חדושי ר' חיים הלוי קסט

בחולין דף ל"ו מבואר דפרת שלמים שהעבירה בנחל ושחטה ועדיין משקה טופח עלי' הוכשרה, ובתוספתא פ"ב דמכשירין המרבץ את ביתו במים ונתן בו שבלים וטננו אם יש עליהן משקה טופח הרי זה בכי יותן ואם לאו אינו בכי יותן, וכן בתוספתא עוקצין פ"ג בעולשין שלקטן לבהמה ואח"כ חשב עליהן לאדם אם יש עליהן משקה טופח הוכשרו, הרי דמבואר מכל הנך שהבאנו דגם בהכשר בעינן טופח להטפיח, דכל הנך משקה טופח בע"כ נראה דר"ל טופח להטפיח, דלא מצינו בשום דוכתא שיעורא דטופח לבד, וכל דסגי בטופח סגי בכ"ש, ובע"כ דכל הנך משקה טופח המבוארים גבי הכשר פירושן טופח להטפיח, והיינו משום דבפחות מטופח להטפיח לא חל עליו שם משקה כלל לשום דבר, ואינו מכשיר ואינו מקבל טומאה. ואשר ע"כ גם לענין דין חיבור מחלקינן ואמרינן דדוקא בקטפרס דהרי הן מחולקין, וצריכינן שיחול בה דין משקה המחבר, ע"כ בעינן דוקא שיהא בו שיעורא דמשקה, דהוא טופח להטפיח, משא"כ באשבורן דהרי הן מחוברין ועומדין ממילא, עי"ז שהן ביחד, ע"כ לא צריכינן בהו כלל לדין חלות שם משקה, וממילא דגם בפחות משיעורא דטופח להטפיח סגי, והרי הן מחוברין ועומדין ממילא, ומיושב היטב כמש"כ. אבל משנתינו דתנן דאינו חיבור לטומאה עדיין צ"ע. ונראה לומר בזה, עפי"מ דאיתא בתוספתא בפ"ד דאהלות, ר' יוסי אומר זקנים הראשונים היו אומרים מקטפרס ולפנים הבית טמא מקטפרס ולחוץ הבית טהור, חזרו לומר קטפרס בין מבפנים בין מבחוץ הבית טהור, ועיין בראב"ד בפ"ד מטומאת מת שכתב וז"ל טעמייהו דזקנים לא ידענא מ"ש בפנים ומ"ש בחוץ והא מפוזר הוא ואולי נאמר דס"ל דכולי בית כאשבורן דמי וזה הוא כשהמדרון כלפי פנים אבל כלפי חוץ לא עכ"ל, אלא דכ"ז כפי שיטתו שם דמיירי שכל הרביעית דם הוא בתוך אהל הבית, וע"כ שפיר חייל בי' דינא דבית משוי לי' לאשבורן, משא"כ לדעת הרמב"ם שם דאיירי כשהבית מאהיל על מקצתו, א"כ הא זה שבחוץ ודאי דלא הוי אשבורן, ושוב קשה מ"ש מקטפרס ולפנים למקטפרס ולחוץ. אכן נראה דלדעת הרמב"ם פירוש דברי התוספתא עפי"מ דאיתא בחגיגה דף י"ט שלש גממיות בנחל העליונה התחתונה והאמצעית העליונה והתחתונה של עשרים עשרים סאה והאמצעית של מ' סאה וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם ר' יהודה אומר מאיר הי' אומר מטביל בעליונה וכו' ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה, ומבואר בסוגיא שם דהוא משום דר"י גוד אחית אית לי' גוד אסיק לית לי', וע"כ מצטרפי יחד רק לענין להשלים שיעורא בהתחתונה, אבל לענין השלמת שיעורא בהעליונה לא מצטרפי, אשר ע"כ נראה דזהו גם טעמא דזקנים הראשונים, דס"ל כר"י דאמרינן גוד אחית, ועל כן אם הקטפרס הוא כלפי פנים, דההאהלה היא על המקצת שלמטה, מועיל דין גוד אחית להשלים אליו שיעורא דרביעית ומועיל שיחשב כמאהיל על כולו, וע"כ הבית טמא, משא"כ כשהמדרון כלפי חוץ, דההאהלה היא על המקצת שלמעלה, ואין כאן גוד אחית להשלים שיעורא דהאהלת רביעית בפנים, וע"כ הבית טהור. אשר לפ"ז הרי נראה מוכרח, דגם לענין דין מגע טומאה מועיל ג"כ טעמא דגוד אחית, דהרי הכא בדין טומאת מת הא לא סגי בהשלמת שיעורא דרביעית, כי אם דבעינן שיאהיל על כל הרביעית, והא דטמא באהילת מקצת הוא משום דין חיבור דחשוב האהיל על כולו, ומדתניא דמקטפרס ולפנים הבית טמא ולא חיישינן להא דקטפרס אינו חיבור, ש"מ דדין גוד אחית מועיל גם לענין דין חיבור של מגע טומאה, ולהכי הוא דהבית טמא, כיון דחשיב כמחובר, וההאהלה שעל מקצתו הויא האהלה על כולו, כיון דכולו חשוב כמחובר. ולפי"ז