חידושי אגדות על סנהדרין צט.

א"ל מילט כו'. רבי אבהו א"ל כן למינא בלשון נסתר שהיה ירא ממנו לקללו להדיא כדאמרינן פרק כל כתבי שהיו יראים מהמינים וא"ל המין מ"מ קלייטת לי דכוונתך עלי הוא וא"ל ר"א דקרא כתיב כי הנה החושך וגו' ואני קרא השבתיך על שאלתך אימתי אתי משיח ולא כוונתי לקללך:

ארבעים שנה אקוט כו'. ופירש"י ומסתמא היינו משיח ששינוים גדולים כו' פשטיה דקרא במתי מדבר כו' עכ"ל ע"ש ול"נ דקרא איירי במשיח דכתיב לעיל מיניה היום אם בקולו תשמעו וגו' דהיינו היום אתי משיח אם בקולו תשמעו כדאמרי' לעיל:

ואמר אל תקשו כו'. דהיינו לדורו של משיח אמר כן שלא יקשו לבבם כמריבה וגו' אשר נסוני אבותיכם וגו' דהיינו כמו שעשו אבותיכם דור המדבר ועל אותו דור של משיח אמר בלשון להבא אקוט בדור וגו' כפירש"י וק"ל:

איזהו מלך מיוחד כו'. עפירש"י ויותר נראה לפרש כפשטיה מיוחד שלא יהיה שום מלך בעוה"ז רק מלך המשיח כמ"ש בכמה מקומות וגם דוד המלך לא יהיה רק נשיא לגביה ותלה חורבנה של צור בביאת המשיח כדאמרינן לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים וכשזה קם זה נופל:

דור דורים. המזמור הזה מתחיל לשלמה אלהים וגו' אבל רוב דברי המזמור לא נתקיימו עד ביאת המשיח והאי קרא נמי יראוך עם וגו' על ימות המשיח נאמר שיהיה אז יראת ה' בעולם בתפלה כמ"ש על מקרא זה בברכות לתפלה כוותיקין ע"ש בחדושינו ואמר שזה יהיה דור דורים היינו ג' דורות והיינו משום דמלכות בית דוד לא היה ג' דורות בשלימות דבימי רחבעם נחלקה מלכותו אבל לימות המשיח קאמר שיהיה מלכותו שלמה ג' דורות:

בימי חזקיה כו'. כפירש"י שלא יהיה להם גואל אלא הקב"ה בעצמו דודאי כמה וכמה נבואות הן בנביאים שלא נתקיימו עד בוא זמן הגאולה ורבי הלל ודאי דמודה בזה והיינו דהקב"ה בעצמו יגאל אותן ולכך לא קאמר רב יוסף שרא ליה מרא כו' אלא מהאי קרא דזכריה דמפורש ביה ביאת המשיח הנה מלכך וגו' עני ורוכב כו' ודו"ק:

ימות המשיח ארבעים שנה כו'. משום דאילו לא חטאו במדבר במרגלים היו באים מיד לא"י לטובתן ואלו מ' שנים ששהו שם בעינוי ורעבון ימלא להם הקב"ה לימות המשיח דמדה טובה מפי הקב"ה אינה חוזרת והיינו שמחנו לימות המשיח כמו השנים שראינו רעה במדבר וכן י"ל לרבי דוסא דכתיב ועבדום וענו אותם ד' מאות וכו' לולי דבורו של אברהם במה אדע כי אירשנה וגו' לא היה נגזר עליהם ענוי ד' מאות והיו זוכים מיד להבטחת הקב"ה לתת לו ולזרעו ארץ כנען ומדה טובה מפי הקב"ה אינה חוזרת וימלא להן אותן ד' מאות שנה לימות המשיח וק"ל:

שס"ה ימים. עפירש"י ולי נראה דהכי פירושו דבנקמת ה' מרומי משתעי כל הענין כדכתיב מי זה בא מאדום וגו':

