חדושי ר' חיים הלוי כו

פסיל א"ל ר"א זה מצטרף וישנים תחתיו וזה מצטרף ואין ישנים תחתיו, ופירש"י דבאויר אין ישנים תחתיו ובסכך פסול ישנים תחתיו, והתוס' פירשו להיפוך, וכבר נחלקו עוד ראשונים בזה, אמנם הא ודאי דחד מינייהו הוי דינו דאע"ג דמצטרף להכשר סוכה מ"מ אין ישנים תחתיו, ולפ"ז קשה על הרמב"ם שהשמיט זאת, ופסק בסתמא דאויר פחות משלשה וסכך פסול פחות משלשה אין פוסלין בסוכה, דסתמן כפירושן דישנים תחתיו, שהוא זה נגד הסוגיא הזאת, וצ"ע. והנראה לומר בדעת הרמב"ם, דהנה צ"ע בהא דאויר שלשה פוסל בסוכה ולא פחות, אם הוא זה מדין לבוד, או דהוא דין מסויים בפ"ע מהילכתא גמירא דשלשה חולק מקום בפ"ע ופוסל בסוכה. ובאמת דהוא זה סוגיא מפורשת בסוכה דף י"ח דפליגי ר"א ורבינא באויר באמצע סוכה ח"א יש לבוד באמצע וח"א אין לבוד באמצע, הרי להדיא דבאמת אויר פוסל במשהו ורק משום דינא דלבוד הוא דאינו פוסל עד שלשה, אכן קשה ע"ז מדברי הגמ' שהבאנו דקאמר על סכך פסול פחות משלשה לא יהא אלא אויר ואויר פחות משלשה מי פסיל, ואם נימא דכל השיעור דשלשה הוא רק מדין לבוד א"כ הא בסכך פסול לא שייך דין לבוד והי' לו לפסול גם בפחות משלשה, ומאי מדמה הגמ' סכך פסול לאויר, אלא ודאי דהא דאויר שלשה פוסל בסוכה הוא מדין שיעורין והילכתא גמירי לה דכל שהוא שלשה חשוב מקום בפ"ע לפסול את הסוכה ופחות מזה אינו פוסל, וע"כ סכך פסול ואויר שוין בזה, וא"כ הרי באמצע ומן הצד שוה, וקשה מה דתלי לה הגמ' בדין לבוד אכן באמת דתרווייהו צריכין, ואה"נ דאויר שלשה הוא מדין שיעורין דכל שלשה חשוב מקום בפ"ע לפסול את הסוכה, ויסוד הלכה זו נאמרה על הא דצלתה מרובה מחמתה דמבואר בדף י"ט שם לא נצרכה אלא לסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה מהו דתימא תיפסל בהך פורתא קמ"ל, וברמב"ם פ"ה מסוכה ה"כ ז"ל היה רוב הסיכוך צלתו מרובה מחמתו ומיעוטו חמתו מרובה מצלתו הואיל וצילת הכל מרובה מחמת הכל כשרה עכ"ל, הרי דדין צלתה מרובה מחמתה נאמרה על כל הסוכה ביחד, ומכשרינן גם המקומות שחמתן מרובה מצלתן משום צירופן עם יתר מקום הסוכה, והואיל שבין הכל צלתה מרובה מתכשרא בהכי, וע"ז באה ההלכה דאויר שלשה חשוב מקום בפ"ע ואינו מצטרף עם יתר הסוכה, ואף אם יהא צלתה מרובה מחמתה ע"י צירוף יתר הסוכה מ"מ מקומו אינו מצטרף ואינו בכלל סוכה ומפסיק ופוסל. וטעמא דלבוד הוא מדינא אחרינא, ומשום דין דפנות האמור בסוכה שתים כהלכתן ושלישית טפח, ואם האויר מפסיק ביניהם הרי נמצא דאין הסככות והדפנות מצטרפין להדדי, ונמצא דכל חלק בפ"ע חסר לו דין דפנות, ורק משום דינא דלבוד הוא דמצטרפי הסככות והדפנות להדדי, וזהו דפליגי אם יש לבוד באמצע, דאם אין לבוד באמצע נהי דהאויר הוא פחות משלשה ודינו כצלתו מרובה מחמתו ואין כאן חסרון סכך, אבל מ"מ חסר לו דפנות שמצד השני כיון דאין כאן דין לבוד שזהו עיקר המצרף הדפנות להסוכה. ולפ"ז מתישבים היטב דברי הרמב"ם, דנראה דאע"ג דבעיקר הכשירא דסוכה אין אחד מועיל לחבירו, ואין לבוד מועיל למיחל על אוירא הכשרא דסכך, וכן אין הא דאויר מצטרף להעומד מועיל להחשב סכך סמוך לדפנות, אבל לענין הך דינא דישנים תחתיו אין שני הדינים צריכין להדדי, וכל חד נידון בפ"ע, דנראה דיסוד הדין דאין ישנים תחתיו הוא משום דאינו חשוב תוכו של סוכה, דבזה הדין מתחלק, דהרי הוא בכלל הסוכה לענין השלמת שיעורא ולא לצאת בו בעצמו ידי חובת סוכה, אשר בזה אין תרווייהו צריכין להדדי, והדין לבוד וכן ההילכתא דאויר מצטרף להעומד שני דינים נפרדים הם, ועל כ"א בפ"ע אנו דנין אם הוא מועיל להחשב תוכו של סוכה אם לא. אשר לפי"ז הרי