חדושי ר' חיים הלוי קסז

תלישה לרצון ומכשרי. ולפ"ז הא בע"כ מוכרח לדעת הראב"ד, דהך דינא דנתינה לרצון ותלישה לרצון חד מילתא הוא, דהרי הראב"ד הא סובר דכל שנתלש לרצון מכשיר גם בלא נתינה לרצון, וגם סובר דכל נתינה לרצון חשיבא גם תלישה לרצון, וממילא דלא צריכינן כלל להנתינה לרצון שבו, דהא מכשיר גם משום תלישה לרצון, וא"כ הך דינא דנתינה לרצון היכא משכחינן לי', כיון דלעולם הוא מכשיר משום תלישה לרצון, אלא ודאי מוכרח דדעת הראב"ד דהך דינא דתלישה לרצון ונתינה לרצון תרווייהו חד דינא הויין, דבעינן רצון בהכשר מים, והיינו כמש"כ למעלה בדעת הראב"ד. והנה הא קי"ל דרק תלוש מקבל הכשר ולא מחובר, ולדעת הראב"ד הרי מבואר דדין מחובר זה הוא חד דינא עם דין מחובר של כה"ת כולה, דהרי לדעת הראב"ד נאמר בקרא דוכי יותן דכשחשב שיותן המים על דבר המקבל הכשר חשוב זה מחשבת תלישה על המשקין, ומשום דבעינן בתלישת משקין שיחשב לצורך תלוש. ובהך קרא הא נכלל גם הך דינא של דבר המקבל הכשר, דרק תלוש הוא מקבל הכשר ולא מחובר, וכדאיתא בתורת כהנים פ' שמיני וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע וגו' וכי יותן מים על זרע וגו' יש לי בענין הזה זרעים טמאים וזרעים טהורים מחוברין לקרקע ותלושין מן הקרקע וכו', וא"כ הא נמצא דנאמר בזה דכשחשב לצורך דבר המקבל הכשר הויא תלישה משום דהויא מחשבה לצורך תלוש, אשר להדיא מבואר מזה דדין מחובר ותלוש של קבלת הכשר ודין מחובר ותלוש של תלישת משקין חד דינא להו, והרי גבי תלישת משקין הא תנן להדיא דבשביל שיודח הכותל אינו בכי יותן ובשביל שתודח הקערה ה"ז בכי יותן, הרי דלגבי תלישת משקין דבעינן לצורך תלוש הוא תלוש הנאמר בכל מקום, ומחובר שבו היינו מחובר שבכ"מ, וממילא דגם בדין קבלת הכשר תלוי ג"כ בדין מחובר ותלוש שבכ"מ. אשר על כן להכי הוא שסובר הראב"ד דגם לענין קבלת טומאה הא דמחובר אינו מקבל טומאה תלוי ג"כ בדין מחובר של כה"ת, דאחרי שמצינו דדין זה דמחובר ותלוש נוהג בין בקבלת טומאה ובין בהכשר, ממילא הדין נותן דשוין הן להדדי, וכדאיתא בחולין דף קי"ח ע"ב דהכשר תחלת טומאה הוא, ולהכי הוא שחילק דכשיבש האילן והפירות עדיין לחין אין מקבלין טומאה, כיון דאכתי הפירות מחוברין להאילן, ואית בהו דין מחובר של כה"ת כולה, דטהור בקבלת טומאה, משא"כ לדעת הרמב"ם הרי נתבאר דלא נאמר בהקרא דוכי יותן כלל מדין תלישת משקין, ורק דין קבלת הכשר לחוד הוא דכתיב בי', וא"כ לא מצינו כלל שיהא שייך דין מחובר של קבלת הכשר לדין מחובר של תלישת משקין, ולא לדין מחובר של כה"ת, ושפיר נוכל לומר אליבי' דדין מחובר האמור בקבלת טומאה וקבלת הכשר תלוי רק בדין זרוע, כיון דהוי דין מסויים בטומאת אוכלין, וילפינן לה מקרא דאשר יזרע, וכמבואר בתורת כהנים, ושפיר נוכל לומר אליבי' כמש"כ למעלה, דלהכי לא מחלק בין יבש האילן ליבשו הפירות, כיון דגם ביבש האילן פסקה יניקתו ושוב אינו בכלל זרוע. אלא דדעת הרמב"ם בלא"ה ניחא, די"ל דס"ל דפירות שאני משארי דברים, ובפירות כל שפסקה יניקתן שוב אין בהם דין מחובר, וחשיבי כתלושין בכ"מ, וכש"נ. פ"ז הל"ה הניצוק אינו חיבור וכו', וכן הקטפרס שיש עליו משקה טופח אינו מחברן לשאר המשקין שבמדרון לא לטומאה ולא לטהרה, אבל המשקין שבאשבורן כולן חיבור לטומאה ולטהרה עכ"ל, והוא מהא דתנן בטהרות פ"ח הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינן חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. וקצת יש לדקדק, דבקטפרס הא גם בלאו טעמא דמשקה טופח ג"כ לא הוי חיבור, וכדתנן בהמשנה שהבאנו, ולמה לא