חדושי ר' חיים הלוי קסא

לה לחוץ ליכא טומאה הילכך לא שדינן לה לפנים, וזהו שהקשה רק מבית ועליה ולא מכותל, כיון דהא דטמא בכותל הוא לא משום דשדינן לה כולה לפנים, כ"א דטמא גם באהילת מקצתה לבד, משא"כ במעזיבה שבין בית לעליה, דלא סגי באהילת מקצתה לחוד כיון דיש שם אהל החוצץ, והא דטמא התם הוא רק משום דשדינן לה כולה לכאן ולכאן, ע"כ זהו שהקשה משם על מעזיבה שהיא לאויר דנשדי ג"כ כל הטומאה לצד פנים, וזהו שתירץ ע"ז דהתם טומאה היכא שדית לה אי להכא טמא אי להכא טמא על כן שניהם טמאים אבל מעזיבה שהיא לאויר אי שדית לה לחוץ ליכא טומאה הילכך הבית טהור. והנה כבר כתבנו למעלה, דטעמו של הרמב"ם שפסק דבמע"מ של מעזיבה שניהם טמאים, הוא משום דס"ל דכיון דעצם הטומאה בולטת מקצתה למעלה מחוץ לאהל ע"כ שוב ליכא חציצת אהל על כל הטומאה, וה"ה גם למטה כל שנכנסת מקצתה בתוך האהל ממילא ליכא חציצה גם למטה בפני כל הטומאה, וע"כ שניהם טמאים לכו"ע, והא דפליגי בתוספתא במע"מ של מעזיבה, הוא רק בשהטומאה כולה בצד אחד והיא נגמרת עד חצי המעזיבה בצמצום, והפלוגתא היא בדין אם אפשר לצמצם. ולפמש"נ הרי הראב"ד חולק בזה וס"ל דגם היכא שהטומאה בולטת למטה לתוך האהל מ"מ האהל חוצץ בפני יתר הטומאה שמחצי' ולחוץ שלא תכנס בו הטומאה, וה"ה גם בבולטת לחוץ האהל חוצץ בפני חצי' שלפנים שלא תצא ותטמא, וע"כ כל טומאתו היא רק משום דשדינן לה כולה לצד אחד, ודעת הר"ש שוה בזה לדעת הראב"ד, אלא דהר"ש סובר דרק לגבי למעלה האהל חוצץ בהחצי שלפנים שלא תצא, אבל לענין החצי שלחוץ כיון דבולטת מקצתה לצד פנים ממילא אין כאן חציצת אהל שלא תכנס בו הטומאה, וע"כ גורס דהבית טמא לכו"ע במע"מ של מעזיבה, והראב"ד סובר דהאהל חוצץ גם למטה שלא תכנס בו הטומאה, והילכך הבית טהור. אלא די"ל דגם בזה דעת הר"ש כהראב"ד דהאהל חוצץ גם מלמטה, והא דהבית טמא הוא משום דס"ל דלגבי הבית כו"ע מודים דשדינן לה כולה לפנים, וכמבואר כן בדברי הר"ש שם. פכ"ד הל"ח טומאה שהיתה בין קורות הבית אפילו אין תחתי' אלא כקליפת השום הבית טהור, ורואין את הטומאה כאילו היא רצוצה בארץ ומטמאה כנגדה בלבד, ואם יש במקומה טפח על טפח הכל טמא, וכן אם היתה נראית בתוך הבית בין כך ובין כך הבית טמא עכ"ל, והוא משנה באהלות פ"ו מ"ה טומאה בין הקורות ותחתיהן כקליפת השום אם יש שם פותח טפח הכל טמא, ר"ל משום קבר, אם אין שם פותח טפח רואין את הטומאה כאילו היא אוטם, ר"ל דהויא רצוצה ואינה מטמאה אלא כנגדה, ומשום דגבי קורות ליתא לדינא דמע"מ ששייך להבית, היתה נראית בתוך הבית בין כך ובין כך הבית טמא, וזהו דברי הרמב"ם, והראב"ד פירש המשנה באופן אחר וכמבואר בהשגה שם. והנה צריך עיון בהא דתנן דרואין את הטומאה כאילו היא אוטם, דכתב על זה הרמב"ם דהיינו דרואין אותה כאילו היא רצוצה בארץ ומטמאה כנגדה בלבד, אם פירושו הוא דכנגדה מיהא מטמאה בין בבית ובין בעלי', ורק דאין הטומאה מתפשטת שם, ואם כן יהא מבואר בזה דט"ר בוקעת גם לתוך אהל, ואין האהל מציל מטומאה רצוצה, דהרי תחת הקורות הא הוי אהל, ומ"מ הטומאה שבין הקורות בוקעת לבית מתחת הקורות, א"כ הא ש"מ דטומאה רצוצה בוקעת גם לתוך אהל, או דנימא דהכא כללא נקט דדינה כרצוצה דבוקעת כנגדה, וממילא דבבית טהור אף כנגדה, ומשום דהאהל חוצץ כנגדה אף שהיא רצוצה, ולתוך העלי' שפיר