הרי מיושבת היטב המשנה דמשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה, דנימא דלטומאה ולטהרה תרווייהו בחד גוונא מיירי, וכדמוקי לה בסוגיא דגיטין דמיירי בקטפרס ובגוונא דגוד אחית וכר' יהודה, דהגוד אחית מועיל שיחול בו דין חיבור גם לענין מגע טומאה, ובזה הוא דבעינן שיעורא דטופח להטפיח, דדין חיבור עכ"פ בעינן בי', אבל אה"נ דבאשבורן לא בעינן טופח להטפיח, ומשום דהויין מחוברין ועומדין ממילא, וע"כ לדידן דקי"ל דלא אמרינן גוד אחית וקטפרס לעולם אינו חיבור, וליתא לחיבור משקין כי אם באשבורן, א"כ ממילא דליתא להך שיעורא דטופח להטפיח לענין חיבור משקין, ולהכי הוא שהשמיטו הרמב"ם, ולא הביאו רק בנטילת ידים ששם גם קטפרס חיבור, ומיושב דעת הרמב"ם כמש"כ. והנה בטהרות פ"ח תנן עריבה שהיא קטפרס והבצק מלמעלן ומשקה טופח מלמטן שלש חתיכות בכביצה אינן מצטרפות וכו' ואם הי' משקה עומד אפילו כעין החרדל מצטרף, ועיין בר"ש שם שפי' דהך כעין החרדל קאי על האוכלין, אכן ברמב"ם בפ"ז מטומאת אוכלין כתב ז"ל ואם הי' תחתיהן משקה עומד אפילו כעין החרדל ה"ז מצרף את כולן, ושינה לכתוב לשון מצרף במקום מצטרף האמור במשנתינו, והיינו משום דהרמב"ם מפרש דהך כעין החרדל קאי על משקה המצרף, וכ"ה בכ"מ שם, ולפ"ז הוי שיעור משנתינו דבקטפרס אפילו משקה טופח אינו מצרף, ובאשבורן אפילו כעין החרדל שהוא פחות מטופח להטפיח ג"כ מצרף והרי זה פשוט דאין המשקה מצרף את האוכלין כי אם כשהמשקה עצמו חשוב כולו כמחובר, ובע"כ מבואר מזה דכל באשבורן הוי מחובר גם בלית בי' שיעורא דטופח להטפיח, וכדתנן דגם כעין החרדל מצרף. ולדעת הנך רבוותא דס"ל דבעינן דוקא טופח להטפיח גם באשבורן, צ"ל דמפרשי הך כעין החרדל דקאי על האוכלין, ואה"נ דהמשקה אית בי' שיעורא דטופח להטפיח המוזכר בתחלת המשנה, אבל בדעת הרמב"ם הרי מבואר להדיא דבאשבורן לעולם הויין מחוברין, ולא בעינן בהו טופח להטפיח, וכמש"כ. האומנם די"ל, דבאמת גם בחיבור אשבורן איתא לשיעורא דטופח להטפיח, והא דתנן הכא דכעין החרדל מצטרף, הוא משום דהנה צ"ע בעיקר השיעור של טופח להטפיח, אם בעינן דוקא שבכ"מ בפ"ע יהא בו טופח להטפיח, או דנימא דמצטרף מכל המשקה ביחד, דאם יש בכולו יחד טופח להטפיח יש בו שם משקה. ולכאורה נראה, דכיון דהך דטופח להטפיח הוא מדין שיעורין, דכך הוא שיעורא בדין משקה, א"כ ממילא דכל שיש מיהא בכולו טופח להטפיח, א"כ הרי יש בהמשקה שיעורא דבעינן לחלות שם משקה. אשר לפ"ז הרי י"ל, דהא דתנן במתני' דאפילו כעין החרדל מצטרף, הוא קאי על מלמטן האמור במשנה, וזהו דקאמר דאפילו אם המשקה שתחת החתיכות הוא רק כעין החרדל מ"מ מצטרף, ומשום דבאמת מיירי דאם נצרף לכל המשקה שבהעריבה יש בו שיעורא דטופח להטפיח, וכדבעינן בחיבור משקין וצירוף אוכלין, ואה"נ דגם באשבורן איתא לשיעורא דטופח להטפיח. אלא דמהא דמבואר בהסוגיא דגיטין שהבאנו דהא דמשקה טופח אינו חיבור הוא לענין מקואות וכר' יהודה, דהיינו לענין צירוף שני מקואות יחד, הרי לפי פי' כל הראשונים דאיירי לענין השקה דג"כ הוא חיבור למקוה, הרי חזינן להדיא דאף דיש בכולו ביחד שיעור מקוה מ"מ המקום שאין בו טופח להטפיח אין מועיל לחבר, ומבואר מזה דלא מצרפינן שיעור טופח להטפיח מכל המשקה ביחד, כי אם דבעינן שבכל מקום בפ"ע יהא בו טופח להטפיח. ובאמת נראה, דגם הך דינא אם השיעור טופח להטפיח מצטרף מכל המשקה ביחד אם לא, הוא תלוי בהך דינא אם צריכינן באשבורן לדין חיבור, דאם נימא דגם באשבורן צריכינן לדין חיבור, א"כ הא נמצא דכל שאין בו טופח