חדושי ר' חיים הלוי טו

וע"כ ממילא דחייב על זריקתה. והנה בשבת דף ק"א א"ר הונא הני ביציאתא דמישן אין מטלטלין בהן אלא בארבעה ולא אמרן אלא שאין בפחות משלשה ארבעה אבל יש בפחות משלשה ארבעה לית לן בה ואי מלינהו קני ואורבני לית לן בה, מתקיף לה ר"נ ולימא גוד אחית מחיצתא וכו', ובפירש"י שם דביציאתא דמישן היינו ספינות קטנות וקצרות מלמטה עד כחודו של סכין, וע"כ אין מטלטלין בתוכן משום דלאו רה"י נינהו שאין ברחבן ארבעה מלמטה לפיכך אין מחיצותיהם מחיצות, ולא אמרן אלא בשקצר שלהן גבוה שלש שאין רחב ד' למטה בעוד שלא הגביה ג' מקרקעיתו ואפילו יש ברחבו י' גובה לא משתרי דכיון דתחתונות לאו מחיצות נינהו הו"ל תלויה, וזהו דפריך ר"נ דלימא גוד אחית מכנגד מדת רחבן העליון ולמטה כאילו הן יורדות עד הקרקע מבחוץ ולא הויא שוב תלויה עיי"ש, הרי מבואר מזה להדיא דלא בעינן כלל קרקע ד' ברה"י, דאם נימא דבלא קרקע ד' אינו חשוב רה"י כלל, א"כ מאי פריך הגמ' דלימא גוד אחית מחיצתא, ומאי מהניא הכא גוד אחית, והלא מ"מ בתוך הספינה הא ליכא קרקע ד', והגוד אחית הא אינו מועיל רק לענין שהמחיצות לא יהא בהן דין מחיצה תלויה, דדיינינן להו כאילו הן עומדות בקרקע הים שלמטה, אבל מ"מ הרי קרקע שלמטה לא מצטרף לשיעורא דקרקע ד' לענין תוך הספינה, כיון דקרקעית הספינה מפסקת בינתים, וא"כ הרי צ"ע דהא חסר קרקע ד' בתוך הספינה, [ולא שייך גם לומר דהשיפוע עצמו חשוב קרקע ד', דמצרפינן לי' לשיעורא דקרקע ד' מכל השיפוע ביחד, ומטעמא דשני מקומות ג"כ מצטרפי לקרקע ד', ז"א דכיון דתוך השיפוע הא לא הוי רה"י כיון דאין שם מחיצות ארבעה וא"כ ממילא דלא משלים דין קרקע ד' גם לענין ע"ג, כיון דאינו חשוב רה"י במקומו] ומאי פריך הגמ' דלימא גוד אחית והא אף דאמרינן גוד אחית ג"כ אין בתוך הספינה דין רה"י, אלא ודאי דלא בעינן כלל ברה"י קרקע ד', ורק מקום ד' לחוד צריכינן, וכל דין קרקע ד' דבעינן ברה"י הוא רק בכדי שיהא מקום תשמיש, ובזה מהני מה דחזי למינח עלי' מידי ולהשתמש, וע"כ שפיר מהני הכא גוד אחית דלא תהוי מחיצה תלוי', וממילא דתוך הספינה למעלה במקום שיש ארבעה הוי רה"י, כיון דיש שם מקום ד', וקרקע ד' הא לא צריכינן כלל. והנה התוס' שם הביאו פי' הר"ח דמפרש דהני ביציאתא דמישן איירי כשדפנות הספינה שוין ויש ביניהן רוחב ארבעה בין למעלה ובין למטה ורק שקרקע הספינה עשוי' פרוץ בין נסר לנסר, וכדפריך ר"נ ולימא גוד אחית מחיצתא, ר"ל שיהיו הנסרים נחשבים כמחוברין יחד, ולפ"ז הא נמצא דלפי מה דאמרינן גוד אחית הא איכא קרקע ד'. ולפ"ז י"ל דרש"י ור"ח לטעמייהו אזלי בהך דזרק כוורת, דלדעת רש"י הרי מוכח מהך דביציאתא דמישן דהש"ס שלנו סבירא לי' דשיעורא דרה"י הוא רק מקום ד', אבל קרקע ד' הוא רק משום דינא דמקום תשמיש, ופליג אירושלמי דמצריך שיהא עומד מרובה על החלל, ומשום דלפי"מ דמסקינן דחזי למינח עלי' מידי ולהשתמש ליכא כלל לדין קרקע ד', וע"כ זהו שפי' בהך דזרק כוורת דהשיעור ארבעה הוא ביחד עם דופני הכוורת, ומשום דגם עובי הדפנות מצטרפין לארבעה משום טעמא דמנח מידי ומשתמש, אכן לפי' הר"ח בהך דביציאתא דמישן דליכא הוכחה כלל מהש"ס שלנו דלא בעינן קרקע ד', וממילא דקי"ל כהירושלמי דמצריך דוקא שיהא עומד מרובה על החלל שבזה הרי מבואר דבעינן עצם קרקע ד' וכמש"כ למעלה, וע"כ זהו שפי' בהך דכוורת דהשיעור ארבעה הוא מלבד