חדושי ר' חיים הלוי קע

להטפיח המשקה עצמו אין בו דין חיבור מזל"ז, וא"כ לא שייך לצרף השיעור של טופח להטפיח מכל המשקין ביחד, כיון דהמקום שאין בו טופח להטפיח אינו מחובר כלל ליתר המשקין ולא מצטרף להם, משא"כ אם נימא כמש"כ דבאשבורן לא צריכינן לענין חיבור המשקה עצמו לדין חיבור כלל, וגם בפחות מטופח להטפיח הרי הן מחוברין ועומדין ממילא, וא"כ שפיר י"ל דהשיעור של טופח להטפיח מצטרף מכל המשקה ביחד, כיון דהמשקה עצמו הרי הוא מחובר כולו, ושפיר מצטרף השיעור מכולו. ולפ"ז הרי אין סתירה מהא דמשקה טופח אינו חיבור לענין מקוה, ואע"ג דיש שם מ' סאה בצירוף יתר המשקה, דהתם הרי צריכינן לשיעורא דטופח להטפיח לענין חיבור עצם המים להדדי, וע"כ שפיר צריכינן שבכל מקום בפ"ע יהא בו שיעורא דטופח להטפיח וכש"נ, דאלא"ה הרי זה המקצת אינו מצטרף כלל ליתר המשקין, וממילא דלא שייך לצרופי שיעורא מכל המשקין ביחד, אבל אה"נ דבאשבורן לפמש"כ דהמשקין בלא"ה מחוברין ועומדין אז שפיר מצטרף השיעור טופח להטפיח מכל המשקין ביחד, כיון דהמשקה עצמו יש בו דין צירוף. אשר לפ"ז י"ל דבצירוף אוכלין שע"י משקין שפיר בעינן דין חיבור ושיעור שם משקה דטופח להטפיח, והא דמהני כעין החרדל הוא משום דמיירי שיש בו לצרף טופח להטפיח, וכרישא דמתני' שם, אבל הא מיהא מוכרח דלענין חיבור המשקין עצמן באשבורן ליכא שום שיעורא, ולעולם הוא חשוב מחובר ועומד, וכדחזינן דהך כעין החרדל חשוב מחובר ליתר המשקין, וזהו דעת הרמב"ם, וכש"נ. הלכות כלים פ"י הט"ו החצוצרת שמפוצלת חליות חליות אם אין יודע להחזירה אלא אומן ה"ז מקבלת טומאה כשהיא מחוברת, ואם יכולין הכל לפרקה ולהחזירה אינה מקבלת טומאה עכ"ל, ובהשגות ז"ל ומה שאמר שאם אין יכול להחזירה אלא אומן מקבלת טומאה כשהיא מחוברת אבל אם הדיוט יכול להחזירה אינה מקבלת טומאה אפילו מחוברת דבר זה רחוק מאד ובהפך נמצא במשנה פכ"ו סנדל עמקי וכיס של שנצות הרי אלו מטמאין ומטהרין שלא באומן, אמר ר' יוסי והלא כל הכלים מתטמאין ומתטהרין שלא באומן אבל אלו אע"פ שמותרין טמאין שההדיוט יכול להחזירם וכן בגמ' דשבת לגבי ענבל וזוג אמרינן הואיל והדיוט יכול להחזירם אפילו נטלו ענבליהם טומאתם עליהם אלמא כיון שיכול הדיוט להחזירו כ"ש שהוא כמחובר ואפילו נתפרק וכ"ש בשעת חיבורו עכ"ל, והנה שיטת הרמב"ם דזהו המשנה דפי"א דכלים דתנן שם קרן עגולה טמאה ופשוטה טהורה, והיינו משום דבעגולה אינו יכול להחזירה אלא אומן ופשוטה גם הדיוט יכול להחזירה, אבל אכתי תמוה דהרי מהסוגיא דשבת שהביא הראב"ד מבואר להדיא דבהדיוט יכול להחזירו ג"כ מקבל טומאה, ובע"כ דלא נוכל לפרש כן המשנה, ועיין בר"ש שם שפירש פירוש אחר בהך דקרן עגולה, וזהו השגת הראב"ד דמהסוגיא דשבת הא מוכח דלא נוכל לפרש כן המשנה. והנה בכלים פי"א תנן כל כלי מתכות שיש לו שם בפ"ע טמא וכו', ועיין ברמב"ם פ"ט מהל' כלים דמפרש לכל הפרק שם דאיירי בכלי של פרקים שנפרק, וע"ז תנן דהפרק שיש לו שם בפ"ע טמא כשנפרק וזה שאין לו שם בפ"ע טהור כשנפרק, ושם תנן עוד נזם שהוא עשוי כקדירה מלמטה וכעדשה מלמעלה ונפרק כקדירה טמא משום כלי בית קיבול וכעדשה טמא בפ"ע, וברמב"ם פ"ט שם הל"ג ז"ל והעדשה מקבלת טומאה בפני עצמה מפני שיש לה שם בפ"ע, עוד תנן שם העשוי כמין אשכול ונפרק טהור, וברמב"ם שם ז"ל היה הנזם עשוי כמין אשכול ונפרק טהור מפני שאין בו בית קיבול ואין לכל גרגיר ממנו שם בפ"ע והרי אינו ראוי לתכשיט משנפרק