חידושי אגדות על סנהדרין צז:

כלה או אינו כלה כו'. עיין פירש"י כל הזמן קודם שיבוא משיח אז אינו כלה דבתוך היובל בסופו הוא בא עכ"ל. וקשה לפירושו דהיאך מספקא ליה למימר דכלה קודם שיבא הא קאמר וביובל האחרון בן דוד בא דמשמע בתוכו ונראה לפרש דהכי קמבעיא את"ל בסופו הוא בא נימא כשכלה דהיינו בסופו בא ולא יתעכב יותר או אינו בא דוקא כשכלה הזמן ההוא אלא דמאותו זמן ואילך זמנו לבא וחכה לו ואהא שפיר פליג רב אשי דלא תבעי לך דבהדיא קאמר ליה מכאן ואילך איסתכי דהיינו אינו כלה ודו"ק:

ובידו מגלה אחת כתובה כו'. דהיינו כתב ולשון שבררו להן ישראל כדאמרינן פרק כ"ג וקאמר הכא דזה הכתב בא ודאי מיד ישראל ויש לו עיקר דאלו היה כתב ולשון אשורית וכן כתב ולשון עברי אפשר שבא הכתב מאחד מעובדי כוכבים:

מלחמת תנינים כו'. פירש"י תנינים דגים עכ"ל. והוא דחוק דמאי קמ"ל שיהיו דגים לוחמים זה עם זה אבל לפי ענינו נראה לפרש על מלחמת עכו"ם שנקראו תנינים כמו התנין הרובץ בים וכן יתפרש הך אגדה דפרק הספינה דאתא תנינא ובלעה כו' ע"ש שיהיו מלחמות עובדי כוכבים קודם מלחמות גוג ומגוג וביאת המשיח וק"ל:

ויורד עד תהום כו'. עיין פירש"י ויותר נראה לפרש ע"פ מ"ש בב"ר על פני התהום זו מלכות ארם שאין לה חקר כמו התהום כו' ע"ש:

לא כרבותינו כו'. נ"ל דכל הני מפורשים בהאי קרא דעוד חזון למועד גו' שאמר לא כרבותינו שהיו דורשים עד עידן וגו' שמפורש לבסוף בלשון קודש עד מועד מועדים וחצי גו' וכמו שפירשו המפרשים וז"ש דאינו כן אלא דיש עוד חזון לאותו מועד גו' ואין להבינו כפשוטו ולא כרבי שמלאי שהיה דורש האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש דהיינו הקץ וז"ש דאינו כן אלא דיש עוד ויפח ודיבור בזה הקץ שאין להבין בו והקץ בדרש בדמעות שליש עיין פירש"י ועוד נראה לפרש לפי מ"ש בסמוך ב' אלפים תוהו ב' אלפים תורה ב' אלפים ימות המשיח כו' וה"ל ימות המשיח ב' אלפים שהוא שליש משנות בריאות עולם ולא כרבי עקיבא כו' עיין פירש"י בזה ואין להאריך ויש בזה דחוקים ול"נ לפרש ולא כרע"ק שהיה דורש האי קרא על בן כוזיבא שהוא יהיה משיח כדאיתא במדרש איכה רבתי שדרש דרך כוכב מיעקב אל תקרי כוכב אלא כוזב שיהיה בן כוזיבא משיח וז"ש ולא יכזב שלא יהיה בן כוזיבא מלך המשיח כמו שהבין רע"ק ואמר שהיה רע"ק דורש עוד אחת מעט היא גו' כל הפרשה על הגאולה העתידה וז"ש עוד אחת מעט היא גו' שהיה חגי הנביא עומד בגלות בבל ונבא עוד גלות אחת שתהיה אחר חורבן בית שני ומעט הוא שלא יהיה מאריך אותו הגלות אלא בפולמוס של אספסינוס וטיטוס עד מלכות בן כוזיבא שהוא יהיה משיח ואז והרעשתי כל הגוים גו' וגדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן גו' היינו בגאולה העתידה ואמר שאינו כן דהקרא לא מתפרש כך אלא שהנביא עמד בגלות וחורבן בית ראשון ואמר עוד גדולה וכבוד יהיה לישראל ומעט כבוד יהיה לנו אלא מלכות ראשון ע' שנה ומלכות שניה נ"ב ומלכות בן כוזיבא רק ב' שנים ומחצה ולא יהיה הוא משיח עד שאח"כ והרעשתי כל הגוים גו' וק"ל:

כיון שהגיע הקץ כו'. ר"ל הקץ שחשבו ולא בא שוב אינו כו'. שנאמר אם יתמהמה יותר מהקץ שחשבת חכה לו:

שמא תאמר כו' והוא אינו מחכה כו'. דמאי איכפת ליה בטובתם של ישראל שחטאו לפניו יתברך ב"ה:

ת"ל לכן יחכה ה' לחננכם גו'. דכל הענין מדבר שם בחטא ישראל ואעפ"כ הוא מחכה לחננכם. ואמר וכי מאחר כו' מדת הדין מעכבת כו'. ר"ל מ"ה מעכב בשביל חטא ישראל שאין הקב"ה מדלג על הקץ עד בא זמנו כפירש"י שם ואמר אנו למה מחכים כו' דהקב"ה דיודע זמן הקץ מחכה לו שפיר אבל אנו שאין אנו יודעין זמנו למה אנו מחכים כי התוחלת ממושכה מחלת לב ואמר כדי לקבל שכר על צער ומחלת הלב בתוחלת ותקוה ממושכה ועי"ל דה"ק אנו למה מחכין דמשיח לא בא רק בהיסח הדעת וטפי הוי היסח הדעת באינו מחכה ואמר דלכך אנו מחכין לקבל שכר ודו"ק:

לו גימטריא תלתין ושית כו'. דלפי הענין מלת לו הוא מיותר דכתיב כי אלהי משפט ה' אשרי כל חוכי לו הל"ל אשרי כל חוכיו דקאי כינוי דחוכיו שפיר אה' דלקמיה לו ל"ל ולכך דרשו אשרי כל חוכי לו שהם במספר ל"ו:

דרא דקמיה קב"ה כו'. עיין פירש"י ובפרק לולב וערבה פירש"י אע"ג דבירושלים שלעתיד לבא כתיב קרא דרשינן ליה נמי להכי דמקום השכינה סובבים אותו י"ח אלף והם הצדיקים הנתונים לפנים ממ"ה שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. ואומר ליושבים לפני ה' גו' עכ"ל ע"ש ובתוספות כתבו שם דל"ג פרסי דאטו פרסי מי כתיב בקרא אלא גרסי' י"ח אלפי דרא דקמיה קודשא בריך הוא והוא היקף הדרא דנמצאת רביע ד' אלפים כו' עכ"ל ע"ש באורך. ודקאמר ל"ק הא דעיילי בבר כו'. לכאורה דהני דעיילי בבר הם מעלה עליונה מעלה השלישית דהוו פחות מל"ו וקשה דאכתי תקשי דהא רשב"י מספקא ליה נמי בהנהו דעיילו בבר אם אלף הם דהוו טפי מל"ו וי"ל דהנהו דעיילו בבר אפשר דאינן רואין כולן באספקלריא המאירה דהשתא מצד אחד שהן עיילי בבר הוו חשיבי מהנהו דרואין באספקלריא המאירה ומצד אחר הן פחותין מהן כיון שהן אין רואין באספקלריא המאירה דהשתא שפיר מספקא ליה בהנהו דעיילו בבר אם אלף הן ואם שנים הן. ויש לדקדק דהיאך קאמר דל"ו צדיקים הם הרואים באספקלריא המאירה והא אמרינן ס"פ החולץ כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה ומשה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה. ויש ליישב דבנביאים לענין נביאות קאמר דלא מסתכלין באספקלריא המאירה כמו משה אבל החכמים מצד חכמתן כגון הנהו ל"ו צדיקים אפשר דזוכין לראות באספקלריא המאירה כדאמרינן בעלמא דחכם עדיף מנביא ועיין בענין אספקלריא מאירה בערוך בערך ספקלריא:

אמר רב כלו כל הקיצין כו'. רש"י פירש כל הסוגיא לשמואל דס"ל כר"י שיהיו נגאלין בלא תשובה כלל אבל א"כ מאי קאמר ר"י אלא הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן ומחזירן למוטב דהא א"נ לא יחזרו למוטב נגאלין. וע"ק מאי קעביד רבי יהושע בהני קראי דמייתי ר"א ולמה שתק ר"א לבסוף וע"כ נראה לפרש דרב אמר כלו כל הקיצין דאין קץ לדבר כיון דהוא תלוי בתשובה ומע"ט דהיינו שישובו מצד עצמם ואין זה בידו יתברך ב"ה דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:

ושמואל אמר דיו לאבל כו'. ר"ל דיו שישובו ישראל מצד אבלן וזולתן ויש קץ לדבר כשיבא זמן גאולה מעמיד להן הקב"ה כו' ומחזירן למוטב שיעשו תשובה וז"ש אר"א אם ישראל עושין תשובה דהיינו תשובה רצונית מצד עצמן שנאמר שובו בנים שובבים ואז ארפא משובותם והשיב לו רבי יהושע דההוא קרא בתשובה הכרחית קאמר כדאמר לעיל מעמיד להם מלך וכו' ומחזירן למוטב ומייתי חנם נמכרתם דהיינו דומיא דגזירת המן שאמר ליה המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו וגו' וז"ש בעבודת כוכבים שהשתחוו לצלם של המן כדאמרינן בפ"ק דמגילה. ואמר ולא בכסף תגאלו לא בתשובה כו'. לכאורה אדרבה הכי משמע לא בכסף ממש תגאלו אלא בתשובה ומעשים טובים וכן פירש"י ורד"ק בישעיה אלא דעל מעשה המן נמי קאמר ולא בכסף שכבר שקלתם למשכן דהיינו תשובה ומעשים טובים רצוניים שהיה להם במשכן על מעשה עגל אלא בתשובה ומעשים טובים הכרחיים על ידי צרת המן:

וא"ל ר"א כו' כבר נאמר שובו אלי וגו'. זה הכתוב משמע ליה יותר מפורש בתשובה רצונית ששאל מהם לשוב ולא הכריח אותם על התשובה. וא"ל והלא כבר נאמר כי אנכי וגו'. ר"ל דודאי שהש"י שאל מישראל על התשובה הרצונית שהיא יותר טובה אבל אם לא יעשו כן הרי נאמר שובו בנים שובבים כי אנכי בעלתי אתכם וגו' דהיינו תשובה הכרחיית שעל ידי הצרות אנכי בעלתי אחד מעיר ושנים ממשפחה דהיינו הנשארים שיעשו תשובה מתוך צרה:

אמר ליה רבי אליעזר והלא כבר נאמר בשובה ונחת תושעון בהשקט וגו'. ר"ל בהאי קרא מפורש תשובה רצונית כי בתשובה שתהיה מתוך השקט ונחת ולא מתוך צרה תושעון. והשיב לו ר"י לבזה נפש למתעב גוי וגו'. דהיינו על ידי ביזה ותעב שיהיה להם בצרת הגלות ישובו ויגאלו ובשובה ונחת תושעון וגו' דקאמר קרא לאו היינו נחת והשקט אשר לפני התשובה אלא אהשקט ונחת שיהיה להם אחר כך מתוך התשובה שיעשו מתוך צרה כמפורש בהאי קרא אחר שהיו בגלות לבזה ותעב ולעבד מושלים יזכו בתשובה מתוך צרה לנחת והשקט כי מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו וגו':