חדושי ר' חיים הלוי ו

עלייהו מעיקרא, והרי הא ודאי דלענין דין קדושת כתב קדושתה באה תיכף בשעת כתיבה ואין חילוק בין חדתא לעתיקתא, ומדמותר בחדתא לשנות משל ראש לשל יד ש"מ דבדין קדושת כתב של הפרשיות של ראש ושל יד קדושתן שוה, והא דשל ראש קדושתו חמורה הוא רק מדין קדושת תפילין, ובע"כ דהן עצם הקדושה וקדושתן מעצמן מהכתב והבתים ביחד, דהרי התוספת קדושה דשל ראש הוא רק מקדושת התפילין בעצמן ולא ע"י קדושת הכתב שבפרשיות, וא"כ אכתי צע"ק מ"ש עור הבתים מעור הגויל כיון דתרווייהו הן עצם הקדושה וקדושתן מעצמן. ולפירוש השני שכתבנו דהא דתלי לה הגמ' לפלוגתא דרשב"ג ורבנן בדין הזמנה מילתא היא הוא רק לאביי, אבל לרבאה הויה פלוגתייהו בעיקר עשית תפילין אם צריך לשמן ואין זה שייך כלל לדין הזמנה מילתא היא, קשה מהא דאיתא במנחות דף מ"ב אר"י אמר רב וכו' עשאן וכו' מן הסיסין כשרה, כי אמריתה קמי' דשמואל אמר אף מן הסיסין פסולה בעינן טוי' לשמה, כתנאי ציפן וכו' עור בהמה טהורה כשרות ואע"פ שלא עיבדן לשמן רשב"ג אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדם לשמן, ואם נימא דפלוגתייהו דרשב"ג ורבנן הוא בעיקר עשית תפילין אם יש בהו דין לשמה. א"כ הרי קשה מאי שיאטי' דתפילין וציצית להדדי. אלא ודאי דעיקר הפלוגתא הוי אם הזמנה מילתא היא ובזה שפיר ציצית ותפילין חד דינא להו. ונראה דמשו"ה הוא שהוסיף הרמב"ם טעמא בעיבוד עור הבתים דכשרין אף שלא לשמן דהוא משום דא"צ עיבוד כלל, ומשום דבאמת שיטתו כשיטת הבעהמ"א דכל דהוא עצם הקדושה הזמנה מילתא היא ובעינן לשמה, וגם ס"ל דגם עור הבתים והרצועות הוויין עצם הקדושה מדין קדושת תפילין והזמנה בהו מילתא היא לכו"ע, ופלוגתא דרשב"ג ורבנן מפרש הרמב"ם דהוא משום דהא דעצם הקדושה שאני וחלה קדושתה ע"י הזמנה הוא דווקא בהזמנה הצריכה מדינא לעצם התפילין והוא עפ"י דין ממעשה התפילין, בהזמנה כי האי הוא דהוי דינא שמועלת לחול בהו דין עצם הקדושה, וממילא דצריכה לשמן, אבל הזמנה שאינה צריכה מדינא לעצם התפילין, א"כ ממילא דאין בה משום עצם הקדושה כלל, והדר דינה ככל דין הזמנה דעלמא דתליא בפלוגתא דהזמנה מילתא היא דפליגי בה רשב"ג ורבנן. ונמצא דטעמא דהרמב"ם וטעמא דגמ' תרווייהו חד טעמא הוא, דכיון דא"צ עיבוד כלל משום הכי הוא דתליא בדין הזמנה מילתא היא אם לא. וניחא השתא הא דבגויל צריך עיבוד לשמה לכו"ע, דהתם הרי העיבוד מעכב ע"כ חייל בו דין דעצם הקדושה דהזמנה מילתא היא וצריך לשמה לכו"ע. וזהו גם טעמא דהרמב"ם דגם הרצועות צריכות עיבוד לשמן, משום דס"ל דגם הרצועות הויין עצם הקדושה בדין קדושת תפילין, והעיבוד מעכב בהן, ע"כ ממילא דצריכין לשמה. אלא דצ"ע על דברינו מהסוגיא דמנחות דף ל"ד שהבאנו למעלה דהך דינא אם בחדתתא מותר לשנות משל ראש לשל יד הוא תלוי בפלוגתא דהזמנה מילתא היא. הרי להדיא דלמ"ד הזמנה לאו מילתא היא גם בתפילין לא מהניא הזמנה. ומוכרח מזה אחת משתי אלה, או דגם בעצם הקדושה הוא תלוי בפלוגתא דהזמנה מילתא היא וכדעת התוס', או דתפילין מצד עצמן לא הוויין עצם הקדושה כלל וכדעת בעהמ"א, אבל הא ודאי דגם הזמנה דתפילין תלוי בדין הזמנה מילתא היא וכמבואר בהסוגיא דמנחות, ונסתר כל מש"כ בדעת הרמב"ם. אכן נראה דחלוק דין הזמנה למ"ד הזמנה מילתא היא מהך דינא דעצם הקדושה, דבהך דהזמנה מילתא היא יסוד דינו תלוי רק בשם הזמנה בלבד, וכל הזמנה שהיא חל על ידה קדושה למ"ד הזמנה מילתא היא. משא"כ אם באמת הזמנה לאו מילתא היא ורק דמדין עצם הקדושה קאתינן עלה. א"כ אין יסוד דינו תלוי רק בשם הזמנה, כי אם דיש לו דינים במה חל דין עצם הקדושה, וא"כ אין ללמוד שארי הזמנות מדין עיבוד, ונהי דבעיבוד מוכרח מהא דצריך לשמה כמבואר בהסוגיא דגיטין ובע"כ דחל בו דין עצם הקדושה. מ"מ כ"ז הוא בעיבוד. אבל בשארי הזמנות הדרא לדינא דהזמנה לאו מילתא היא, וזהו הסוגיא דמנחות, ומשום דבאמת הא דצריך עיבוד לשמן היינו לשם תפילין סתמא, וא"כ הא נמצא דהזמנה המיוחדת בשל ראש הוא רק משארי הזמנות, וע"כ אין חילוק בזה בין עצם הקדושה לתשמישי קדושה, ובכל גווני דינו תלוי בדין הזמנה מילתא היא. אבל הרמב"ם דאיירי בדין הזמנה דעיבוד בזה שפיר מחלק בין היכא דחל בה דין עצם הקדושה אם לא, ומיושב היטב דעת הרמב"ם כדעת בעהמ"א וכמש"כ. והנה התוס' והרמב"ן הרי חולקים על הבעהמ"א וס"ל דגויל ועור הבתים שוין והזמנה לאו מילתא בהו, והסוגיא דסנהדרין דשאני עגלה ערופה דהיא גופה קדושה כתב הרמב"ן דשאני עגלה ערופה דקדושתה מעצמותה, משא"כ בגויל אף דהוא עצם הקדושה אבל קדושתו מחמת כתב היא, וע"כ שוה בדינו לתשמישי קדושה דהזמנה לאו מילתא היא. ונראה עוד, דשאני עגלה ערופה דע"י ההזמנה בירידתה לנחל איתן חל בה כל דין עגלה ערופה ונגמר בה שם עגלה ערופה בשלימות, משא"כ בסת"מ דעדיין בשעת העיבוד אינן תפילין ואינן ס"ת, ובאנו רק לדון שיחול בה קדושה ע"י ההזמנה, וע"כ לית בה רק דין הזמנה ותליא בפלוגתא דהזמנה מילתא היא, ולשיטה זו שוב קשה מ"ש גויל דצריך עיבוד לשמה מעור הבתים דדין עיבוד לשמה דידהו תלי בדין הזמנה מילתא היא. אכן נראה, דבאמת הא דהזמנה לאו מילתא היא הוא לענין לחול בי' דינים בהחפץ ע"י ההזמנה, אם באיסורי הנאה כמו אורג בגד למת, אם בדיני קדושה כגון עור של ספרים תפילין ומזוזות, שאנו באין למידן בהו אם חל בהו האיסור והקדושה אם לא, זהו עיקר הדין דהזמנה, דאם מילתא היא חל בה האיסור והקדושה ע"י הזמנה, ואם לאו מילתא היא לא חל בה ולא מידי, אבל לענין דין לשמה נהי דהזמנה לאו מילתא היא ולא חייל בהו עוד קדושת תפילין בשעת העיבוד. ומצד עצמה עצם מעשה ההזמנה אינה צריכה לשמה. אבל מ"מ הרי עיקר קדושת תפילין צריך שיהא מעשי' לשמה. וכל עשיותי' שנעשו שלא לשמה הוא חסרון בעצם דין קדושת תפילין, וממילא דאפילו אם נימא דהזמנה לאו מילתא היא מ"מ צריכין שיהיו עשיותי' לשמה משום עצם דין קדושת תפילין. אלא דכ"ז הוא היכא דצריכין עיבוד מדינא אז שפיר שייך לומר דאח"כ כשחל בהו דין ס"ת ותפילין ממילא דצריכין הן אז להעיבוד לשמה כיון דהוא ממעשה הס"ת ותפילין, משא"כ בעור הבתים לדעת הרמב"ם דגם בלא עיבדן כלל כשרים. א"כ הרי לא איכפת לן כלל מצד חסרון לשמה שבהעיבוד דלא גרע נעבד שלא לשמה מהיכא דחסר העיבוד לגמרי דכשרין ג"כ, ורק דאם הזמנה מילתא היא אז חייל בה דין לשמה משום מעשה ההזמנה בעצמה. ואשר ע"כ הא דמפרש הגמ' לפלוגתא דרשב"ג ורבנן בדין אם הזמנה מילתא היא והא דכתב הרמב"ם דלהכי א"צ עיבוד לשמה משום דעור הבתים א"צ עיבוד כלל חד מילתא הוא, דהואיל שעור הבתים א"צ עיבוד כלל ע"כ ממילא אין כאן חסרון עשי' לשמה בעצם דין קדושת תפילין, וכל החסרון הוא רק במעשה ההזמנה, וזה תלי בדין הזמנה מילתא היא או לא, משא"כ בגויל של ס"ת וקלף של הפרשיות כיון דהעיבוד מעכב בהו א"כ ממילא דצריך שיהא לשמו לכו"ע משום עצם דין קדושת הספרים והתפילין דדינן שעשיותיהן יהיו לשמן. וזהו שפסק