חדושי ר' חיים הלוי כח

התחתון ואם לאו לא אמרינן בזה חבוט רמי וצ"ע. והנה בכ"מ עוד שם וז"ל ואפשר שרבנו בא למעט ג"כ היכא שיש ברוחב הקנה העולה טפח או יותר ובין התחתונות יש יותר מרוחב הקנה העולה, דלא אמרינן חבוט רמי אלא כשיבא הקנה העליון ליכנס בין התחתונות בצמצום עכ"ל, והרי אין לפרש דכוונת הכ"מ היא שלא ישאר אח"כ אויר שלשה, דזה הרי לא הוצרך הרמב"ם להשמיענו, דפשיטא דלא עדיפא מכל סוכה דאויר שלשה פוסל, אלא ודאי דכוונת הכ"מ היא דהכא בחבוט רמי שאני דבעינן שלא ישאר אויר כלל אף פחות משלשה, ובע"כ דהוא זה מדיני חבוט רמי, דבפחות מאויר התחתון לא חלה בי' הדין של חבוט רמי, ומשום דכך הוא מעיקר ההילכתא דלא אמרינן חבוט רמי אלא כשהעליון מכוון בצמצום כנגד האויר שלמטה לא פחות ולא יותר, וא"כ נמצא דעכ"פ נכלל בדברי הרמב"ם גם זה שלא יהא יותר מאויר התחתון, כיון דעיקר הדין הוא דליכא חבוט רמי אלא כשהם מכוונות, וכשהעליון פחות או יותר מאויר התחתון תרווייהו חד מילתא נינהו וחד דינא להו דלא אמרינן בכה"ג חבוט רמי, וקשה מכל הנך מקומות שהבאנו. והנראה לומר בדעת הנך ראשונים, דס"ל דבאמת לא צריכינן כלל לענין הבאת טומאה לההילכתא דחבוט רמי, ומשום דדוקא גבי סוכה דצריכינן לצרפינהו להסכך והדפנות ביחד, כי היכי שיחשב הסיכוך ע"ג דפנות, וע"כ צריכינן בזה דוקא לההילכתא דחבוט רמי, משא"כ לענין דין הבאת טומאה, לא צריכינן כלל לצרפינהו לגוף האהלים בהדדי, דבאמת לא בעינן כלל בהבאת טומאה שיהא גוף האהל חשוב חד אהל, וגם אם הם חשובין שני אהלים ג"כ הטומאה מתפשטת מאהל לחברו, דכל שיש האהלה ע"ג מביא את הטומאה, וע"כ ממילא דלא בעינן בהבאת טומאה כלל לההילכתא דחבוט רמי, וגם בלא חבוט רמי מ"מ מכיון דכ"א בפ"ע שם אהל בי' ויש כאן מיהא האהלה בכל המקום ע"כ שפיר יש כאן הבאת טומאה בכל המקום, והא דמביאה הגמ' מהך דקורות לדין חבוט רמי, הרי דבקורות צריכינן לההילכתא דחבוט רמי, היינו דוקא באין בכל קורה בפ"ע פותח טפח, דכל קורה בפ"ע לית בה שם אהל כלל ואין בה דין הבאת טומאה, וצריכינן דוקא לצרפן להקורות יחד כי היכי דתיחול בהו דין אהל והבאת טומאה, ולענין שיחול עליהן דין אהל והבאת טומאה בעינן דוקא שיהיו אהל אחד, וע"כ צריכינן דוקא לההילכתא דחבוט רמי, וביש בהן פו"ט באמת לא צריכינן כלל לדינא דחבוט רמי. ולא תקשי דא"כ איך מצינו לההילכתא דחבוט רמי גבי טומאה, כיון דביש בהן פו"ט לא צריכינן כלל לההילכתא דחבוט רמי ובפחות מטפח הא לא אמרינן חבוט רמי, ובע"כ מוכרח דגם היכא דכ"א בפ"ע שם אהל בי' ויש בו דין הבאת טומאה, מ"מ אין הטומאה עוברת מאהל לאהל, משום דבעינן דוקא אהל אחד להבאת טומאה, וצריכינן לזה לההילכתא דחבוט רמי שיהיו חשובין אהל אחד. אכן י"ל דמצינו שפיר לההילכתא דחבוט רמי כגון היכא דבהתחתון ליכא טפח ורק בהעליון הוא דאיכא טפח. דהתחתון בפ"ע לא הוי אהל כלל, ואמרינן בזה חבוט רמי לצרפינהו יחד למשווי' להתחתון אהל, כיון דבהעליון מיהא איכא טפח. ולפ"ז הרי מיושב היטב מה דבזיזין וארובה וקורות מביאין טומאה ואף דעודף מאויר התחתון, לשיטת הראשונים דבעודף מאויר התחתון לא אמרינן חבוט רמי, דכיון דאיירי ביש בהן פו"ט, ונמצא דכ"א בפ"ע יש עליו דין אהל ודין הבאת טומאה, ולא צריכינן בי' כלל לההילכתא דחבוט רמי וע"כ טמא בכל גווני ואף דעודף מאויר התחתון, כיון דצירופו לא הוי מדינא דחבוט רמי, ורק גבי סוכה דצירופו הוא מההילכתא דחבוט רמי וע"כ בעינן ג"כ שלא יהא עודף מאויר התחתון לשיטת הראשונים