ואמר כי יום נקם. דהיינו בכל יום מימי השנה שהרעו לישראל יש לי נקם בהם כנגד זה שנת גאולי יהיו שס"ה דהיינו שנה ליום שהם בעצמם שנים של הנקמה ברומי לעתיד וכהאי גוונא מצינו במרגלים שהיה פורענותם שנה ליום וק"ל:

ללבי גליתי לאברי לא גליתי כו'. כדי לשבר את האוזן נאמר כן ורצונו שההוא יום נקם סתום וחתום שלא הוציא אותו הקב"ה בפיו כפירש"י ור"ל שאמר למלאכי השרת לא כו' היינו נמי בכה"ג כמפורש בדניאל שא"ל המלאך סתום הדברים עד עת קץ וגו':

שבעה אלפים וכו'. יומו של הקב"ה הוא אלף שנה כפירש"י ושכר הצדיקים לעולם הבא אינו נותן כפי המקבל שהוא בעל תכלית רק לפי הנותן ית"ש שהוא בב"ת וע"ז נאמר בהאי ענינא הנה שכרו אתו ופעולתו וגו' וק"ל:

עד עכשיו כו'. ר"ל עכשיו אותו זמן שיבא משיח ומייתי ליה מדכתיב כימי שמים וגו' דהאי קרא בלעתיד קמשתעי מדכתיב ביה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם וגו' ודרשי' לעיל לכם אין כתיב אלא להם כו' וכן למ"ד כימי נח עד עכשיו היינו עד זמן שיבא משיח והענין בשניהם שלא יהיו ימי המשיח פחותים מימות עולם הזה וק"ל:

כל הנביאים לא כו' ואין בין עוה"ז לעולם הבא כו' וכל הסוגיא מפורש פ"ה דברכות:

האומר אין תורה כו'. היינו שבזה התורה לומר שאינה דבר ה' דהיינו שאינו מן השמים ואפי' שאומר כל כו' חוץ מפסוק זה כו' נפקא ליה נמי מדכתיב כי דבר ה' בלשון יחיד ולא כתיב דברי ועוד דריש מלשון דבר אפילו חוץ מקל וחומר או גזירה שוה שאינו נאמר אלא בדבור ואינו כתוב מפורש בתורה וק"ל:

מכאן אר"א המחלל כו'. אמפר ברית ואמגלה פנים קאי אבל המחלל הקדשים והמבזה כו' לאו מהאי קרא נפקא ליה ועי' ברמב"ם:

כי דבר ה' בזה זה הלומד כו'. דלומד אפשר בשמיעה. אבל מלמדה לאחרים א"א אלא בדבור דבר ה' וזה שאינה מלמדה ה"ז מבזה דבר ה' ושאמר שאינו משגיח על המשנה היינו נמי שאינו חוזר על משנתו בדבור וק"ל:

כל הלומד תורה כו'. דרך הלומד הוא השומע מפי אחרים ומלמדה מפיו בדברו לאחרים וז"ש דבר ה' בזה כי השמיעה לא בזה אבל דבורו בדבר ה' לאחרים בזה ומ"ד כל מי שאינו משגיח כו' כי המשנה היא פירושה של תורה שבכתב וזה שאינו משגיח בפירושה שהיא המשנה הרי הוא מבזה דבר ה' ומ"ד כל שאפשר כו' כיון שאפשר לו לעסוק ואינו עוסק בה אלא בדברים בטלים הרי הוא מבזה דבר ה' לגבי דברים בטלים וק"ל:

הלומד ואינו חוזר כו'. כי הלומד תורה ואינו חוזר עליה תחלת פעולתו הוא ללא יועיל לו ולאין תכלית וכן הוא פעולת הזורע ואינו קוצר דתחלת פעולתו שלמד לריק הוא ושאמר כל הלומד תורה ומשכחה כו' עד"ז שהרי תחלת פעולתו כלא היה מעולם הוא כיון ששכחה כן היא האשה שיולדת וקוברת דתחלת פעולתו של ולד כלא היה מעולם וע"פ מ"ש שהמת משתכח מן הלב: