חדושי ר' חיים הלוי קנט

זית שמחציו ולחוץ גם החצי זית שמחציו ולפנים לטמא העומד ע"ג מלמעלה, כיון דבדין האהלתו הרי סגי בהאהלת מקצתו. ובאמת דזה קשה גם במקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה, דאמאי לא מצטרף החצי זית שבבית עם החצי זית שכנגד ארובה לטמא כנגד ארובה משום מאהיל כנגד הטומאה. אכן נראה, דהוא משום דהמקצת טומאה שתחת הבית דהויא תחת אהל, פקע מינה דין רצוצה ודין טומאת מאהיל כנגד הטומאה, וע"כ לא מצטרפא הטומאה שבבית לטמא דרך הארובה שהיא פחות מפו"ט, וה"נ הכא במע"מ אינו מצטרף החצי זית ששייך לבית לטמא ע"י בקיעה, כיון דאין בה דין רצוצה, וע"כ זהו שכתב הרמב"ם שהרי פשטה הטומאה בבית, ר"ל דהחצי זית שמחציו ולפנים פשטה טומאתו בבית והויא טומאה שתחת אהל, ולהכי אינה מצטרפת לבקיעה דרצוצה. ולפ"ז הרי מיושב היטב מה דמחלק הרמב"ם בין מעזיבה לכותל, דבכותל במע"מ הרי אינו מאהיל רק על מקצת הטומאה שמחציו ולחוץ, ולא על הטומאה שמחציו ולפנים שהאהל מפסיק, ביניהן וע"כ הדבר מתחלק, דהמחצה שלפנים שהיא תחת האהל אינה מצטרפת, משא"כ במחצה על מחצה דמעזיבה, הרי בזה שמאהיל על חצי' מבחוץ הרי הוא חשוב מאהיל על כולה, כיון דאין כאן אהל המפסיק, וכל הטומאה כנגד המאהיל בלא הפסק אהל, וע"כ הרי הוא מאהיל כנגד כולה, ולהכי הוא דפסק הרמב"ם דבמחצה ע"מ במעזיבה העומד מלמעלה טמא, דזה לכו"ע כיון דהוא מאהיל על כולה. ובהכי מדוייק לשון הרמב"ם דגבי מעזיבה כתב דמחצי' ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה טהור שהרי פשטה הטומאה בכל הבית, מה שלא הזכיר זה הטעם גבי כותל, אלא משום דגבי כותל הרי העומד מלמעלה טהור מפני שהאהל מפסיק וחוצץ בפני הטומאה, ומחציו ולפנים דינו כמו תחת האהל, בין לענין הבאה ובין לענין חציצה, משא"כ במעזיבה, נהי דהטומאה היא מחציה ולפנים, אבל מ"מ היכא דפתוחה גם להחצי של מעלה א"כ הא אין כאן אהל המפסיק, ועוד דהרי הטומאה בוקעת למעלה כנגדה בתוך המעזיבה במקום הפתוח, וממילא דאיתה לטומאה גם בחצי' שלמעלה, דהוי דינא בזה דהעומד ע"ג טמא, אלא דמ"מ הוי דינא הכא דטהור, משום דדינו הוא כהא דתנן בפ"י שם, נתן רגלו על הארובה אם רגלו קדמה את הטומאה טהור, ואע"ג דליכא אהל החוצץ בין הטומאה לרגלו, אלא משום דטומאה שתחת אהל אינה נכנסת לפחות מפו"ט, וה"נ דכוותה אע"ג דפתוחה הוא לחצי' שלמעלה, אבל מ"מ הרי אין בהפתוח פו"ט, דאם היה בו פו"ט, הרי לית בי' כלל דינא דבלוע בכתלים, דהא הוי אהל בפ"ע, וכמבואר בראב"ד פכ"ד מטו"מ גבי קורות שם], והטומאה הא הויא טומאה שתחת אהל ואינה נכנסת בפחות מפו"ט, וע"כ זהו שכתב הרמב"ם טעמא דפשטה הטומאה בכל הבית, ור"ל דמשו"ה הויא טומאה שתחת אהל ואינה נכנסת בפחות מפו"ט. ועכ"פ מבואר מדברי הרמב"ם דגם מחצי' ולמטה במעזיבה הא דהעומד ע"ג טהור, הוא משום דאין טומאה שתחת אהל נכנסת לפחות מפו"ט, וא"כ הרי כ"ז הוא רק בשכל הטומאה מחצי' ולמטה, שהיא בתוך האהל, דאז כל אהל הבית מציל עליה וחוצץ בפניה, משא"כ במע"מ, דעצם הטומאה בולטת למעלה ויוצאת חוץ לאהל הבית, ואין אהל הבית מציל בפניה כלל, א"כ הרי העומד מלמעלה טמא לכו"ע, כיון דמאהיל על כל הטומאה כנגדה ואין שם דבר החוצץ בפניה, וזהו שפסק הרמב"ם דמע"מ במעזיבה העומד מלמעלה טמא וכש"נ. ונראה דגם לדעת הר"ש שכתב דהא דבמע"מ העומד ע"ג טהור, הוא משום דשדינן לה לגמרי בתר בית, ג"כ ניחא דעת הרמב"ם כמש"כ דלא דמי כותל למעזיבה, ומשום דהרי עיקר ההילכתא של מחציו ולפנים ומחציו ולחוץ, הא נאמרה על הכותל והמקום, ולא על הטומאה והכלים, דהא יסוד הילכתא זו הוא בעיקרי דין הבית והאהל, דוה המקום עד חציו שייך לאהל הסמוך לו, ובע"כ דהספק להיכא שדינן לה דנאמר במע"מ הוא רק על הבאת טומאתו, אבל עיקר הטומאה פשיטא דמקצתה היא בפנים, ומקצתה היא בחוץ, כמו שהיא מונחת בכותל, וא"כ במעזיבה היכא דמקצת הטומאה מונחת למעלה, ודאי דמונעת את האהל מלחוץ בפני הטומאה כולה, וע"י מקצתה שמחצי' ולמעלה חשוב מאהיל כנגדה על כל הטומאה, וממילא דהעומד ע"ג טמא, וליכא הכא הך טעמא דשדינן לה כולה לצד הבית, כיון דכולה פתוחה לחוץ, ולא הוי מע"מ כלל לגבי העומד מלמעלה, משא"כ במע"מ דכותל, דעל חצי' של צד פנים הרי אהל הבית מציל, ובזה הוא דשייך דינא דמע"מ דשדינן לה לבית, והעומד ע"ג טהור, ומיושב היטב דעת הרמב"ם וכש"כ אלא דהרי אכתי קשה, דהרי להדיא תניא בתוספתא דפליגי ר"מ ור"ש במעזיבה, הרי להדיא דגם במעזיבה איכא הך דינא דמע"מ, ודלא כמש"כ דבמטזיבה חשוב מאהיל על כולו לכו"ע. ונראה דהך מע"מ אין פירושו שהטומאה באמצע, ורק דדינא קתני, דהרי יכול להיות שהטומאה מונחת ביקוא שהיא ע ונגמרת עד מחצה ממש, ואז נקרא זה לענין הצד של אויר מחציו ולחוץ, דעצם הטומאה הא הויא בחציו שלחוץ, ולגבי האהל נקרא מע"מ, דהטומאה היא עד מחציתו ממש, והיכא שהטומאה מונחת בחציו שלפנים ונגמרת עד מחציתו נקראת לגבי האהל קרוב לאהל, כיון דעצם הטומאה מונחת בהחצי שלפנים אא הצד שלאויר נקראת מע"מ, וזהו דין מע"מ דפליגי ר"מ ואש דב"א דר"לן ס"ל א"א מגם וע"כ הבית והעומד ע"ג מיא דדילמא מקצתו יוצא למעלה מחצי' וממילא דהוי מאהיל על כולו אואל ור"ש סובר אפשר לצמצם, כ העומד אאא טהור כיון דהטומאה כולה בהחצי שלפנים. ולפ"ז נמצא דהפלוגתא דר"מ וחכמים במע"מ דכותל שבמתני' והפלוגתא דר"מ ור"ש במע"מ דמעזיבה שבתוספתא תרי פלוגתות בתרי דיני מיוחדים נינהו, דמתני' קיימא לפי"מ דקי"ל א"א לצמצם, והוי דינה כמו מקצתה בחציו שלפנים ומקצתה בחציו שלחוץ, ומ"מ חכמים מטהרין את העומד ע"ג כנגדה, משום דליכא כולא שיעירא בחצי שלחוץ, והתוספתא דקיימא לענין מעזיבה, בזה לכו"ע גם במקצתה למעלה העומד ע"ג טמא משום דחשוב מאהיל על כולו, ואך דפליגי בדין אם אפשר לצמצם. ונראה דכן הוא מבואר ברמב"ם להדיא, שכתב טעמא דבמע"מ במעזיבה העומד מלמעלה טמא משום שא"א לצמצם, ואם נימא דפירושא דמע"מ הוא שמקצת הטומאה למעלה ומקצתה למטה. וא"כ איזה שייכות הוא דן אם אפשר לצמצם, וגם אה אם ז אמצא ארי מחל יכול לצמצם שתהא מקצת הטומאה למטה ומקצתה למעלה, אלא ודאי דבמע"מ אכלו בי' תראי, אדא יא דמקצת הטומאה בחצי זה ומקצתה בחצי השני, ועוד גוונא היכא דמונחת בחציו האחד ונשלמת בצמצום במחצית הכותל, ומשום דכיון דא"א לצמצם ע"כ היא חשובה מקצתה בחצי' השני, והוי בכלל מחצה על מחצה דשניהם טמאין, ולהכי הוא שהוסיף הרמב"ם טעמא דא"א לצמצם, כיון דבלא"ה הרי היא כולה בחצי' האחר והשני טהור. ולפ"ז הא שפיר נוכל לומר דפלוגתא דר"מ ור"ש בתוספתא במעזיבה שהיא לאויר הוא רק במע"מ הזה שהטומאה נשלמת במחצית הכותל, ופליגי בדינא דאפשר לצמצם, ואה"נ דהיכא דהטומאה נכנסת בחצי השני שניהם טמאין לכו"ע במעזיבה וכש"נ למעלה. ולפ"ז הרי ניחא הא דפסק הכא הרמב"ם כר"מ דשניהם טמאים ודלא כר"ש משום דהכי קי"ל בכל דוכתי דא"א לצמצם. אלא דלפ"ז הא נמצא דלר"ש דפליג וסובר דהעומד מלמעלה טהור ומשום דאפשר לצמצם, א"כ גם הבית צריך