ניחא היטב דעת הרמב"ם, דהנה פרכת הגמ' שם הלא היא, דלמה לנו לדינא דפסל היוצא מן הסוכה דינו כסוכה ותיפוק לן דמתכשר מטעמא דלא יהא אלא אויר, וע"ז הוא דמשני הגמ' דאי משום טעמא דלא יהא אלא אויר לא היו ישנים תחתיו ורק משום טעמא דפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה משו"ה הוא דישנים תחתיו, ועכ"פ לפי האמת דפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה סכך פסול ישנים תחתיו, וכן לענין אויר פחות משלשה הרי הא דמדמי הסוגיא סכך פסול לאויר פחות משלשה כ"ז הוא רק לענין הדין שיעורין שנאמר באויר דפחות משלשה מצטרף ליתר הסוכה לדין צלתה מרובה מחמתה ובזה שייך לדמות סכך פסול לאויר דפשיטא דלא חמיר שיעורי' מאויר דפחות משלשה אינו פוסל, אבל לענין הדין לבוד הרי פשיטא דסכך פסול ואויר חלוקין הן, ורק באויר איכא לבוד אבל בסכך פסול לא שייך כלל דין לבוד, וכל פרכת הגמ' היא רק דליתכשר מכח ההלכה דפחות משלשה אינו פוסל, דהרי הא דצריכינן לטעמא דלבוד הרי נתבאר דהוא רק בכדי שיחשב דפנות מגיעות לסכך, וזה לא שייך רק באויר, אבל בסכך פסול הסכך פסול עצמו מועיל לזה שיחשב דפנות מגיעות לסכך, אבל הא עכ"פ דדינא דלבוד לא שייך כלל בסכך פסול, וא"כ הרי לא מצינו בסוגיין רק דההילכתא דאויר פחות משלשה מצטרף לא מהניא לאשוויי תוכו של סוכה, אבל לענין דין לבוד אי מהניא לאשוויי תוכו של סוכה זה לא נתבאר כלל בהסוגיא, ושפיר י"ל דלבוד מועיל גם לאשוויי תוכו של סוכה וישנים תחתיו, וזהו שהשמיט הרמב"ם להך דינא דאין ישנים תחתיו, משום דבאמת בין באויר ובין בסכך פסול ישנים תחתיו, באויר משום טעמא דלבוד, ובסכך פסול משום טעמא דפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה, והסוגיא דאין ישנים תחתיו לא קיימא רק לענין סכך פסול אם באנו להכשירו מטעמא דלא יהא אלא אויר בלא דינא דפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה, אבל להלכה דקי"ל פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה לעולם ישנים תחתיו בין בסכך פסול ובין באויר וכש"נ. אולם מה דקשה על שיטת הרמב"ם הוא מהירושלמי דברכות פ"ז דאיתא התם כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה הא פחות מכאן כשרה מהו לישן תחתיו התיב ר' יצחק בן אלישוב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו אף הכא משלים בסוכה ואין ישנים תחתיו, וכבר כתבו הראשונים שבזה הרי מבואר להדיא דאויר פחות משלשה אין ישנים תחתיו, והקשו מזה על הנך רבוואתא דס"ל דבסכך פסול אין ישנים ובאויר ישנים, אלא דלפמש"כ דיש דין אויר פחות משלשה גם בלא טעמא דלבוד א"כ הרי ניחא דעת הנך רבוותא, די"ל דמפרשי להירושלמי דקאי על אויר פחות משלשה היכא דליכא טעמא דלבוד דשם ודאי אין ישנים תחתיו דומיא דסכך פסול וכמבואר בסוגיין דלא עדיף אויר מסכך פסול, ומשכחינן אויר בלא לבוד שתהא הסוכה כשרה בו כגון שהאויר הוא סמוך לסכך פסול, דלענין דין דפנות הרי מועיל גם הלבוד הבא מכח סכך פסול, וממילא דהסוכה כשרה דכל שאין כאן חסרון דפנות הרי אין אויר פחות משלשה פוסל, ורק דלענין לישן תחתיו פקע טעמא דלבוד כיון דבא מכח סכך פסול ודינו כסכך פסול דאין ישנים תחתיו, דלדעת הנך רבוותא, הרי רק טעמא דלבוד הוא דמהני לענין לישן תחתיו, אבל בלא"ה אויר וסכך פסול שניהם דינן שוה דמצטרף ואין ישנים תחתיו, וניחא היטב דברי הירושלמי כיון דבאמת בין אויר ובין סכך פסול אין ישנים תחתיו, אכן לדעת הרמב"ם דס"ל דבאמת גם סכך פסול ישנים תחתיו משום דפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה, א"כ הרי ממילא דגם