חדושי ר' חיים הלוי טז

אסרן אהדדי, וכן מוכיח מינה התם דאדם אוסר על חברו דרך אויר, וגם כל הדין דסולם מתירו אינו שייך כלל לעצם דין רה"י בהחפצא, ורק לענין הדין דרשויות אוסרות זע"ז דתלוי בתשמישתא, בזה הוא דמועיל הסולם שהגג שייך בתשמישתי' להחצר ולא לרה"ר, וע"כ אין הרה"ר אוסר עליו, ומשום דזהו יסוד הדין של גג הסמוך לרה"ר דכל שסמוך לרה"ר בתוך עשרה הרה"ר אוסרו בטלטול. והנה בדין רשויות שאוסרין זע"ז הרי תנן שם בדף פ"ג ואיזו היא סמוכה כל שאינה רחוקה ארבעה טפחים, הרי דכל שסמוכות זל"ז בתוך ארבעה חד רשותא הוא ואוסר על בני חצר, אשר ע"כ י"ל דהך דגג הסמוך לרה"ר פירושו הוא שסמוך בתוך ארבעה, אבל כותלי הבית במקומן באמת גבוהין עשרה, ורק שבתוך ד' הרה"ר גבוה וסמוך להגג בתוך עשרה, וע"כ אי משום דין מחיצות ורה"י באמת הוי רה"י גמור כיון דהמחיצות במקומן גבוהות עשרה, ורק דכיון דסמוך מיהא להרה"ר בפחות מעשרה בתוך ד' טפחים ע"כ שפיר הרה"ר אוסר עליו, דבדין איסור רשויות כל שסמוכות זל"ז מיהא בתוך ארבעה דהוי חדא רשותא ע"כ שפיר אוסרות זע"ז. אשר לפ"ז נראה לומר בדעת הרמב"ם, דס"ל דכל הך דינא דעמוד שנעץ בו יתד מיעטו, לא נאמר כלל לענין עצם דין של רה"י בהחפצא, דיסוד דינו תלוי רק במחיצות עשרה של הרה"י בעצמו, ובזה ודאי אין היתד מועיל כלום למעט שיעור עשרה של מחיצה, וגם לא איכפת לן בזה מידי מה דהיתד הוי רה"ר, דמ"מ כיון דהעמוד עצמו יש לו מחיצות עשרה שפיר הוי רה"י גמור, וכדהבאנו זאת מפורש מהך דתל המתלקט עשרה מתוך ארבע, וכל יסוד הדין דעמוד שנעץ בו יתד מיעטו נאמר לענין הדין ואיסור טלטול של גג הסמוך לרה"ר דהוא זה איסור טלטול בפ"ע ויסוד דינו הוא משום דהרה"ר אוסר עליו, ואין זה נוגע כלל לדין רה"י שבו בעצמו בהחפצא, ובזה העיקר תלוי רק אם הוא סמוך לרה"ר בתוך עשרה אם לא, וע"ז הוא דנאמר הדין, דאם נעץ בו יתד דהיתד הוי רה"ר כיון שבני רה"ר משתמשין בו, א"כ ממילא דגם ע"ג העמוד נהי דהוי רה"י גמור מ"מ יש בו מיהא איסור טלטול זה של גג הסמוך לרה"ר, דהיתד שהוא רה"ר הסמוך לו בתוך עשרה אוסר עליו, וכמו שנתבאר זאת גם בהך דגג הסמוך לרה"ר דאע"ג דהגג עצמו יש לו מחיצות עשרה מ"מ אם אך הרה"ר סמוך לו בתוך עשרה אוסר עליו, וע"כ גם בהך דעמוד דכוותה, והכי משמע לשון הרמב"ם שקבע הך דינא דיתד אחר הדין דגג הסמוך לרה"ר, והיינו משום דתרווייהו חד דינא נינהו, ולפ"ז ניחא מהך דתל המתלקט עשרה מתוך ארבע, דהתם הרי ע"ג התל שהוא רה"י רחוק הרבה מהרה"ר ואין הרה"ר סמוך לו בתוך ארבעה טפחים, וע"כ אין הרה"ר אוסר עליו, פט"ז הט"ז כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד אינה מחיצה אבל אם הי' פרוץ כעומד ה"ז מותרת ובלבד שלא יהי' באותן הפרצות פרצה שהיא יתר על עשר אמות אבל עשר אמות ה"ז כפתח אם הי' לפרצה זו צורת פתח אעפ"י שיש בה יותר מעשר אינה מפסדת את המחיצה והוא שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד עכ"ל, וכן פסק בפ"ד מהל' סוכה הי"ב וז"ל סוכה שיש לה פתחים רבים ויש בכתלי' חלונות הרבה ה"ז כשרה ואעפ"י שפרוץ מרובה על העומד ובלבד שלא יהא שם פתח יתר על עשר אבל אם הי' שם פתח יותר על עשר אעפ"י שיש לה צורת פתח צריך שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד עכ"ל, ועיין במ"מ שהקשה דהרי בעירובין דף י"א מבואר דהא דצוה"פ אם מועיל בפרוץ מרובה על העומד תלוי בדינא דצוה"פ אם מועיל ליתר מעשר, ואם מועיל ליתר