עובי הדפנות ומשום דעובי הדפנות לא מצטרפי דחסר שיעורא דקרקע ד' וכמש"נ. פי"ד ה'"ט עמוד ברה"ר גבוה עשרה ורחב ארבעה ה"ז רה"י, נעץ בגובהו יתד כל שהוא אפילו אינה גבוהה שלשה הואיל וראוי לתלות ביתד ולהשתמש בו ה"ז ממעטו ונעשה כרמלית ואין מודדין לו אלא מן היתד ולמעלה, ואפילו מלאהו כולו יתדות ה"ז ממעט גובהו שהרי תולין באותן היתדות ומשתמשים בהם עכ"ל, ובהשגות ז"ל השמועה בשנעץ על ראש העמוד והוא מפרש מן הצד וכו' עכ"ל, וביאור הדברים, דהנה בעירובין דף ע"ח א"ר הונא עמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד' ונעץ בו יתד כל שהוא מיעטו וכו', ופירשו כל הראשונים דקאי שנעץ היתד למעלה ע"ג העמוד וממעט את השיעור מקום ד' של רה"י ומשום דהיתד לא חזי לתשמיש ולא מצטרף לשיעורא דמקום ד', וזהו דעת הראב"ד, אכן הרמב"ם מפרש שנעץ היתד מן הצד, והמיעוט הוא על השיעור מחיצת עשרה של העמוד, דאין מודדין אלא מן היתד ולמעלה, ובאמת שזה תמוה דמאי איכפת לן בדין מחיצות אם יש בו יתד באמצע ואמאי לא מצטרפת גם המחיצה שתחת היתד להשלים שיעור מחיצת עשרה, ואין לומר דבעינן שיהא מחיצת עשרה למעלה מן הרה"ר, והיתד דינו כרה"ר כיון דהוי באויר רה"ר ובני רה"ר משתמשין בו, מלבד מה דעצם הסברא בזה קשה, דבדין רה"י צריכין אנו לדון על העמוד בפ"ע אם יש לו מחיצות אם לא, ומאחר דהעמוד עצמו יש לו מחיצות עשרה א"כ למה לא יחשב רה"י, עוד קשה מתל המתלקט עשרה מתוך ארבע דמבואר בשבת דף ק' דהוי ר"הי, והרי בתל פשיטא דהשלשה טפחים התחתונים הסמוכים לרה"ר הויין רה"ר ממש כיון דהם חד מקום עם הרה"ר, ומ"מ מצטרפי ג"כ להשלים שיעור מחיצת עשרה לאשוויי להתל רה"י, ומ"ש הכא בעמוד דבעינן שיהא עשרה למעלה מן היתד, וצ"ע. ונראה לומר, דהנה תחילת דברי הרמב"ם שם ז"ל גג הסמוך לרה"ר בתוך עשרה טפחים הואיל ורבים מכתפין עליו אסור לטלטל בגג עד שיעשה לו סולם קבוע להתירו עכ"ל, ומקור הדבר הוא בעירובין דף פ"ד דא"ר נחמן אמר שמואל גג הסמוך לרה"ר צריך סולם קבוע להתירו סולם קבוע אין סולם עראי לא מ"ט לאו משום דכיון דבתוך עשרה דהדדי קיימי אסרן אהדדי, והנה כבר הקשו הראשונים שם דמאחר דהגג אינו גבוה עשרה א"כ הא הו"ל כרמלית ומאי מועיל סולם קבוע להתירו, וגם דבסוגיא שם הרי מבואר דרק כשרבים מכתפים עליו הוא דצריך סולם קבוע להתירו הא לא"ה מותר, וקשה דכיון דאין הגג גבוה עשרה א"כ הא הו"ל כרמלית ולעולם אסור, ויעו"ש בדבריהם שתירצו דאיירי שהגג גבוה עשרה לצד החצר ורק מצד רה"ר אינו גבוה עשרה וע"כ שפיר הוי רה"י כיון דיש לו שלש מחיצות, אכן זה לא יתכן לדעת הרמב"ם שפסק בפי"ד ובפי"ז שם דרה"י לא הוי אלא בד' מחיצות ובשלש הוי כרמלית מד"ת, וא"כ הא נמצא דעכ"פ הוי רק כרמלית כיון שהרוח הרביעי שלצד רה"ר אינו גבוה י', ויעו"ש עוד בדברי הראשונים שכתבו דאיירי שאינו פרוץ במילואו לצד רה"ר וכגון שיש לו מחיצות עשרה מן הצדדים ורק שבאמצע הוא פרוץ לרה"ר בפחות מעשר אמות, אלא דלפ"ז הוי הביאור דזה שרבים מכתפין עליו מבטלין מיני' תורת דיורין והוי דינו כקרפף ואסור לטלטל ממנו לחצר, ובדברי הרמב"ם הרי מבואר דבגג עצמו אסור לטלטל. והנראה מוכרח בדעת הרמב"ם, דהנה באמת הרי לא איירינן הכא כלל מדיני מחיצות ורה"י, כי אם מדיני רשויות שאוסרין זע"ז, וכמבואר להדיא בהסוגיא דמוכיח מינה לדין גזוזטראות דאם קיימי בתוך עשרה דהדדי