חדושי ר' חיים הלוי קס

להיות אליבי' טהור במע"מ, כיון דאפשר לצמצם והטומאה כולה מונחת בחצי מעזיבה שלחוץ, ובתוספתא שהבאנו הרי תניא מעזיבה שהיא לאויר העולם וכו' וטומאה בתוכה וכו' מחצה על מחצה הבית טמא, והעומד מלמעלה כנגד הטומאה ר"מ מטמא ור"ש מטהר, הרי דברישא דהבית טמא גם ר"ש מודה, וא"כ הרי נסתרים דברינו שכתבנו בביאור התוספתא. והנה בראב"ד פכ"ד מטו"מ שם על הך דמע"מ ז"ל מחלוקת ר"מ ור"ש בתוספתא ור"מ מטמא והוא פסק כר"מ וכו' הילכך הבית טהור כר"ש וכו' עכ"ל, הרי דמבואר בדברי הראב"ד דלר"ש הבית טהור, שזהו להדיא כנגד המבואר בהתוספתא דהבית טמא גם לר"ש, וע"כ נראה מזה דגירסא אחרת היה לו להראב"ד בהתוספתא דהך דר"מ מטמא אתרווייהו קאי ולא על העומד ע"ג לחוד, וגריס בסיפא והעומד מלמעלה טמא דברי ר"מ, והך דברי ר"מ קאי אתרווייהו בין על הבית ובין על העומד מלמעלה, וממילא מפרש דר"ש דמטהר קאי על דין הבית שברישא. ולפ"ז הרי מיושב היטב מש"כ, דדעת הרמב"ם דפלוגתא דר"מ ור"ש היא בדין אם אפשר לצמצם, ומפרש דהך דר"ש מטהר קאי בין ארישא ובין אסיפא ומטהר גם את הבית ומשום דס"ל אפשר לצמצם וכש"נ, והנה בתוספתא דאהלות פ"ז כותל שבין שני בתים וטומאה בתוכו הבית הקרוב לטומאה טמא והקרוב לטהרה טהור מע"מ שניהן טמאין ר"א אומר שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו, וכן בתוספתא פ"ט שם ופ"ה דנזיר ר"א אומר וכו' טומאה שהיא נתונה בכותל מחצה על מחצה וכן עדר וכו' אין הנזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו, ומבואר בירושלמי נזיר משום דאע"ג דהן אהל ד"ת וגם לחצוץ בפני הטומאה מ"מ לא הויין אהל גמור לענין נזיר וטומאת מקדש וקדשיו, וכן הוא ברמב"ם פי"ט מה' טומאת מת דהואיל שדין אהלן הוא מדברי קבלה על כן אין הנזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו, דנאמרה בהן ההלכה דבעינן בהו דוקא טומאה המפורשת בקרא. אלא דצ"ע בדברי הרמב"ם שם דחשיב כל הנך שבתוספתא והשמיט הך דטומאה שנתונה בכותל מע"מ, ואשר ע"כ נראה מוכרח מזה, דדעת הרמב"ם דטומאת אהל שבכתלים מיקריא מפורש בקרא, ומן הדין נזיר מגלח עליה, וחייבין עליה על טומאת מקדש וקדשיו, והא דתניא בתוספתא דאין הנזיר מגלח עליה, מפרש הרמב"ם דמיירי באופן השני שהזכרנו, היכא שהטומאה נשלמת עד מחצית הכותל בצמצום, דטומאתה מספק משום טעמא דא"א לצמצם, ולהכי הוא שהשמיטה הרמב"ם, משום דסמך בזה על דין ספק טומאה שפסק הרמב"ם בפ"ט מנזירות ובפי"א משגגות, והכא לא קחשיב רק הנך דאהלן הוא רק מדברי קבלה. ולפ"ז שפיר נוכל לפרש גם הך דמע"מ דמעזיבה דכל דינו הוא רק משום טעמא דא"א לצמצם, וכמש"כ והנה בהשגות שם ז"ל מחלוקת ר"מ ור"ש בתוספתא ור"מ מטמא והוא פסק כר"מ משום דחזא מתניתין במעזיבה שבין בית לעלי' מחצה למחצה הרי הן טמאין ואולי אינו דומה דהתם טומאה היכא שדית לה אי להכא טמא אי להכא טמא הלכך שניהם טמאים אבל מעזיבה שהיא לאויר אי שדית לה לחוץ ליכא טומאה הלכך הבית טהור כר"ש דר"מ ור"ש הלכה כר"ש ועוד דספיקא לקולא עכ"ל, ומבואר מדברי ההשגות דהך מע"מ פירושו שמקצת הטומאה למטה ומקצתה למעלה, וכמש"כ טומאה היכא שדית לה, דלפ"מ שכתבנו דהתוספתא מיירי בשהטומאה בהחצי האחד ופליגי רק בדין אפשר לצמצם, א"כ הרי ליכא ספיקא להיכא נשדי', כיון דהצד שהטומאה בתוכו הא אית בי' דינא דקרוב לטומאה טמא, אלא ודאי דהראב"ד מפרש דהך מע"מ הוא שהטומאה מקצתה בחצי זה ומקצתה בחצי האחר, ופליגי