בוקעת כיון דאין שם דבר שיציל, ואה"נ דכיון דבוקעת שם ממילא מתפשטת בכל העלי' אם יש שם אהל על גבה. ונראה דכן הוא מוכרח מהא דתניא בתוספתא פ"ז במעזיבה שהיא לאויר העולם דטומאה מחצי' ולמעלה הבית טהור וכנגדה למעלה טמא, הרי להדיא דטומאה רצוצה אינה בוקעת לתוך אהל וכדתנן דהבית טהור, ומשום דאהל הבית חוצץ, וה"נ דכוותה אהל הבית הבית חוצץ לגבי הקורות ואין הטומאה בוקעת לבית והבית טהור, וש"מ כפירוש השני שכתבנו בקורות, דהא דאינו טמא אלא כנגדה ר"ל למעלה, ולמטה תחת הקורות הבית טהור לגמרי, וממילא דגם למעלה מחלקינן דאם יש אהל על גבה הטומאה מתפשטת בכל האהל ואם אין אהל כנגדה אינו טמא אלא כנגדה, וכל החילוק דתנן גבי קורות דאם יש שם פו"ט הכל טמא ואם אין שם פו"ט רואין אותה כאילו היא אוטם, הוי רק לגבי הבית, דאם יש שם פו"ט הוי קבר וגם הבית טמא, ואם אין שם פו"ט הבית טהור. והכי מוכרח ממתניתין דנקטה ותחתיהן כקליפת השום וכן בסיפא היתה נראית בין כך ובין כך הבית טמא, ולא נזכר לגבי עלי' אם היא מחצי' ולמעלה וכן אם היתה נראית, אלא משום דלגבי עלי' ליכא נ"מ כלל, דטומאה רצוצה שבוקעת לתוכה חוזרת ומתפשטת בכל העלי', ורק דכל הנ"מ היא בהבית אם האהל חוצץ וטהור או לא, והיינו כמש"כ. והנה לעיל בפ"ז נחלקו הרמב"ם והראב"ד בקבר שיש בו חלל טע"ט פנוי. דדעת הרמב"ם דחשוב קבר גם לענין טומאת אהל, ודעת הראב"ד דכיון דיש בו חלל טפח על טפח שוב אינו מטמא באהל, ולפי"ז הרי לדעת הראב"ד כל שיש אהל החוצץ בין המת שוב לא הוי קבר, ואהל הקבר גופי' מועיל לזה שיחוץ בפני טומאת המת שבו, ושיהא נפקע עי"ז טומאת אהל של קבר. ולפי"ז הרי גם הכא בקורות, כיון דהויין אהל טפח על שלמטן לגבי הבית, ומועילין לחצוץ על הבית לבין טומאת המת שבתוכן, אם כן הרי ממילא פקע טומאת אהלו של קבר מלמטה בהבית, ונמצא דלדעת הראב"ד לא נוכל לפרש משנתינו דאם יש בו פו"ט הכל טמא דהוא משום קבר, כיון דלדעת הראב"ד אין כאן טומאת אהל של קבר כלל על שלמטה בהבית, והקורות עצמן נעשין אהל החוצץ על שלמטן, כיון דיש בהן פו"ט. האומנם דדברי הראב"ד דביש בהקבר חלל טע"ט פנוי אינו מטמא באהל יש לפרשן בתרי גווני, או משום דביש בהקבר חלל טע"ט פנוי חשוב אהל הקבר גופי' אהל החוצץ על הטומאה של תוכו, וע"כ שוב אינו מטמא באהל, או דנימא דלאו מדין חציצה על הטומאה אתינן עלה, אלא דבגוף הקבר הוא דהוי דין בפ"ע דבעינן דוקא שתהא הטומאה בתוכו רצוצה, ובלא"ה אין זה קבר, ואם נימא כן הא נוכל לאוקמי מתניתין היכא שהטומאה ממעטת את החלל טפח, ואז מטמא גם למטה באהל כדין קבר, ולא אמרינן שהאהל שלמטה חוצץ, כיון דלא מצינו כלל בדעת הראב"ד דחציצת אהל של הקבר תפקיע ממנו דין קבר. אכן נראה דיסוד הך דינא של הראב"ד הוא מהסוגיא דנזיר דף נ"ג דמייתי שם הגמ' על טומאת קבר הא דאמר מר ט"ר בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, וא"כ הא מבואר בהך סוגיא לדעת הראב"ד דעיקר דין טומאת אהל של קבר הוא רק ע"י ההילכתא דט"ר בוקעת, הרי להדיא דלא סגי במה שגוף הטומאה רצוצה היא, כ"א דצריכינן לעצם הדין בקיעה של רצוצה, וע"כ כל דאיכא אהל החוצץ למטה ואין בו דין בקיעה שמה שוב אינו מטמא משום טומאת אהל של קבר. אלא דעיין בראב"ד פכ"ד שם דמפרש להמשנה דקורות באופן אחר דלא איירי כלל בדין קבר, וא"כ ניחא דעת