מעשר מועיל גם לפרוץ מרובה על העומד, וא"כ הרמב"ם דפסק הכא דצוה"פ מועיל ליותר מעשר א"כ איך פסק דלא מהניא בפרוץ מרובה על העומד, ובאמת שעצם דברי הרמב"ם קשה במה שפסק גם גבי סוכה דאין מועיל צוה"פ לפרוץ מרובה על העומד וקשה דהרי גבי סוכה פסק הרמב"ם דגם פרוץ מרובה על העומד כשר, וא"כ הלא העיקר תלוי רק אם צוה"פ מועיל ליתר מעשר, וכיון דמועיל ליתר מעשר א"כ דין פתח עלי' הלא לא איכפת לנו כלל במה שפרוץ מרובה על העומד, וקשה הא דפסק הרמב"ם גם גבי סוכה דאינו מועיל צוה"פ בפרוץ מרובה על העומד. והנה קשה לרב דאמר דאין צוה"פ מועיל ליתר מעשר, וכן אינו מועיל לפרוץ מרובה על העומד כמבואר בסוגיא שם, א"כ ההילכתא דצוה"פ למה נאמרה, כיון דעד עשר גם פתחא בעלמא בלא צוה"פ ג"כ אין בה דין פרצה ואינה אוסרת הטלטול, וביתר מעשר או בפרוץ מרובה הא גם צוה"פ לא מהניא, והרי גם צוה"פ יסוד דינה הוא מדין פתח, וכמו שפסק הרמב"ם בפט"ז מהל' שבת דצוה"פ שעשאה מן הצד לא עשה כלום משום דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי, והרי זה דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי אינו מבטל את עצם צורת הפתח, ורק דבמקום דדינו תלוי בדין פתח הוא דהוי דינא דהואיל ופתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ע"כ לא חלה בו שם פתח, ובע"כ דגם צוה"פ יסוד דינה תלוי בדין פתח. וא"כ הרי צ"ע דכיון דגם בלא צוה"פ כל פחות מעשר דין פתח בה ולא דין פרצה א"כ צוה"פ למאי אהניא ואמאי אתיא ההילכתא דצוה"פ וצ"ע. והפשוט בזה הוא, דשני ענינים נפרדים הן בעיקרן, דפתחים בעלמא אע"ג דדין פתח עלה ופקע מינה שם פרצה וכמבואר בעירובין דף ו' עיי"ש, וכ"ה מבואר להדיא במשנתנו דף ט"ו מפני שהיא כפתח, אבל מ"מ אינה בכלל סתימה או מחיצה העשוי' להתיר, ועיקר דין מחיצה והרה"י נעשה רק ע"י יתר המחיצה העומדת, ושם פתח מועיל רק להפקיע מינה שם פרצה האוסרת, וכדתנן בדף ט"ו שם ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים ולא יהו פרצות יתרות על הבנין כל פרצה שהוא כי' אמות מותרת מפני שהיא כפתח יתר מכאן אסור, והיינו משום דתרי מילי נינהו, דין עומד מרובה על הפרוץ המועיל להחשב מחיצה ולאשוויי רה"י, וחלות שם פתח המועיל להפקיע מינה שם פרצה האוסרת, משא"כ צוה"פ אף אם יסוד דינה הוא מדין פתח, מ"מ כולה דין מחיצה בה, וזהו עיקר ההלכה של צוה"פ דבקנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג העומד והפתח שבתוכו יחדיו חשוב מחיצה. ולא זו בלבד מה שחלוקין הן בדין מחיצה דזו שם פתח בה וזו שם מחיצה בה, אלא דגם בעיקר השם פתח שבהן ג"כ חלוקין הן צוה"פ ופרצה פחות מעשר, דבפרצה פחותה מעשר כל עיקר חלות שם פתח שבה יסוד דינו הוא מכח דין מחיצה שבצדדין, דבזה שיש מחיצה בכל צד וחייל כאן דין מחיצות בזה הוא דנעשה דין הפרצה שהיא חשובה פתח, וחלות שם מחיצה שיש כאן הוא דמשוי לה להחשב פתח, משא"כ צוה"פ אינה תלוי' כלל במחיצות שבצדדין, כי אם דנאמרה בה ההלכה דהצוה"פ עצמה כמו שהיא בצורתה שם פתח בה. והכי מתבאר מיסוד ההלכה שנאמרה במחיצות שיהא עומד מרובה על הפרוץ או עומד כפרוץ כמבואר בעירובין דף ט"ו דהכי אגמרי' רחמנא למשה לא תפרוץ רובה או גדור רובה, דקשה ע"ז דהרי בפסי ביראות מכשרינן גם בפרוץ מרובה על העומד, ואמרינן בעירובין דף כ' דהזורק לבין הפסין חייב, הרי להדיא דגם בפרוץ מרובה על העומד הוי מחיצה מדאורייתא, וכבר הקשו זאת התוס' ר"פ עושין פסין,