חדושי ר' חיים הלוי מד

מילא דבבאה האשה מתחלה אמרינן על עדות האשה דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים גם לגבי הכשר שאין דבריו אח"כ כלום, ועיין במ"מ שם שתירץ לדעת הרמב"ם דזה תלוי בשני הלשונות ביבמות דף פ"ח, דללישנא קמא אמרינן שם ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד, ולישנא בתרא איתא שם אבל שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי, הרי להדיא דללישנא קמא שוה עדות האיש לעדות האשה, וללישנא בתרא עדיף עדות האיש מעדות האשה, ולפ"ז י"ל דדעת הרמב"ם היא דהירושלמי אתי כלישנא קמא דעדות האיש והאשה שוין הן בנאמנותן ועל כן האשה מכחשת את האיש, משא"כ לדידן דקי"ל כל"ב דמאה נשים כעד אחד דמיין, ועדות האיש אלים מעדות האשה, ע"כ אין האשה מכחשת את האיש, וגם בבאה האשה תחלה ג"כ אלים עדות האיש להכחישה, וזהו שפסק הרמב"ם דבאשה אומרת מת וע"א אומר לא מת תצא אף בבאו בזאח"ז, והך דשבויה דאשה מכחשת את האיש היינו משום דבשבויה הקילו, וכדחזינן דגם בבאו בב"א האשה והע"א ג"כ מותרת לכהן עפ"י עדות האשה, ובע"כ דבשבויה הקילו, עכ"ד המ"מ. והנה צ"ע דברי המ"מ שכתב בפשיטות דללישנא בתרא דמאה נשים וע"א כפלגא ופלגא דמיין א"כ ש"מ דעד כשר אלים עדותו ונאמן יותר מאשה, והרי חזינן דע"א הוא כפלגא ופלגא בין לגבי מאה נשים ובין לגבי תרי, ואע"ג דמאה נשים עדיפי מתרי, וא"כ הרי י"ל דהוא הדין לגבי אשה אחת הוי רק כפלגא ופלגא כמו לגבי תרי, דהרי הא דשתי נשים עדיפי מחדא הוא רק מדין רוב דעות כמו עדיפותא דמאה מתרי, וכיון דחזינן דהרי הוא כפלגא ופלגא גם לגבי תרי ואע"ג דהוא שוה למאה דעדיפי מתרי, ויסוד הטעם בזה הוא משום דהרי בעד הכשר ליכא רוב דעות, דהוא רק יחיד ולא שנים, וע"כ שוה הוא לשתים כמו למאה, וא"כ הרי הוא הדין דשוה גם לחדא להיות כפלגא ופלגא, וממילא דאין לנו הכרח דעדות הכשר אלים טפי מעדות האשה, ולא מצינו חולק על הירושלמי דמבואר שם להדיא דעדות האיש ועדות האשה שוין הם, והאשה מכחשת את האיש. וגם מה שכתב המ"מ טעמא דבשבויה הקילו ג"כ צ"ע, דאם נימא דעדות האיש אלים ונאמן יותר מהאשה, וא"כ הא נתבטלה עדות האשה שאומרת טהורה היא, ואיך סמכינן עלה להתירה, והרי היא ככל שבויה דעלמא דאסורה בלא ראיה להיתר, ומהא דמכשרינן בב"א ליכא הוכחה, דהרי הא דבאו בב"א אינו גורם רק לאשווי' ספיקא, ובזה שפיר אזלינן להקל כדין ספק דרבנן, וצ"ע. וצ"ל לדעת המ"מ דס"ל דהא דע"א כשר ונשים רבות כפלגא ופלגא דמיין, היינו משום דעדיפותא דעד כשר כעדיפותא דרוב דעות, וע"כ אף דבנשים עצמן תלתא עדיפי מתרי, אבל מ"מ לגבי העד הכשר כולהו שוין, דבכל גווני הא איכא רוב דעות, וליכא שום נ"מ בכמות הרוב כמה שהוא, ולא איכפת לנו במנין הדעות כמה שהם, דעכ"פ איכא העדיפותא דרוב דעות למיחשב כפלגא נגד העדיפותא דעד כשר, אבל עכ"פ מאשה אחת הוא עדיף העד הכשר כיון דליכא רוב לסייע לעדות הנשים, ואכתי צ"ע מהך דשבויה וכמש"כ ובעיקר הך דינא דע"א לגבי נשים או פסולים הוי כפלגא ופלגא בין לגבי מאה בין לגבי תרי, ואע"ג דאינהו גופייהו לא שוו בנאמנותן, דמאה מהימני טפי מתרי, נראה עפי"מ שפסק הרמב"ם בפכ"א מה' עדות דע"א בסוטה שהוזם משלם כתובתה משום כאשר זמם, הרי להדיא דנאמנות הע"א בסוטה דין תורת עדות בי', ולא דין נאמנות בעלמא, דהרי הא פשיטא דחיובא דהזמה ליכא רק בעדות ולא בשארי נאמנות, וכן נראה מבואר מהא דאיתא בשבועות דף ל"ב דעד מיתה ועד טומאה שכפרו עדותן חייבין בקרבן שבועת העדות, ודין שבועת העדות הרי ג"כ ודאי דליכא רק בעדות ולא בשארי נאמנות, ובע"כ דהעד הכשר נאמן בסוטה ובמיתה גם בתורת עדות, ושאני מפסולין דנאמנותן בעדות מיתה וטומאה הוא רק מדין נאמנות בעלמא, אבל דין תורת עדות לית בהו, משא"כ עד כשר אית בי' דין תורת עדות ג"כ בנאמנותו. ולפ"ז נראה דזהו עיקר הטעם מה דע"א כשר ופסולים רבים כפלגא ופלגא דמיין, משום דכל אלימותא דתרי ומאה מחדא בעדות נשים ופסולין הא הוי משום דין רוב דעות, ומשום דינא דאחרי רבים להטות, דאזלינן בתר רובא בכ"מ, וע"כ בעד כשר כיון דדין עדות עליו, ע"כ ממילא דשוה הוא בין לחדא אשה ופסול ובין לנשים ופסולין רבים, דלגבי' לא מהני הרוב דעות של הפסולין, וכדקי"ל גבי עדות דתרי כמאה וילפינן זאת במכות דף ה' מקרא דעל פי שנים עדים או שלשה עדים וגו', ומזה נלמד דעל דין נאמנות של תורת עדות לא שייך כלל הך דינא דרובא, והא דשנים עדיפי מחד אף בעדות מיתה וטומאה ועגלה ערופה דנאמן בהו גם ע"א, הוא משום דין עדות, דנאמר בה הגזה"כ דעל פי שנים עדים יקום דבר, ואין עדות גמורה בכ"מ אלא עדות של שנים, אבל אין זה שייך לדין רובא, ולפ"ז גם בע"א כשר במקום שנאמן ג"כ לא שייך בי' דין רובא, כיון דדין עדות בי', וגם חד הוי כמאה אם אך אין בהמאה דין עדות של שנים. והגע עצמך עד אחד ועדות מיוחדת המכחישים זה את זה, לרבנן דס"ל בסנהדרין דף ל' דעדות מיוחדת אינה מצטרפת, הרי ודאי דהם חשובין כפלגא ופלגא בהכחשתם, והרי זה לא שייך אלא אם נימא דלהכחיש ע"א בעינן דוקא דין עדות של שנים, ובזה הוא דשייך הך דינא דעדות מיוחדת אינה מצטרפת, דלענין שיחול בעדותם דין עדות של שנים צריכינן דוקא שיהיו עדות אחת, אבל אם נימא דגם דין רובא מהני להכחיש ע"א, א"כ הרי גם אם לא מצטרפי מ"מ הרי רובא מיהת הויין, דגם אם אינן חד עדות מ"מ הרי כל:

אחד בפני עצמו דין ע"א בי' א"כ הרי יש לנו רוב של עדות לגבי הע"א המכחישן, ועיין בסנהדרין שם דרבנן ילפי לה מקרא דוהוא עד ומקרא דאם לא יגיד דעדות מיוחדת אינה מצטרפת, וכל זה לא שייך רק לענין למיחשבינהו עדות של שנים, ולא לדין רובא, אלא ודאי דגם לגבי ע"א לא מהני רובא להכחישו כל שאין בהרוב דעות דין עדות של שנים, ומשום דלא אזלינן בדין עדות בתר רובא, ועדות מיוחדת כיון דלית בה דין עדות של שנים אינה שקולה רק כע"א, וא"כ מכש"כ רוב דעות של נשים ופסולים דלא מהני לגבי ע"א, כיון דלית בהו דין שנים עדים, ורק דין רובא הוא דאית בהו, וזה לא שייך לגבי עד כשר הנאמן בתורת עדות, וממילא דלעולם הוי כפלגא בין לגבי חדא אשה ובין לגבי תרי ובין לגבי מאה. וזהו דפליגי התרי לישני, דלישנא קמא ס"ל דכיון דיסוד הך דינא דע"א נאמן בסוטה ומיתה ועגלה ערופה הוא משום דין נאמנות, וכדחזינן דגם נשים מהימני, ע"כ ממילא דהולכין בי' אחר רוב דעות, והלישנא בתרא ס"ל דכיון דמ"מ איהו מיהא עד כשר הוא, וחיילא בנאמנותו תורת עדות, ע"כ ממילא לית בי' דין רובא, ולעולם הוי העד כשר כפלגא ופלגא לגבי רוב דעות. ולפ"ז צ"ע דברי המ"מ שכתב בפשיטות דללישנא בתרא דע"א ופסולין רבים כפלגא ופלגא א"כ ממילא דנאמן יותר מאשה אחת, והא לפמש"נ דטעמא דהויין כפלגא ופלגא הוא משום דלא אזלינן בעדות בתר רובא, א"כ הא נמצא דלאו משום אלימותא דעד כשר הוא דהוי כפלגא ופלגא לגבי הרוב דעות של נשים, ורק משום דכן הוא גזה"כ של עדות דלא מהני כנגדה רובא, אבל אה"נ דגם לגבי אשה אחת יוכל להיות כפלגא ופלגא, וממילא דלא מצאנו מי שחולק על הירושלמי דאשה מכחשת את האיש, וצ"ע.