חדושי ר' חיים הלוי כה

שפת הגג דכו"ע כשרה, וע"ז הוא שהקשו דהא בעינן מחיצות הניכרות, וע"כ תירצו דעמוד שאני מבית, משא"כ לדעת הרמב"ם דלא גרס להאיבעיא כלל, וא"כ הרי לא אשכחן כלל בגמ' דלר"נ אליבא דרבנן מהני גו"א בסוכה, דמזה דקאמר ר"נ דבאמצע הגג מחלוקת הרי אכתי לא מוכחא מילתא איך הדין על שפת הגג, כיון דבאמצע הגג הא הוי זאת פלוגתא בפ"ע בדין אם נידונין משום דיומד ואין זה שייך כלל לדין על שפת הגג, וא"כ הרי אכתי ליכא הוכחה לעיקר דינו של הרמב"ם דעל שפת הגג כשרה, ושוב קשה מהך דעמוד דמבואר דלא מהני כלל גו"א לענין סוכה משום דבעינן מחיצות הניכרות, ומ"ש הכא דמהני גו"א לענין הכשר סוכה, וצ"ע. והנה בשבת דף צ"ט בעי מיני' רב מרדכי מרבא עמוד בר"ה גבוה י' ורחב ד' וזרק ונח על גביו מהו מי אמרינן הרי עקירה באיסור הרי הנחה באיסור או דילמא כיון דממקום פטור קאתיא לא, ועיין בתוס' שהקשו דתיפשוטו מהא דתניא לעיל בדף ה' דהמוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב, הרי דלא איכפת לנו מה דממקום פטור קאתיא, והרשב"א תירץ ע"ז בשם הרמב"ן דכל היכא דנח באויר של מקום חיוב ממש לא מיבעיא לן דחייב כי קמיבעיא לן בשנח בעמוד העומד בר"ה שאוירו הוא אויר של רה"ר והוי מקום פטור דכי אמרינן דרה"י עולה עד לרקיע ה"מ רה"י גמורה במחיצות כגון חצר אבל עמוד לא עכ"ל, וקשה דברי הרמב"ן מהסוגיא דסוכה שהבאנו דסבר אביי למימר גבי עמוד גו"א מחיצתא, הרי להדיא דגם בעמוד אמרינן גו"א, ואיתא לדין מחיצות ע"ג העמוד, וא"כ הרי ממילא דגם דין רה"י דעמוד צריך להיות עולה עד לרקיע, כיון דע"י הדין דגו"א יש לנו מחיצות עד לרקיע, ואפילו רבא לא קאמר רק דלא מהניא זאת גבי סוכה משום דבעינן מחיצות הניכרות, ולא מהניא כלל גו"א בסוכה, אבל הא מיהא הרי מבואר מתוך הסוגיא דאמרינן בעמוד גו"א מחיצתא, וא"כ הרי ודאי דדין רה"י שלו הוא עד לרקיע, ואיך קאמר הרמב"ן דבעמוד לא אמרינן רה"י עולה עד לרקיע, וצ"ע. והנראה מוכרח לדעת הרמב"ן, דמפרש דהא דקאמר רבא בעינן מחיצות הניכרות וליכא, לאו דהוי זאת דין בסוכה שתהא דוקא במחיצות הניכרות, כי אם דהוא דין בההילכתא דגוד אסיק, דלא אמרינן גו"א רק במחיצות הניכרות, ולא בעמוד שאין המחיצות שלו ניכרות במקומם, כיון דהוא אטום כולו, ולא רק בסוכה לבד הוא דנאמר זאת, כי אם בכל מקום דאמרינן גו"א מחיצתא הוי דינא הכי דהוא רק במחיצות הניכרות. ולפ"ז נמצא דבסוגיא זו מבואר דינו של הרמב"ן דבעמוד לא אמרינן גו"א מחיצתא, כיון דהויין מחיצות שאינן ניכרות, וממילא דלית בי' גם הך דינא דרה"י עולה עד לרקיע, כיון דאין שם מחיצות למעלה. והכי מדוקדק לשון הרמב"ם שכתב בהך דעמוד ז"ל שאין אלו מחיצות הניכרות ונמצא ע"ג העמוד סכך כשר בלא דפנות עכ"ל, והיינו כמש"כ דכיון דהמחיצות עצמן של העמוד לא הויין מחיצות הניכרות ע"כ ממילא דע"ג העמוד חסר מחיצות לגמרי, כיון דלא אמרינן בהו גו"א, וזהו שכתב דנמצא ע"ג העמוד סכך כשר בלא דפנות, ר"ל דשם הוי חסרון דפנות לגמרי ולא דהפסול ע"ג הוא משום דלא הויין מחיצות הניכרות, דבהכשירא דסוכה באמת לא בעינן כלל מחיצות הניכרות, ורק משום דע"ג העמוד הא חסר מחיצות לגמרי. ולפ"ז הרי ניחא דעת הרמב"ם שפסק דבנעץ ארבעה קונדיסין על שפת הגג וסיכך ע"ג כשר, דלפמש"נ הרי מהך דעמוד מוכח דגו"א מועיל גם להכשירא דסוכה, ופסולא דעמוד הוא רק משום דלא אמרינן בי' גו"א כלל, וא"כ בגג דמינכרי מחיצות במקומן ואמרינן בהו גו"א וכמבואר בעירובין דף פ"ט, ממילא