נקט הרמב"ם הך דינא דקטפרס היכא דאיכא טופח להטפיח. אכן נראה דגם הך טופח שהזכיר הרמב"ם ג"כ כוונתו על טופח להטפיח, וכאשר כן נמצא לשון זה בהרמב"ם לעיל בפ"ב מהל' טומאת אוכלין הכ"ח, ושם מבואר דהך טופח שהזכיר שם הוא טופח להטפיח יעו"ש, וע"כ גם הכא יתפרש כן. אלא דהא צ"ע למה השמיט הא דתנן דמשקה טופח לא הוי חיבור, דהוי דין בפ"ע בלאו הך טעמא דנצוק וקטפרס. וכמבואר בגיטין דף ט"ז יעו"ש, וצ"ע. האומנם דבפי"א מהל' מקואות פסק שם הרמב"ם דמשקה טופח לא הוי חיבור לענין נטילת ידים, אכן אכתי צ"ע דבעיקר דין טומאה וטהרה דנשנית במשנתינו השמיטו הרמב"ם, וצ"ע. והנה בגיטין דף ט"ו בעי אילפא ידים טהורות לחצאין או אין טהורות לחצאין וכו' והאמרי דבי ר' ינאי ידים אין טהורות לחצאין. ל"צ דאיכא משקה טופח וכו' והתנן הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור וכו' ל"צ דאיכא טופח להטפיח, הא נמי תנינא טופח להטפיח חיבור דילמא לענין מקואות ור' יהודה היא דתנן מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו בזאח"ז ראשון טהור והשני טמא, ר"י אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור, וקשה דהיכן מצינו פלוגתא דר"י ורבנן לענין חיבורא דטופח להטפיח, והרי פלוגתייהו הא הויא לענין אם אמרינן גוד אחית וכגון בנצוק וקטפרס, אבל הכא דאיירינן לענין חיבורא דטופח להטפיח מאי שייכות הוא הך דר"י לכאן. והנראה מוכרח מזה, דבאמת כל דהוי באשבורן לא צריכינן כלל לדין חיבור. ורק דכל שהמים הם ביחד הרי הן ממילא מחוברין ועומדין, וע"כ ממילא לא בעינן באשבורן טופח להטפיח ג"כ, דזה הא הוי שיעורא הנאמר בדין חיבור, ובמקום שמחוסר חיבור, ולא באשבורן, ולא שייך שיעורא דטופח להטפיח לענין חיבור, כי אם בנצוק וקטפרס, דאינן מחוברין ממילא, וצריכינן בהו לדין חיבור, בזה הוא דבעינן השיעור של טופח להטפיח, וכיון דקי"ל דנצוק וקטפרס אינן חיבור ולא מהניא להו שום חיבור, א"כ לא משכחינן הך שיעורא דטופח להטופוח, אלא או בנט"י דשם מהני גם חיבור של קטפרס, ובעינן בזה טופח להטפיח, או לר"י לענין מקואות, דס"ל דאם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור, ומבואר בחגיגה דף י"ט טעמא משום דאמרינן גוד אחית, ומועיל זאת שיחול דין חיבור גם בקטפרס, דשם כיון דאינו באשבורן צריכינן בי' לדין חיבור, ושפיר בעינן בי' שיעורא דטופח להטפיח ולפ"ז זהו דמייתי הגמ' מתחלה מהא דתניא טופח להטפיח חיבור, והך ברייתא קיימא אמתני' דהנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינן חיבור, וא"כ בע"כ דקיימא בנט"י דמהני בי' חיבור של קטפרס, דבענין אחר לא יוכל להיות כלל הך שיעורא דטופח להטפיח האמור לענין קטפרס, כיון דקטפרס אינו חיבור, וש"מ דידים טהורות לחצאין, ודחי דילמא לענין מקואות ור"י היא, וא"כ אע"ג דקטפרס אינו חיבור מ"מ במקום גוד אחית שפיר הוי חיבור, ובזה הוא דצריכינן שיעורא דטופח להטפיח, כיון דהוי חיבור של קטפרס, אבל אה"נ דידים אין טהורות לחצאין. ועכ"פ הא מבואר מהסוגיא דגיטין דמוקי לה כר"י, דשיעורא דטופח להטפיח הוא רק בחיבור של קטפרס, אבל באשבורן הוי חיבור ממילא, וגם בכ"ש בלא טופח להטפיח סגי, וע"כ זהו שהשמיט הרמב"ם הך דינא דמשקה טופח אינו חיבור, כיון דפסק כחכמים דלא ס"ל הך דגוד אחית, ולעולם קטפרס אינו חיבור, וכמבואר ברמב"ם פ"ח ממקואות הל"ח והי"ב, וע"כ ממילא דליתא כלל אליבי' לכל הך דינא דבעינן טופח להטפיח, ואך לגבי ידים דחיבורן הוי חיבור של קטפרס ואית בהו דין חיבור, בזה הוא שהביא הרמב"ם להך שיעורא דטופח להטפיח