ר"מ ור"ש אם שדינן לה גם לבית אם לא. אכן קשה לדעת הראב"ד, דמ"ש כותל ממעזיבה, והרי בכותל שהוא לאויר הא ג"כ אם שדינן לה לחוץ ליכא טומאה, וכדתנן דאם מחציו ולחוץ טומאה בוקעת כמו במעזיבה, ומ"מ הא תנן דבמע"מ הבית בודאי טמא, והעומד מלמעלה פליגי ר"מ ורבנן, והילכתא כחכמים דטהור, הרי דשדינן לה בתר בית, ומ"ש במעזיבה דהבית טהור לר"ש, וצ"ע. ואשר יראה לומר בזה, דהנה בהך דינא דמע"מ הרי הא ודאי דהחצי שלצד פנים דינו כמחציו ולפנים והחצי שלחוץ דינו כמחציו ולחוץ, והגע עצמך, אם היה חצי זית מת בבית שיצורף להחצי של מע"מ שבצד פנים הרי פשיטא דהבית טמא לכו"ע, וכן אם היה עוד חצי זית בחוץ שיצורף להחצי שבמע"מ בצד חוץ ג"כ ודאי דהעומד ע"ג טמא לכו"ע, ורק דאם באנו לדון לשדי' כולה או לצד פנים או לצד חוץ בזה הוא דפליגי ר"מ וחכמים בכותל ור"מ ור"ש במעזיבה, ולפ"ז הא נמצא דכל מע"מ מיתדן בתרי דיני, ותרי גווני טומאה איתנהו בי', החצי שבכל צד שייך לקרוב לו לענין להצטרף שם עם טומאה אחרת, וזה לכו"ע, וגם אית בי' גם הך דינא דשדינן לה כולה אם לצד פנים או לצד חוץ דפליגי בזה תנאי. ולפ"ז הרי מיושב היטב דעת הראב"ד, דהנה חלוק דין הצלת אהל של מעזיבה מדין הצלת כותל, דבכותל לא מצינו שיהא בו דין הצלה מטומאה, ורק דכשהכותל מפסיק ממילא אין מקום להטומאה להתפשט, כיון דאין שם פו"ט, וגם דחשיבי שני אהלים בפ"ע, ואין הטומאה יוצאת מאהל זה לאהל השני, ועכ"פ כל הצלת כותל היא מעיקר מעשה האהילה, שהכותל חוצץ שצד השני אין בו אהילת טומאה כלל, משא"כ בהצלת אהל הוי עיקר דינה דהאהל מציל וחוצץ בפני הטומאה עצמה, וחציצתו והצלתו באהילת הטומאה הוא ג"כ בעצם הטומאה עצמה, והוא ג"כ משום דין מניעת הטומאה, שמונעה שלא יהא חשוב מאהיל עלי'. ויסוד לזה מהא דתנן בפ' ארובה מקצת טומאה בבית מקצתה כנגד ארובה וכו' ר' יוסי אומר אם יש בטומאה כדי שתחלק ותטמא את הבית ותטמא כנגד הטומאה טמא ואם לאו הבית טמא כנגד הטומאה טהור, והרי שם ליכא חציצה במעשה ההאהלה, דכיון דמאהיל על מקצתה א"כ ממילא הא הוי מאהיל גם על כולה, וכמו בכל מאהיל כנגד הטומאה דסגי במאהיל על מקצתה, ובע"כ צ"ל דהא דכנגד הטומאה טהור הוא משום דהאהל מציל וחוצץ בפני הטומאה שתחתיו שלא תחול בה כלל מעשה האהלה שע"י מקצתה שתחת ארובה, משא"כ בכותל, אם הוה מצאנו כה"ג שהאהיל על מקצתו של כזית טומאה, לא שייך כלל לומר שהכותל יחוץ שלא תחול ההאהלה על כל הכזית, דכיון דאין בכותל דין הצלה בפני הטומאה א"כ ממילא דלית בי' גם הך דינא דמניעת חלות האהלה, וכל שהאהיל על מקצתו ממילא חשוב מאהיל על כולו וטמא. אשר לפי"ז נמצינו למדין, דדין מע"מ דתנן לגבי כותל ודין מע"מ דתנן גבי מעזיבה תרי דינים הם, דבמע"מ גבי כותל דתנן דשניהם טמאים, כל אחד מתטמא ע"י האהלת מקצתה, וכש"נ דבכותל כיון שמאהיל על מקצתה חשוב מאהיל על כולה וטמא, משא"כ במעזיבה, דיש בה דין הצלת אהל, א"כ האהל של מטה חוצץ בפני החצי שלחוץ שלא תחול בי' דין האהלה כלל, ואין אהילתו על החצי שבפנים מועיל כלל לטמא את הבית, כיון דהאהל חוצץ בפני החצי שלחוץ, וכן הוא חוצץ ומציל בפני החצי שבפנים שלא תצא טומאתו למעלה לחוץ ולא תחול בי' ההאהלה שלמעלה, והיה צריך להיות מדינא דבין הבית ובין העליה שניהם טהורים כיון דכל אחד לית בי' שיעורא דכזית טומאה, וכל עיקר טומאתן היא משום דשדינן לי' כולי' לצד בית וכולי' לצד עלי', ואשר על כן זהו שכתב הראב"ד דמעזיבה שהיא לאויר דאי שדינן