דהוי דינו דכשר לסכך ע"ג וכפסק הרמב"ם וכש"נ. אכן באמת קשה לומר כן דהרמב"ם יסבור כדעת הרמב"ן דבתל ליכא הך דינא דרה"י עולה עד לרקיע דהרי הרמב"ם בפי"ד מה' שבת כתב בסתמא דתל הוי רה"י וכללו שם עם כל רה"י, ומשמע דתל שוה בדינו לרה"י לכל מילי אף לענין זה דעולה עד לרקיע, וגם דהרמב"ם סיים שם אח"כ הך דינא דרה"י עולה עד לרקיע, ומשמע דעל כל רה"י קאי אף על דין רה"י דתל, וא"כ הרי לדעת הרמב"ם בע"כ מוכרח דגם בתל אמרינן גו"א, וממילא דלא נוכל לפרש אליבי' הסוגיא דעמוד כמש"כ, והדרא השגת הראב"ד לדוכתה. והנראה לומר בדעת הרמב"ם, דס"ל דהא דרה"י עולה עד לרקיע אין זה משום דינא דגו"א, כי אם דהוא דין בפ"ע דהמחיצות התחתונות שיש בהן עשרה גודרות את המקום עד לרקיע ומשוו לי' לכולי' רה"י, וזהו כללא במחיצות דכל שיש בהן שיעורא דעשרה גודרות את המקום עד לרקיע, אשר ע"כ שפיר הוי תל רה"י עד לרקיע ואע"ג דלא אמרינן בי' גו"א מחיצתא, משום דהמחיצות החיצונות של התל הסובבות אותו הם גודרות את המקום עד לרקיע ועושין אותו רה"י. אלא דבזה חלוק סוכה משבת, דבסוכה לא מהניא כלל הא דהמחיצות התחתונות גודרות את המקום עד לרקיע, כי אם דבעינן דפנות ממש במקומה, וצריכינן לזה דוקא לההילכתא דגו"א, דחשבינן להו לעצם המחיצות כאלו הן עולות למעלה, אבל בל"ז דחשבינן לעצם המחיצות כאלו הן עולות למעלה, כי אם דהמחיצות שלמטה גודרות את המקום שלמעלה, זה לא מהניא רק לדין רה"י ולא לדין דפנות דסוכה. והכי מוכרח, דהרי בהלכות שבת לא הוזכר כלל ברמב"ם הך דינא דגו"א מחיצתא, ורק בסוכה הוא שכתב להך טעמא דגו"א מחיצתא, אלא ודאי ש"מ דלענין דין רה"י דשבת לא צריכינן כלל לטעמא דגו"א, ורק בסוכה הוא דצריכינן להך דינא. וכן נראה מוכרח מהא דקי"ל בשבת דף ק' דתל המתלקט עשרה מתוך ארבע וזרק ונח על גביו חייב, והרי הכא המחיצה עשרה היא מתלקטת מכל הרוחב ביחד מכל מקום ומקום מקצת גובה שבו, ומשום דכן הוא דינא דרה"י דמצרפינן מחיצה מהרבה מקומות ביחד, וכמו בית שאין תוכו י' וחקק בו להשלימו לעשרה דמצטרפי שני המחיצות לאשוויי' רה"י וכמבואר בשבת דף ז', וה"נ דכוותה מצרפינן גובה המחיצה שבכל הרוחב ד' יחד להשלים לעשרה, אבל הרי כ"ז לא שייך רק לענין עצם המחיצות, אבל לענין הדין דגו"א הרי מאחר דכל מקום בפ"ע לית בי' מחיצת עשרה, ממילא דלית בי' גו"א, ומדהוי רה"י ש"מ דגם בלא גו"א ורק מעצם המחיצות בעצמן ג"כ נעשה ע"ג רה"י, ובע"כ כמש"כ דלענין רה"י דשבת המחיצות שלמטה גודרות גם למעלה לאשוויי רה"י, גם בלא טעמא דגו"א. אשר לפ"ז שפיר נוכל לומר כמש"כ, דהרמב"ם מפרש הך סוגיא דעמוד דבעינן מחיצות הניכרות דקאי לענין גו"א, ומ"מ ניחא הא דס"ל גבי תל רה"י עולה עד לרקיע, דהתם ה"ט משום דהמחיצות עצמן שלמטה גודרות את המקום עד לרקיע, ולא צריכינן כלל הכא לדין גו"א, ורק בסוכה דצריכינן לדין גו"א הוא דפסול גבי עמוד משום דבעינן מחיצות הניכרות, ומיושב היטב דעת הרמב"ם בהך דגג וכש"נ. פ"ה הי"ט וה"כ סכך שהיו בו חלונות שהאויר נראה מהן וכו' ואם הי' הסכך רב על האויר כשרה וכו' בד"א בשלא הי' במקום אחד אויר שלשה טפחים וכו' הי' רוב הסכוך צלתו מרובה מחמתו ומיעוטו חמתו מרובה מצלתו וכו' כשרה עכ"ל, והוא בסוכה דף י"ט תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה, מאי פסל היוצא מן הסוכה וכו' ר' אושעי' אמר לא נצרכה אלא לסכך פסול פחות משלשה בסוכה קטנה וכו' מתקיף לה ר"ה לא יהא אלא אויר ואויר פחות משלשה טפחים בסוכה קטנה מי