דבהך סימנא דאינו דורס לבד טמא, אשר מכ"ז נראה דדעת הרמב"ם היא דבעינן אינו דורס ועוד סימן טהרה, וכ"ז הוא שלא ככל הנך שיטות שהזכרנו, דלכל השיטות הא מיהא ודאי דבאינו דורס לבד טהור, אי משום טעמא דהרמב"י דמפרש טעמא דאמימר דהסימן שאינו דורס הוא הסימן המיוחד דליתי' בכל הטמאים רק בפו"ע לבד, אי משום גירסת הגאונים דכל העופות טמאין הויין בני ג' סימנין או בני שנים וליתא בטמאים בני חד סימנא כלל רק פו"ע דלא שכיחי בישוב, והרמב"ם הרי פסק דבאינו דורס לבד טמא, וצ"ע, וגם דלשיטת הר"ת הרי כל שיש לו שני סימנים בגופו ואינו דורס יוכל להיות מהעשרים עופות טמאין והרמב"ם הרי פסק דטהור, וגם דלשיטת הרמב"י והר"ת התנן במשנתנו דכל שיש לו ג' סימני טהרה בגופו טהור אף בלא ידעינן אי דריס אי לא והרמב"ם הרי השמיט זאת, שמבואר מזה דס"ל דאף בשיש לו שלשה סימנין שבגופו טמא כי אם בידעינן בודאי דלא דריס, והסוגיא כולה קשה לדעת הרמב"ם, דכיון דבשלשה סימנין שבגופו הרי הוא טמא, ובחד סימנא מהנך שלשה או בשני סימנים הוא ג"כ טמא, ולפו"ע הרי לא חיישינן דלא שכיחי בישוב, ובע"כ דהרמב"ם מפרש דבהנך י"ט מינים טמאין איכא בני תלתא סימני ובני חד סימנא מהנך תלתא שבגופו, וקשה לפ"ז הא דפסק הרמב"ם דבדלא דריס לחוד ג"כ טמא, א"כ הא נמצא דכולהו ד' סימנים איתנהו בשארי עופות טמאים גם מלבד פו"ע, ובסוגיין הרי מבואר דאיכא חד סימנא בפו"ע מה דליתא בהנך דאלא"ה הא הוי שני כתובין הבאין כאחד, וגם דבסוגיין הרי מבואר להדיא דרק תלתא הדרי בכולהו. אכן נראה דהנה בסוגיא שם ולילף מעורב מה התם תרי לא אף כל תרי' לא א"כ פו"ע דכתב רחמנא ל"ל ומבואר שם בסוגיא דזה מהני רק דלא לילף מעורב אבל מפו"ע שפיר ילפינן אי לאו הקרא דנשר, הרי דפו"ע ועורב לא חשיבי שני כתובין רק לגבי עורב שיש לו תרי סימני אבל לא לגבי פו"ע דלית להו רק חד סימנא, וא"כ פרכת הגמ' דפו"ע ליהוו שני כתובין משארי עופות טמאים בע"כ היא מהנך דהויין בני חד סימנא, אשר לפ"ז הרי י"ל דגם הא דמשני הגמ' דתלתא הדרי בכולהו ובפו"ע איכא חד סימנא מה דליכא בהני קאי ג"כ על בני חד סימנא וממילא דלא הוי שוב שני כתובין, אבל בהנך עופות טמאים דהויין בני תלתא סימני שפיר יוכל להיות גם הך שבפו"ע ג"כ, ושפיר חיישינן לכל הד' סימנין לטמאים, זולת בהצטרף סימן טהרה עם לא דריס ביחד, שזה אינו רק בפו"ע דלא שכיחי בישוב. אולם הא קשה לדעת הרמב"ם, דא"כ הא נמצא דעוף הבא בשני סימנין ואינו דורס הרי הוא טהור ודאי לדעת הרמב"ם דלא מצינו דכוותי' בכל העופות הטמאים, וא"כ משנתינו דתנן דכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור, דלדעת הרמב"ם פירושו הוא שיבורר לזה ג"ז שאינו דורס, קשה דא"כ ל"ל תלת בתרי מינייהו סגי וכש"נ, וצ"ע. והיותר קשה דלדעת הרמב"ם הא נמצא דפו"ע יש להם שני סימני טהרה חד בגופו וחד דלא דריס, ובכולא סוגיא מבואר דפו"ע לית להו רק חד סימן טהרה, וצ"ע והנראה לומר בדעת הרמב"ם, דס"ל דבעיקר הד"ת חלוק הך סימנא דאינו דורס מאידך שלשה סימני טהרה שבגופו, דהרי דין סימני עופות הוי הלכה למשה מסיני, והם חלות דין של סימני טהרה, וילפינן להו מנשר בבנין אב, והוא זה דרשא גמורה מד"ת ולא אסמכתא, וכדמוכח בכל הסוגיא דפריך שם דהוי שני כתובין הבאין כאחד וכן פריך שם עורב דכתב רחמנא ל"ל, דש"מ מכ"ז דהוא זה דרשא גמורה מד"ת, ואע"ג דפסק הרמב"ם דאם הי' בקי בהן ובשמותיהן כל עוף שאינו מהכ"ד עופות טהור ומותר באכילה וא"כ הא נמצא דכל איסורא דעופות טמאין הוא רק אלו המינין בלבד הכתובין בתורה, וליכא שום נ"מ בהסימני טהרה, אבל מ"מ כך היא ההלכה דאלו הסימנים הן סימני טהרה וכדמוכח מהסוגיא שהבאנו, ועוד דבאמת כל הך דינא דכל עוף שאינו