חידושי אגדות על סנהדרין צח.

א"ל ר"א והלא כבר נאמר אם תשוב ישראל וגו'. בהאי קרא מפורש ליה טפי תשובה רצונית מדקאמר לה בלשון אם וספק דהתשובה הכרחיית היא ודאית בידו יתברך ב"ה להביא הגאולה אבל אם ספק משמע אם תשובו ברצון שאין זו בידו יתברך ב"ה כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:

וא"ל ר"י כבר נאמר ואשמע את האיש וגו' וירם ימינו וגו' וישבע בחיי העולם כי למועד מועדים וגו'. ועל הספק כדבריך שאם לא ישובו אין נגאלין לא היה המלאך נשבע אבל אם תשוב ישראל וגו' נאמר על הודאי שישובו בודאי על ידי שמעמיד להם מלך קשה כהמן ומצינו לשון אם בכזה כמו אם כסף תלוה וגו':

אין לך קץ מגולה מזה וכו' שנאמר ואתם הרי גו'. לפי שכל זמן שאין ישראל על אדמתם אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה אבל כשתחזור ליתן פירותיה זהו קץ מגולה שקרב לבא זמן גאולה שיחזרו ישראל על אדמתן ועוד יש לפרש כמ"ש פרק במה מדליקין דלעתיד אילנות מוציאין פירות בכל יום שנאמר ונשא ענף ועשה פרי וגו' מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום וכו' וכן יש לדרוש בהאי קרא ענפכם תתנו ופריכם תשאו וגו' מה ענף כל יום אף פרי בכל יום תשאו לעמי ישראל וזה יהיה בזמן שקרוב לבא זמן הגאולה וזהו דבר ניסי ודאי קץ מגולה הוא:

ור"א אומר אף מזה שנאמר כי לפני הימים האלה שכר אדם לא נהיה וגו'. יש לפרש לפי שזה הענין הוא סוף כל התוכחות בפרשת כי תבא והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה וז"ש כי לפני הימים האלה אחרי כל הצרות יהיה לבסוף ששכר אדם לא נהיה וגו'. גם אם ירצה האדם להשכיר עצמו לעבד אין קונה ושוכר אותו וזהו קץ מגולה שאין עוד תוכחה אחריה שהיא סוף כל הצרות לפני ימים האלה של הגאולה. ואמר מאי ליוצא ולבא אין שלום וכו'. לפי שדבר זה הוא מקללות הנאמרים בתחלת תוכחות שבמשנה תורה שנאמר ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך וכיון שזכר כאן ענין סוף כל התוכחות ששכר אדם לא נהיה וגו' הקץ מגולה מאי ליוצא ולבא אין שלום שזכר בתר הכי דלפי פשוטו אינו מקץ הגאולה ואמר דגם זה מקץ מגולה דליוצא ולבא וכו' היינו תלמיד חכם שיוצא ובא במלחמתה של תורה ודרכם להיות שלום להם בסופה כדכתיב שלום רב וגו' כדדרשינן את והב בסופה שאינם זזין משם עד שנעשים אוהבים אמר שבקץ מגולה לא יהיה כן שלא יהיה ביניהם שלום כדאמרינן בסוף מסכת כתובות דור שבן דוד בא קטיגוריא בתלמידי חכמים ואמר מפני הצר שהוא היצה"ר כפירש"י בל"א שהוא היצה"ר המקטרג הגדול בין התלמידי חכמים באותו דור. ואמר ושמואל אמר עד שיהיו כל השערים וכו'. עיין פירש"י דלפי הפירושים שכתב אין לדברי שמואל מקום לפרש הקרא שהביא לעיל ומדקאמר ושמואל אמר עד וכו' משמע שבא לפרש המקרא דליוצא ולבא וגו' בענין ודרך אחר וע"כ נראה לפרש דברי שמואל ע"פ מה שנאמר ביחזקאל שיהיה שלום לישראל לזמן הגאולה שבאותו שער שיבואו לא יצאו בו כמ"ש הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער הנגב וגו' דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצאו וז"ש שבסוף כל הצרות לא יהיה כן אבל ליוצא בשער זה ולבא בשער אחר אין שלום ששער היציאה ושער הביאה כולן שקולין ושוין באין שלום מפני הצר הצורר והוא סימן לקץ מגולה שבזמן גאולה בהיפך זה יהיו שער היציאה ושער הביאה כולן שקולין לשלום:

אין בן דוד בא כו'. שנאמר אז אשקיע מימיהם וגו'. דרש זה הוא תמוה בעיני לפי סדר הכתובים דאינו כתיב בתריה ואינו סמוך לו כלל שזה המקרא ביום ההוא אצמיח וגו' כתיב לקמיה בספר יחזקאל סימן כ"ט וזה המקרא אז אשקיע מימיהם כתיב בתריה ואינו סמוך ליה בסימן ל"ב ויש ליישב בדוחק לפי ששני הכתובים מדברים בענין מפלת מצרים אמר כי בתר ענין מפלת מצרים כתיב ביום ההוא אצמיח וגו' ולפי שכבר גלו כל הדגים מא"י לח"ל כדאיתא במדרשות אמר בעת הגאולה שיהיה מפלה למצרים יבקשו שם דג לחולה ולא ימצא שם לפי שיחזרו הדגים לא"י:

עד שתכלה מלכות הזלה מישראל וכו'. עיין פירש"י ועוד יש לפרש מלכות הזלה היא מלכות ארם שקראה הכתוב מלכות מזולזל ובזוי כמ"ש קטן בגוים נתתיך בזוי אתה מאד וז"ש וכרת הזלזלים שהוא מלכות ארם המושלת בישראל במזמרות ר"ל בתפלה שעושין ישראל במזמורים של תהלים שנאמרו על הגלות:

עד שיכלו גסי הרוח כו'. כי בעלי הגאוה דוחקין רגלי שכינה ממקומה ואמרו פ"ק דסוטה כל המתגאה כאלו עובד עבודת כוכבים וזה שמסיים בהאי קרא לזמן הגאולה עם עני ודל וחסו בשם ה' ולא כמו שהיו מתגאים בתחלה בשם עבודת כוכבים וק"ל:

עד שיכלו שופטים מישראל וכו'. ובפרק תולין איתא בלשון אחר שאמר עד שיכלו שופטים רעים וכו' ומייתי ליה התם אהא דאמר עתידה תורה שתשתכח מישראל וכו'. ורשב"י אמר וכו' שלא ימצאו הלכה ברורה וכו'. וע"ז קאמר שיכלו שופטים מישראל שלא ידעו לדון ע"פ דין תורה דאף לרשב"י לא יהיה להם הלכה ברורה לדון דין תורה ובהכי יתיישב מה שיש לדקדק בהך מימרא דלקמן דקאמר אין ירושלים נפדית אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה דאדרבה משמע ירושלים שהיא ציון נפדית במשפט אבל שביה יהיו נפדין בצדקה אבל לפי מה שאמרנו דלעתיד לא יהיה מי שיודע משפט ודין תורה ע"כ הא דכתיב ציון במשפט תפדה וגו' אינו כמשמעות שהרי לא יהיה אז מי שיודע דינים ומשפטים שתפדה ירושלים וציון בזכותה אלא ע"כ דה"ק קרא ציון במשפט דהיינו ציון והמשפט שיחזור לשם לזמן הגאולה שיזכו בשובם לירושלים כדכתיב ואשיבה שופטיך וגו' בצדקה ר"ל בזכות הצדקה שיהיה באותו דור כי מי שנותן ומוותר משלו לאחרים ודאי דאינו גוזל מאחרים ובזכות זה תשוב המשפט לירושלים כמ"ש ואשיבה שופטיך וגו' וק"ל:

אי בטלי יהירי וכו'. עיין בפירש"י בפרק תולין ועוד נראה לפרש לפי פשוטו שדימה היהירים שעושין עצמן ככשרים לסוג הזה שאינו ניכר זיופו ויהיר נאמר במי שמזויף מתוכו ואינו כברו כמ"ש בפ"ב דסוטה משרבו היהירים התחילו בנות ישראל להנשא ליהירים שאין דורנו רואה אלא לפנים ודימה את האמגושי שהם חנופי רשעי עכו"ם לבדיל הזה שמעורב בתוך הכסף וזו מדה כנגד מדה כשיכלו מכם היהירים שמראים עצמם ככשרים יכלו ג"כ חנופי עכו"ם מכם שלא ישלטו בכם וכך היא המדה כשיבטלו דייני רשעי ישראל המטין אחר השחד יבטלו גם כן מכם שוטרי ארם המושלים בישראל והסיר ה' משפטיך גו' כמו שופטיך וכן ת"י:

שמתמעט והולך וכו'. ר"ל בממון שהעניות מוסיף והולך ואינו פוסק כדכתיב ואת עם עני וגו' וכדאמרינן לעיל שתכלה פרוטה מן הכיס והוסיף ר"י לומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר כו' דהיינו נמי שהצרות מוסיף והולך כמו הנהר שהולך תמיד בלי הפסק. ואמר אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי וכו'. יש לפרש דבריו אליבא דרבי יהושע וכמ"ש לעיל דאם ישראל יעשו תשובה רצונית נגאלין ואם לאו הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן שיעשו תשובה הכרחית ונגאלין בה וז"ש או בדור שכולו זכאי דהיינו תשובה רצונית כמ"ש ועמך כלם צדיקים וגו' או בדור שכולו חייב שיעמיד להם הקב"ה מלך כהמן שע"י זה יעשו תשובה ויהיו נגאלין כדכתיב וירא כי אין איש וגו' וסיפיה דקרא ותושע לו זרועו וגו' וכן הא דאמר זכו אחישנה וגו' היינו זכו שיעשו תשובה רצונית אחישנה לא זכו שלא יעשו תשובה רצונית בעתה שיעמיד לעת הגאולה עליהם מלך כהמן שעי"ז יעשו תשובה וכן יתפרש זכו עם ענני וכו' דהיינו שזכו לעשות תשובה רצונית וק"ל:

סוסיא ברקא דאית לי כו'. עיין פירש"י ועוד יש לפרש דברקא מל' השוכר החמור והבריקה דפ' האומנים שפירשו בו שעיניה יפות ואינו רואה כו' עיין בערוך ואמר כן כדרך מלגלג למה לו חמור שהוא גנאי שטוב לו אף סוס כזה שהוא נראה יפה ואינו רואה כו' עיין בערוך. והשיב לו אית לך בר חיור גווני. ור"ל ע"פ מ"ש בפרקין ואחר כך נעשו לבנים דסוס חיורא מעלי לחלמא כו' וזה רמז לו דבסוס חיוור בחלום הוא סימן יפה לו אבל אדום סימן רע לו כדאמרינן פרק הרואה ואית לך סוס חיור ר"ל באם אתה בטוח לסימן יפה שמא אית לך היפך זה סוס אדום אבל חמור הוא רמז שהחמור בחלום ודאי סימן יפה כדאמרינן פרק הרואה ומייתי ליה מהאי קרא התם ע"ש והיינו דסוס רמז על מלחמה ומריבה אבל חמור רמז ישא עול מצות ותורה כמה שנאמר יששכר חמור גרם רובץ וגו' וק"ל:

לכשירצה אדונינו הזה וכו'. ר"ל כדלעיל כשיזכו ישראל ויעשו תשובה אז יתרצה אדונינו הזה. ושאמר שנים ראיתי וקול ג' שמעתי כו'. לכאורה שנים ראיתי על עצמו ועל אליהו שראה אותו וכן קול שלשה על עצמו שאמר אימת אתי משיח ועל אליהו שאמר לכשירצה אדונינו הזה ועל השכינה ולא הוזכר כאן מה שמע מקול השכינה ואפשר שלא חש להזכיר דהיינו שהשכינה מצטערת כביכול על אריכת הגלות כמ"ש בפרק קמא דברכות והוא דחוק לומר על עצמו כן שראה את עצמו ושמע קולו ויש לפרש על פי מה שאמרו שהנשמה רואה ואינה נראית וע"פ מה שאמרו במדרשות דאליהו מעמיד את האבות להתפלל עמו על חורבן בהמ"ק וגלות ישראל וז"ש על אליהו שהיה בחיים בגוף ונפש שראה אותו שהיה מתפלל על חורבן בהמ"ק וגלות ישראל וקול ג' שמעתי דהיינו ג' האבות שלא היו נשמותיהם נראים אבל קולם שמע שהתפללו על חורבן בהמ"ק וגלות ישראל וכן יש לפרש באידך עובדא דהוה קאי אפתחא דמערתא דרשב"י דקול שלשה שמע במערתא דרשב"י שהיו ג"כ מתפללים על גלות ישראל ואפשר שהם רשב"י ובנו ר"א ברבי שמעון ובן בנו ר' יוסי בן ר"א כדאמרינן בפרק הפועלים:

אפתחא דרומי וכו'. עיין פירש"י וע"פ מ"ש במ"ר כי משיח נולד כבר בעת חורבן הבית ונלקח מבני אדם לג"ע מיהו שאר ענין סובלי חלאים שהוא יתיב ביניהם לא ידענא למה הם באים לשם ומה שפירש"י דרומי אותו פתח שכנגד רומי הוא דחוק דכל העולם כולו אחד מס' בגן עדן וקשה לכוין פתחה כנגד רומי ויותר נ"ל דרומי מלשון דרום דהיינו שיש לגן עדן פתחים מארבע רוחות העולם וקאמר אפתחא של צד דרום הוא יתיב:

היום אם בקולו תשמעו וכו'. קרא הוא בספר תהלים ורישא דקרא הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם וגו' ור"ל כמ"ש בעתה אחישנה זכו אחישנה והיום דקאמר לאו דוקא דהא לא אתי מאתמול לבשר וכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום וגו' כדאמרינן בפרק מי שהוציאוהו א"נ דאמרינן לב"ד הגדול קאתי כדאמרינן שם ודו"ק:

לכשיפול השער הזה וכו'. עיין פירש"י נראה שדקדק לפרש כן על שער רומי דנפילת השער ב' פעמים הוא סימן על מפלת רומי האמור בכמה כתובים ומיהו מתוך הסוגיא לקמן נראה דבארץ ישראל היה דר רבי יוסי בן קסמא דקאמר העמיקו ארוני וכו' דאין לך כל ארון שבא"י וכו'. ובפרק שנו חכמים קאמר ר' יוסי בן קסמא מעיר גדולה של חכמים וכו' אני משמע דלאו ברומי היה וק"ל:

תן לנו אות וכו'. מלת אות נופל בדבר ניסי ולזה בנפילת שער ב"פ אין זה אות ונס דלפעמים יפול בנין בישן או בסבה אחרת אבל היפוך המים לדם הוא דבר נס ואות כמ"ש במצרים והיה אם לא יאמינו לשני האותות וגו' ולקחת ממימי היאור וגו' וק"ל: