חדושי ר' חיים הלוי כז

לבוד הבא מסכך פסול ג"כ ישנים תחתיו, כיון דבאמת בין אויר ובין סכך פסול שניהם שוין לישן תחתיהם, ולפ"ז הא קשה מהא דאיתא בירושלמי דאויר אין ישנים תחתיו וצ"ע. ונראה דהרמב"ם מפרש דהנך לישני דנאמרו בפסל היוצא מן הסוכה פליגי, ולמאן דמוקי לה בדפנות או בחמתה מרובה מצלתה לא נאמר כלל דין פסל היוצא מן הסוכה על סכך פסול, וממילא דבין סכך פסול ובין אויר הסמוך לו אין ישנים תחתיו, ורק למאן דמוקים לה בסכך פסול הוא דהוי דינא דישנים תחתיו, ומפרש דהירושלמי הוא ג"כ כהנך אוקימתי קמייתא דבסכך פסול לא נאמר הדין דפסל היוצא מן הסוכה דינו כסוכה, וממילא דמצינו בין אויר ובין סכך פסול דמצטרף ואין ישנים תחתיו, ובגוונא דהלבוד יוצא מן הסכך פסול, ואנן קי"ל כאוקימתא בתרייתא דסכך פסול הוא ג"כ בכלל פסל היוצא מן הסוכה, וממילא דלעולם כל שמצטרף והסוכה כשרה מצטרף וישנים ג"כ תחתיו, ולהכי הוא שסתם הרמב"ם הדברים ופסק בסתמא דהסוכה כשרה, כיון דלדידן כל שהסוכה כשרה ישנים תחתיו אולם אכתי צ"ע, דלפמש"נ לא הוזכר כלל בסוגיין דין אויר במקום לבוד אם ישנים תחתיו או לא, וא"כ למה לנו לאוקמי להירושלמי דאיירי באויר שהלבוד שלו בא מכח סכך פסול, ואמאי לא נתפוש דברי הירושלמי כפשוטן דאויר אין ישנים תחתיו ואין דין לבוד מועיל לזה, ובאמת שמזה הוכיחו הבעהמ"א והרא"ש והר"ן להכריע כפירש"י דבאויר הוא דאין ישנים תחתיו, ולא כפי' הר"ח והתוס' שפירשו להיפך, והיינו משום דכל דליכא הוכחה מתלמודין ממילא דברי הירושלמי מכריעין דנקט בסתמא דאויר אין ישנים תחתיו. ועיין ברי"ף שהשמיט כל הך סוגיא, דממילא מבואר דדעתו כדעת הרמב"ם דבין באויר ובין בסכך פסול ישנים תחתיו, וכ"ז צ"ע מפשטות דברי הירושלמי דאויר אין ישנים תחתיו. ונראה דכל הנך רבוותא הוכיחו זאת מהא דאיתא שם מאי פסל היוצא מן הסוכה וכו' רבב"ח אר"י לא נצרכה אלא לסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה מהו דתימא תיפסל בהך פורתא קמ"ל, והרי כל הך דינא דפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה נאמר לענין לישן תחתיו, וכדהבאנו מהסוגיא דזה מצטרף וישנים תחתיו, ובע"כ דגם הכא הך מיעוטא דחמתה מרובה מצלתה ישנים תחתיו, וממילא דגם אויר ישנים תחתיו, דחמתה מרובה מצלתה ואויר שניהן דינן שוה. אלא דלהנך רבוותא דס"ל דאויר אין ישנים תחתיו לא תקשי מהכא, דבאמת הא הך דפסל היוצא מן הסוכה קאי על הסכך, ולהך לישנא דאיירי שמיעוטה חמתה מרובה מצלתה קאי ג"כ על הסכך המועט שבמיעוטה, דמהו דתימא דליבטיל מחמת חמתה המרובה עליו, קמ"ל דהרי הוא כסוכה, ומצטרף בהדי יתר הסכך, והואיל ובין כולם הרי היא צלתה מרובה מחמתה כשרה. אשר לפ"ז הרי ניחא הא דפסל היוצא מן הסוכה דאיירי בחמתה מרובה מצלתה ומ"מ נידון כסוכה לישן תחתיו, ואע"ג דבאויר אין ישנים תחתיו, כיון דקאי על הסכך שבו, וא"כ הרי גם הא דישנים תחתיו קאי ג"כ על הסכך שבו, ומצטרף עם יתר הסוכה להשלים שיעור דראשו ורובו דבעינן שיהא בתוך הסוכה, וא"כ אין זה שייך כלל לדין אויר, דבאמת הרי מועיל הא דבין הכל צלתה מרובה מחמתה להחשב כולה צלתה מרובה מחמתה, וכדחזינן דמצטרף להשלים שיעור סוכה, וע"כ ממילא דגם בהך מיעוטא דחמתה מרובה מצלתה הסכך והאויר שבו מתחלקים, דרק באויר הוא דאין ישנים תחתיו, אבל הסכך שבו שפיר ישנים תחתיו, כיון דהרי הוא בהכשר סוכה. ובזה הרמב"ם והרי"ף והר"ח והתוס' חולקין, וס"ל דאע"ג דהסכך שבו מצטרף להשלים שיעור צלתה שיהא מרובה מחמתה, אבל מ"מ כיון שמקומו חמתה מרובה מצלתה אין בו דין הכשר סוכה, ודינו שוה לאויר דהכשרו הוא רק מחמת יתר הסוכה, וע"כ ממילא דהא דהרי הוא כסוכה וישנים תחתיו הוא הדין גבי אוירו דדין שניהם שוה בזה, ונמצא דמבואר בזה דאויר במקום שאינו פוסל בסוכה ישנים תחתיו, וממילא דמוכרחין לפרש דברי הירושלמי כמש"כ דאיירי בלבוד היוצא מסכך פסול. ולפ"ז ניחא היטב דעת הרמב"ם והרי"ף שפסקו דבין באויר ובין בסכך פסול ישנים תחתיו, וכש"נ מתוך הסוגיא דפסל היוצא מן הסוכה דנאמרו בה שני אוקימתות חדא לחמתה מרובה מצלתה שהוא כאויר וחדא לסכך פסול ובשניהם נאמר שהרי הוא כסוכה גם לענין שישנים תחתיו וכש"נ. פ"ה הכ"א הי' הסיכוך מדובלל והוא הסיכוך שיהי' מקצתו למעלה ומקצתו למטה כשר ובלבד שלא יהא בין העולה והיורד שלשה טפחים ואם הי' ברוחב זה העולה טפח או יתר אע"פ שהוא גבוה יתר משלשה טפחים רואין אותו כאלו ירד למטה ונגע בשפת זה היורד והוא שיהי' מכוון כנגד שפת היורד עכ"ל, ובכ"מ שם הביא דעת הראשונים דסברי דבעינן דוקא שיהי' הסכך העליון מכוון כאויר התחתון אבל אם הי' הסכך שלמעלה רחב יותר מאויר שלמטה שוב לא אמרינן בזה חבוט רמי, ועיי"ש בכ"מ שכתב דנראה דהכי הוא דעת הרמב"ם ולפיכך כתב שיהי' חובטן כנגד שפת היורד עיי"ש. וקשה ע"ז מהא דאיתא באהלות פי"ד שני זיזין זה ע"ג זה ויש בהן פותח טפח וכו' הי' העליון עודף על התחתון פו"ט טומאה תחתיהן או ביניהן תחתיהן וביניהן טמא וכו' הי' העליון עודף על התחתון פחות מטפח טומאה תחתיהן תחתיהן וביניהן טמא ביניהן או תחת המותר ר' אליעזר אומר תחתיהן וביניהן טמא ר' יהושע אומר ביניהן ותחת המותר טמא ותחתיהן טהור, ופלוגתת ר"א ור"י היא כפלוגתתן למעלה בטומאה תחת הזיז דתנן שם טומאה תחתיו ר"א מטמא את הבית ור"י מטהר, וה"נ הכא דכוותה, כיון דהויין שני אהלים והעליון העודף הוי זיז לגבי התחתון, וע"כ ר"א שאמר מה שבבית טמא ס"ל הכא ג"כ דתחתיהן טמא, ור"י דס"ל התם דהבית טהור ס"ל גם הכא דתחתיהן טהור, אולם ברישא בהי' העליון עודף על התחתון טפח לא פליגי ר"א ור"י ולכו"ע תחתיהן טמא, והיינו משום דדוקא גבי פחות מטפח דאין בו דין. הבאת טומאה, וכל טומאתו הוא רק טומאת זיזין דרבנן, הוא דס"ל לר"י דהבית טהור, משא"כ ברישא דהי' עליון עודף על התחתון טפח, דלא צריכינן כלל לטעמא דזיזין, ורק דיש כאן אהל של הבאת טומאה דאורייתא, א"כ הדבר פשוט דהטומאה יוצאת מאהל לאהל דרך פו"ט וגם תחתיהן טמא, והרי הא דטומאה יוצאת מאהל לאהל הוא מדינא דחבוט רמי, דלא שאני זיזין מקורות, ובע"כ דגם בהא דעליון עודף על התחתון הוא ג"כ מדינא דחבוט רמי דחשובין אהל אחד, וא"כ הרי להדיא דגם היכא שהעליון עודף על ביניהן שלמטה ג"כ אמרינן חבוט רמי, וקשה על הנך רבוותא דס"ל דלא אמרינן חבוט רמי רק כשהעליון מכוון כנגד הבינים של התחתונים, וכן בארובה דקי"ל דהיכא דאיכא ארובה בין בית לעלי' אהל העלי' מצטרף לאהל הבית להביא טומאה בבית, דהוא זה מדינא דחבוט רמי כמו גבי קורות, א"כ הא קשה דהא תקרת הבית רחבה הרבה יותר מהארובה ואיך אמרינן בזה חבוט רמי [*) ועיין בדברינו על דברי הרמב"ם בפט"ז מטו"מ גבי ארובה שם נתבאר דאיכא בזה פלוגתת הראשונים אם גבי ארובה צריכינן לההילכתא דחבוט רמי או לא], ולהדיא תניא בתוספתא (הובאה בר"ש פי"ב דאהלות גבי קורות הבית והעלי', היו עשויות שתי וערב טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא, הרי להדיא דגם כשהקורות העליונות עודפות מאויר שבין התחתונות ג"כ אמרינן חבוט רמי, וקשה על הנך ראשונים דסברי דבעינן שיהא העליון מכוון כאויר **(הדברים האלה לא באו עוד בדפוס)**