שהזכרנו אלא דלפ"ז, משנתינו גבי זיזין דתנן הי' עליון עודף על התחתון פחות מטפח ביניהן ותחת המותר טמא ותחתיהן טהור, קשה כיון דתחת המותר טמא א"כ הרי דין אהל בי' להביא את הטומאה, ומשום דמצטרף עם יתר האהל שלמעלה דאית בי' שיעורא דטפח על טפח, וא"כ אם נימא דשני אהלים הסמוכין זל"ז מביאין את הטומאה מזל"ז, א"כ גם הכא אמאי תחת התחתון טהור, והא הויין שני אהלים הסמוכין זל"ז, אלא ודאי דבעינן דוקא שיהיו חד אהל, וצרופא דשני אהלים הוא רק ע"י ההילכתא דחבוט רמי דמועיל לעשותן חדא האהלה, ולענין חבוט רמי שפיר אין המותר מצטרף, כיון דלית בי' טפח על טפח, ולא מהניא לן כלל מה דיש בו דין אהל ע"י צירופו עם יתר האהל שלמעלה, דחבוט רמי לא אמרינן רק בטפח, דהוא כל שיעורא דאהל ביחד, אבל המותר לחוד דלית בי' טפח לית בי' חבוט רמי, וע"כ התחתון טהור. האומנם די"ל דבאמת המותר אין בו שום דין הבאת טומאה כלל, ומשום דלית בי' טפח על טפח, ואינו מצטרף כלל עם יתר האהל, והא דתחת המותר טמא הוא משום דכנגד הטומאה מיהא הא בוקעת למעלה ושם מתפשטת בכל האהל כיון דיש שם טע"ט, וממילא שוב מטמאה כנגדה תחת כל המותר דכנגד הטומאה לא בעינן טפח, אבל אה"נ דדין הבאת טומאה ליכא תחת המותר, וא"כ ניחא הא דתחת התחתון טהור אע"ג דהויין שני אהלים הסמוכין זל"ז, וגם נוכל לומר דשני אהלים הסמוכין זל"ז הטומאה עוברת מאהל לאהל, ומשום דהכא שאני דעצם הטומאה אינה תחת אהל המביא ואין כאן הבאת טומאה כלל. אכן נראה דתחת המותר באמת הוי אהל גמור, אף שאין בו שיעור טע"ט, מ"מ שפיר מצטרף עם יתר האהל משום דין שיפועי אהלים, דכל פחות מטפח מצטרף עם האהל טפח ביחד להחשב אהל גמור לחוץ בפני הטומאה ולהביא את הטומאה, וא"כ הרי תחת המותר בודאי דין אהל בי' ויש בו דין הבאת טומאה, ומדתנן דתחת התחתון טהור ש"מ דאין שני אהלים מביאין טומאה מזל"ז כי אם כשנעשו אהל אחד ע"י ההילכתא דחבוט רמי, ומשו"ה הוא דתחת התחתון טהור כיון דלית בהמותר טע"ט ואין בו חבוט רמי. וכן זה שכתבנו דההילכתא דחבוט רמי הוא במקום שאין בהתחתון טפח, ג"כ אינו, וכסוגית הגמ' בסוכה דף כ"ב היתה אחת למעלה ואחת למטה רואין העליונה כאילו היא למטה ואת התחתונה כאילו היא למעלה, דש"מ דבעינן גם בתחתונה טפח שתוכל להיות כאילו היא עולה למעלה, ומשום דההילכתא דחבוט רמי מאהל לאהל נאמרה, וגם דממילא דלא מצינו כלל דהחבוט רמי יועיל לאשוויי אהל, ועיקר הלכה זו לא נאמרה רק לצרף את האהלים ולעשותן אהל אחד, וממילא הרי מבואר דכל ההילכתא דחבוט רמי לא נאמרה רק מאהל לאהל לעשותן חדא האהלה, ומשום דבלא"ה לא מצטרפי יחד לא לענין סוכה ולא לענין הבאת טומאה, ואע"ג דבאמת לפ"מ דשני רב כהנא הא דרואין את התחתונה כאילו היא למעלה לא איירי כלל בדין חבוט רמי כי אם בהדין רואין שבקורה וכמבואר ג"כ הכי בעירובין דף י"ד, אבל לפי דברי רב אשי דמפרש טעמא דקורות דהוא משום חבוט רמי הרי עכ"פ מוכרח דההלכתא דחבוט רמי מאהל לאהל נאמרה, ובזה ליכא מאן דפליג עלי', ועיין בפיה"מ להרמב"ם באהלות פי"ב שכתב גבי קורות דרואין את התחתונות כאילו הן למעלה ואת העליונות כאילו הן למטה, והיינו כהסוגיא דסוכה שהבאנו, ומשום דזה לכו"ע דההילכתא דחבוט רמי על שניהן העליונות והתחתונות ביחד נאמרה. ועכ"פ הא מבואר מזה דכל הבאת טומאה שבשני אהלים הוא רק משום דינא דחבוט רמי, ובע"כ מוכרח דגם הך דזיזין דהי' עליון עודף על התחתון טפח, וכן הך דארובה דמצטרף אהל העלי' לאהל הבית להבאת טומאה, וכן הא דתניא גבי