חדושי ר' חיים הלוי קסח

והנה י"ל עוד בביאור הסוגיא, דהנה הרי הקשו בתוס' שם דאיך קאמר הגמ' דהך דטופח להטפיח חיבור הוא לענין מקואות, והלא קי"ל דעירוב מקואות כשפופרת הנאד ולא סגי בטופח להטפיח לחוד עיי"ש. והנה במקואות פ"ו תנן מטהרין את המקוה העליון מן התחתון וכו' כיצד מביא סילון וכו' ומושכו ומשיקו אפילו כשערה דיו, ועיין בר"ש שם שהקשה דהלא עירוב מקואות כשפוה"נ ואיך תנן הכא דאפילו כשערה דיו, ותירץ דלענין טהרת שאיבה שהיא מדרבנן הקילו, אכן צ"ע דהרי דין השקה נאמר גם לענין טהרת מים טמאין, דזה הא הוי דאורייתא, וא"כ אמאי לא בעינן בזה כשפוה"נ, וצ"ע. ואין לומר, דכל הך דינא דכשפוה"נ לא נאמר רק לענין דין מקוה, אבל לענין דין טהרת מים טמאין ע"י השקה לא שייך כל הך דינא דכשפוה"נ, ז"א, דהרי גם זה דמים טמאים נטהרין ע"י זריעה יסוד דינו הוא משום דנעשו מקוה, וכדילפינן לה מקרא דמקוה מים יהי' טהור, וכן מבואר להדיא בפסחים דף י"ז דרביעית מים בקרקע טהורים משום דחזו להטביל בהו מחטין וצינורות, הרי להדיא דדין טהרת מים שבקרקע הוא רק ברביעית דהוא שיעור מקוה, וזהו הדין מה דנטהרין ע"י השקה, משום דהן עצמן נעשו מקוה, וא"כ הלא עיקר דינו הוא דין מקוה, וא"כ הא צריך להיות בזה דינא דעירוב מקואות כשפוה"נ. וגם דבאמת הך דינא דכשפוה"נ אינו דין מסויים בדין מקוה, דהרי גם גבי קידוש מי חטאת איכא הך שיעורא, וכדתנן בפ"ה דפרה מ"ח שתי שקתות שבאבן אחת קדש אחת מהן המים שבשני' אינן מקודשין, היו נקובות זו לזו כשפוה"נ וכו' וקדש את אחת מהן המים שבשני' מקודשין, הרי להדיא דהך שיעורא דכשפוה"נ הוא דין בכה"ת, דאם יש כשפוה"נ חשיבי מעורבין יחד, וא"כ הא צ"ע דמ"ש דלענין השקה לא בעינן כשפוה"נ, וצ"ע. והנראה לומר בזה, דבאמת תרי שיעורי ודינים נפרדים נינהו מד"ת בכה"ת, דין עירוב, ודין חיבור, ודין טופח להטפיח הוא שיעור בדין חיבור, והיכא דצריכינן לדין עירוב הוי שיעורו כשפוה"נ, וזהו הדין דעירוב מקואות כשפופרת הנאד משום דלצרף שני מקואות יחד שיהיו חשובין חד מקוה ויהא בהם שיעורא דמ' סאה לא סגי בדין חיבור לבד מה שהמים מחוברין זל"ז, כי אם דצריכינן לדין עירוב, וע"ז הוא דנאמר הדין דעירוב מקואות כשפופרת הנאד, וכן לענין קידוש מי חטאת דבעינן שיחול הקידוש מאחד לחבירו ג"כ צריכינן לדין עירוב, ולא סגי בחיבור לבד, וע"כ צריכינן כשפוה"נ, דזהו שיעור עירוב, משא"כ לענין דין השקה של שאובין וטהרת מים טמאים, דלא צריכינן כלל לצרפן ליתר המקוה, ועיקר דין טהרתן והפקעת שם שאיבה שבהן הוא רק במה שחל עליהן בעצמן שם מקוה, בזה לא צריכינן לדין עירוב, ורק דין חיבור לבד, דכל המחובר למקוה חל בי' שם מקוה, וממילא דפקע מיני' דין שאיבה ונטהר מהגזה"כ דמקוה מים יהי' טהור, וע"כ שפיר סגי בזה בטופח להטפיח, דזהו שיעורא דחיבור. ונראה דכדברינו מבואר במשנה דמקואות פ"ו עוקת המערה אין מטבילין בה אלא א"כ היתה נקובה כשפוה"נ, אר"י אימתי בזמן שהיא מעמדת עצמה אבל אם אינה מעמדת עצמה מטבילין בה כמה שהיא, ולכאורה צ"ע, ממ"נ אם היא חשובה הפסק הך מחיצה שאינה יכולה לעמוד א"כ ליבעי כשפוה"נ, ואם לא חשיבא הפסק א"כ אפילו כ"ש לא ניבעי, אכן לפי דברינו הרי ניחא, דבאמת הפסק מחיצה ליכא, אלא דאפילו בלא הפסק מחיצה מ"מ בעינן שיהיו המים נוגעין זב"ז ושיהיו חשובין מחוברין זל"ז, דהרי גם אם חלוקין הן בלא הפסק מחיצה ג"כ לא מצטרפי, וכל דין הפסק מחיצה לא שייך רק לענין דין עירוב, דבליכא מחיצה המפסקת א"כ כל שהמים מחוברין יחד הרי הן חד מקוה, ובעינן רק שיהיו מחוברין יחד, וע"כ שפיר סגי בכ"ש, וכש"נ דלדין חיבור לא בעינן כשפופרת הנאד, אבל כ"ש מיהא בעינן, דאלא"ה לא הויין מחוברין כלל, וזהו דתנן דמטבילין בה אשר לפ"ז נראה דזהו ביאור הסוגיא דגיטין דמוקי להך דטופח להטפיח חיבור לענין מקואות וכר"י דאית לי' גוד אחית, משום דבאמת הרי לא משכחת לה כלל השיעור דטופח להטפיח לענין צירוף מקואות, כיון דלעולם הרי צריכינן לדין עירוב, וא"כ הא לעולם בעינן כשפוה"נ, וכקושית התוס', וזהו דקאמרה הגמ' ור"י היא ומשום דינא דגוד אחית, דנראה דהדין דגוד אחית לא מהני רק לענין דין עירוב, דבעינן שיהיו נחשבין כחד, ובזה הוא דמועיל גוד אחית, משא"כ לענין דין חיבור לא מהניא כלל הך דגוד אחית וכמובן, אלא דבהיו רגליו של ראשון נוגעות במים הרי באמת איכא חיבור, כיון דהמים נוגעין זב"ז, ולא חסר שם רק דין עירוב לבד, וע"ז הוא דנאמר דין גוד אחית, וזהו דקאמרה הגמ' דהך שיעורא דטופח להטפיח לענין צירוף מקואות לא משכחת לה רק לר"י ובאופן דאמרינן גוד אחית, דמועיל זאת לענין דין עירוב, ומ"מ חיבור מיהא בעינן, ושם הוא דנאמר שיעורא דטופח להטפיח חיבור, וניחא קושית התוס' מהא דעירוב מקואות כשפוה"נ, וכש"נ. ולפ"ז הרי נסתרה הוכחתינו מהסוגיא מהא דמוקי לה דוקא כר"י ובגוונא דגוד אחית דבאשבורן לא צריכינן לדין חיבור, כיון דהא דמוקי לה כר"י הוא מטעמא דעירוב מקואות כשפוה"נ וכש"נ. וגם עצם החילוק שכתבנו דגוד אחית מועיל שיחול דין חיבור גם בקטפרס, אבל מ"מ חיבור בעינן, ג"כ לפי"ז אינו, דבאמת גוד אחית מועיל בקטפרס למשוי' לכל מילי כאשבורן, ורק דחיבור בעינן גם באשבורן, ונסתרים כל דברינו שכתבנו בדעת הרמב"ם. אכן נראה דאפילו אם נפרש כן ג"כ מוכרחים דברינו דבאשבורן לא צריכינן לדין חיבור, דאכתי קשה הסוגיא למה מוקים לה כר"י ובקטפרס, והלא גם לרבנן שפיר משכחת לה במקואות שיעורא דחיבור, בעוקת המערה שהבאנו דסגי בחיבור לבד, ולמה צריך הגמ' לאוקמי דוקא כר"י, וע"כ מוכרח לומר גם לפי פירוש זה כמש"כ דבאשבורך לא צריכינן לדין חיבור ולשיעורא דטופח להטפיח כלל, וכל דין חיבור של טופח להטפיח הוא רק בנצוק וקטפרס ובגוונא דגוד אחית וכמש"כ למעלה, ובע"כ דאתיא רק כר"י. אלא דקשה על דברינו, דבמתני' הא תנן דמשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה, ולפי דברינו הרי לא משכחת לה כלל הך דינא לענין טומאה, דבאשבורן הרי גם משקה טופח חיבור, דהרי הן מחוברין ועומדין ממילא, ולית בהו דינא דטופח להטפיח, ובנצוק ובקטפרס הרי גם בטופח להטפיח לא הוי חיבור, והך דינא דגוד אחית לר"י הלא לא מצינו רק לענין מקואות, אבל לענין טומאה לא מצינו כלל דנימא גוד אחית, וא"כ איך משכחת לה כל הך דינא דמשקה טופח אינו חיבור לענין טומאה, ובע"כ מוכרח מזה דגם באשבורן צריכינן לדין חיבור ולשיעורא דטופח להטפיח. ועוד צ"ע על דברינו, דנראה דהך שיעורא דטופח להטפיח הוא הלכה למשה מסיני, ואיך תהא מיתוקמא הלכה זו לפ"מ דקי"ל דנצוק וקטפרס אינו חיבור. אכן זה יש לישב, דנראה דהך שיעורא דטופח להטפיח עיקרו נאמר לענין דין שם משקה, דבפחות מטופח להטפיח לא חל בי' שם משקה כלל לשום דבר, וכ"ה מבואר להדיא מהא דתנן בטהרות פ"ג הרוטב והגריסין והחלב בזמן שהן משקה טופח הרי אלו תחלה, ועיין בר"ש שם דפירושא דמשקה טופח שבמתני' הוא טופח להטפיח, הרי להדיא דלענין שיהא בו טומאת משקין צריכינן דוקא טופח להטפיח, ובפחות מטופח להטפיח לית בי' שם משקה כלל, וכן לענין הכשר תנן בפ"ג דמכשירין המטנן בטיט הנגוב אם יש בו משקה טופח בכי יותן ואם לאו אינו בכי יותן, וכן