עכ"ל, ובהשגות שם ז"ל אני איני תולה אותם בשם אלא הטהורים מפני שאינם משמשים בפני עצמם כלום אלא ע"י חבורם עם השאר והטמאים מפני שמשמשים בפ"ע עכ"ל, ולכאורה צ"ע דהרי בקבלת טומאה בעינן דוקא כלי מעשה, ובלא"ה לא מקבל טומאה, וכדאיתא בשבת דף נ"ח ע"ב מנין למשמיע קול בכלי מתכות שהוא טמא שנאמר כל דבר וגו' תעבירו באש אפילו דבור יבא באש, והיינו משום דבעינן דוקא כלי מעשה, וע"כ ילפינן דמשמיע קול חשוב כלי מעשה, וכן הוא בדף ס"ג ע"ב שם דתכשיט כל שהוא טמא מכל כלי מעשה, והיינו דגם תכשיט חשוב מעשה, וכן טבעת בהמה וכלים דתנן בפי"ב דכלים דטהורה הוא ג"כ משום דבעינן דוקא כלי מעשה דאדם, ואין תשמיש ותכשיט בהמה בכלל, הרי מיהא פשוט דבעינן דוקא כלי מעשה, וא"כ הא קשה לדעת הרמב"ם למאי מהני מה שיש להן שם בפ"ע, אבל מאחר דאינן ראויין לתשמישן ולתכשיטן, א"כ הא לא הויין שוב כלי מעשה ואיך טמאין. והנראה בדעת הרמב"ם, דס"ל דשני דינים הם, דבעינן שיהא כלי, שזהו יסוד הדין שנאמר בזה הגזה"כ דטומאה, דכלים מקבלים טומאה ושאר דברים אין בהן דין קבלת טומאה, ועוד בעינן שיהא כלי מעשה, דהיינו או לתשמיש או לתכשיט. ונ"מ ביניהם, דבהך דינא דבעינן שיהא ראוי לתשמיש גם שני כלים נפרדים אם בין שניהם הרי הן ראויים לתשמיש הרי הן מקבלין טומאה, וכמבואר בהסוגיא דשבת דף נ"ח דנטלו ענבליהן עדיין טומאתן עליהן ופריך הגמ' למאי חזו ומשני הגמ' הואיל שההדיוט יכול להחזירו, והרי הא דהדיוט יכול להחזירו אינו מועיל רק לענין שלא יהא חשוב נשבר ולענין שיהיו חשובין ראויין לתשמיש, אבל אכתי מאחר דנטלו ענבליהן א"כ הרי הן כשני כלים נפרדים שיחדיו הן ראויין לתשמיש ותניא דטמא, הרי להדיא דלא בעינן שיהא ראוי לתשמיש בפ"ע, אלא כל שראוי לתשמיש עם שאר כלים שפיר חשוב כלי מעשה ומקבל טומאה. אכן כ"ז הוא לענין הדין דכלי מעשה,. אבל לענין הדין כלי, בזה בעינן שיהא כל אחד בפ"ע חשוב כלי, ובלא"ה לא מקבל טומאה, דאין שני חצאי כלים מצטרפין, דיש עליו דין כלי ע"כ הוא מקבל טומאה, משא"כ אם אין וע"כ זהו דתנן כל כלי מתכות שיש לו שם בפ"ע טמא, ור"ל דכל שיש לו שם בפ"ע אז הוי בפ"ע כלי שלם, וכיון לו שם בפ"ע, אז אין לו דין כלי כלל ואינו בר קבולי טומאה ואינו מועיל לו מה דחזי לתשמישי' בהדי אחריני, אבל מ"מ מאחר שהוא בפ"ע אינו כלי אינו בר קבולי טומאה בפ"ע וכש"נ. וכן הוא להדיא ברמב"ם פ"ט שם הל"א ז"ל וכל כלי מתכות שיש לו שם לווי אינו מתטמא בפ"ע מפני שהוא כמקצת כלי, וכן עיין בר"ש פי"א דכלים שם שהביא מהספרי זוטא דילפינן לה מקרא דכלי מתכות תלויין בשם, והיינו דזהו דילפינן לה דדין כלי שלהן תלוי בשם בפ"ע, והיינו כמש"כ. ולפ"ז הרי ניחא דברי הרמב"ם בהך דחצוצרת, דהרמב"ם מפרש להמשנה דקרן עגולה טמאה ופשוטה טהורה דתלוי בהדיוט יכול להחזירה, משום דס"ל דכל שההדיוט יכול להחזירה אינו חשוב חיבור לעשותן יחד כלי אחד, וא"כ הרי בעינן שבאחד בפ"ע יהיה לו שם בפ"ע, דבלא"ה לא הוי כלי, וכיון שאין להם שם בפ"ע ולא הוי כלי בפ"ע, ממילא אין בהן קבלת טומאה כלל, משא"כ בעגולה, דאינו יכול להחזירה אלא אומן, והויין חיבור זל"ז שיהיו יחד כלי אחד, וממילא לא איכפת לן בשם בפ"ע, כיון דמחוברין יחד להיות כלי אחד, וע"כ טמאה. וניחא מה דבזוג וענבל טמאין בהדיוט יכול להחזירה, דהתם הא טמאין גם בנטלו ענבליהן, ומדמקבל טומאה בפ"ע הרי בע"כ דחשוב כלי בפ"ע, או דיש לו שם בפ"ע, או משום דיש לו בית קיבול, וכל שיש לו