חידושי אגדות על סנהדרין קז:

ואמר כתיב בחברון מלך ז' שנים וגו'. היינו קרא דד"ה וכתיב מלך על יהודה ז' שנים וששה חדשים וגו' היינו קרא דשמואל ונראה דמקראי דשמואל גופיה מצי להוכיח כן דכתיב לעיל מהאי קרא בן שלשים שנה דוד במלכו ומ' שנה מלך הרי דלא חשיב הנך ו' חדשים ופירש"י דלא חשיב להו משום דלא הוה מלכותו שלמה כו' עכ"ל ויותר נראה לפרש כדאמרינן דמצורע חשיב כמת שנאמר אל נא תהי כמת וגו' ולכך לא חשיב ליה הנך ו' חדשים שהיה מצורע וחשוב כמת:

ואמר מחול לי על אותו עון. היינו אחרי שקיבל כבר יסורין וא"ל מחול לך ע"י היסורין ואמר עשה עמי אות וגו' לפי שרבים משונאיו שהיו מביישין אותו ברבים במעשה דבת שבע ואוריה כדאמרינן פרק הזהב בפסוק ובצלעי שמחו ונאספו וגו' ע"ז בקש שיעשה לו אות לטובה וגו' לפי שמצינו אות מורה לטובה ומצינו בו מורה לרעה כמ"ש בפרק במה בהמה והתוית תיו רמז לטובה תחיה ולרעה תמות והם שונאיו בקשו עליו לרעה שימות על מעשה דבת שבע כמ"ש אויבי יאמרו רע לי מתי ימות וגו' כל שונאי עלי יחשבו רע לי וגו' וע"כ בקש על אות תי"ו שהיא לטובה כמ"ש ואתה ה' חנני והקימני וגו' יאמר כי בזה יראו שונאי ויבושו ואני לא אבוש עוד מפניהם כמו שהיו מלבינין פני עד עתה כי יראו שאתה ה' עזרתני במעשה דבת שבע ע"ד אעשה לו עזר וגו' כמ"ש ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית ואמר נחמתני במיתת אוריה וא"ל ודאי דבפני אויביך אודיע שתחיה אבל בחייך איני מודיע לכל ישראל עד בימי שלמה בנך שאז לעיני כל ישראל ע"י בנין בהמ"ק אודיע דבר זה ועי' בס"פ הכונס ד"א בהאי קרא דעשה עמי אות לטובה וגו'. ואמר כ"ד רננות כו'. עפירש"י. ר"ל באותו פ' בד"ה דמסיים בה האי קרא אל תשב פני משיחך גו' כתיבי מקמיה בתפלת שלמה כ"ד רננות דהיינו לשון תפלה ותחינה ורנה וכולה מלתא רמיזא בההיא פרשתא דכתיב בה ואשים שם את הארון אשר שם ברית ה' וגו' ודרשו מיניה שע"ז היה מתפלל להשים שם הארון לפי שנדבקו השערים זה לזה ובתר האי קרא דאל תשב פני משיחך זכרה גו' כתיב וככלות שלמה להתפלל והאש וגו' כי מלא כבוד ה' את בית ה' דמשמע דלא נענה להיות הארון בא במקומו שהשכינה ירדה עליו עד שכילה להתפלל דהיינו ה' אלהים אל תשב וגו' וקודם שכילה תפלה זו בכל כ"ד רננות דכתיב מקמיה לא היה נענה ושאמר שאו שערים ראשיכם וגו' בתהלים כ"ד ומתחיל לדוד מזמור אלא שדרשו לפי ענינו ששלמה אמרו וכמה מזמורים שאמר בהם לדוד והמה מיוחסים לאחד מעשרה שנאמר תהלים על ידן וכפל הענין במלות שונות שאו שערים וגו' והנשאו פתחי גו' ע"פ מ"ש שיש מקדש למעלה נגד מקדש למטה ולזה שיתנשאו ויתכבדו ראשי שערים דמקדש דלמטה וע"י זה יתנשאו ויתעלו גם פתחי עולם עליון של המקדש שלמעלה והיינו שיתנשאו ויתעלו ע"י שיבא בהם מלך הכבוד על הארון שכבודו יתברך שם:

וילך אלישע כו'. אין זה מקרא גם קשה מאי קשיא להיכא אזל הא כתיב לדמשק אבל קרא כתיב במלכים ויבא אלישע דמשק וגו' והשתא כיון דכתיב ויבא אלישע דמשק וגו' ולא זכר הליכת כדרך הכתובים וילך יעקב משמע דלא הלך לשם בעבור בשורת חזאל המפורש באותה פרשה אלא שאמר הכתוב אחר שבא לשם בסבה אחרת בא חזאל אליו ובישר לו אלישע והשתא פריך שפיר להיכן אזל דלאיזו סבה הלך לשם שלא נזכר בקרא וקאר"י שהליכתו לשם להחזיר גיחזי כו' ולכך לא נזכר ההליכה לשם דסבת ההליכה ג"כ חסר מן המקרא:

החוטא ומחטיא את הרבים כו'. ר"ל כמ"ש כל חטא עושה ובורא מלאך ורוח רע לפי פעולתו וע"כ המחטיא הרבים כל הרוחות רעות שנבראו מחטאן תלוים בו והם בעצמם מונעין ממנו התשובה הפך המלאך טוב המסייע את האדם לדבר מצוה ורש"י בפי' המשנה כתב הטעם בזה שאין בדין שיהיו התלמידים בגיהנם והמחטיא אותן יהיה בג"ע כו' ואמר שבזה היה מחטיא כלל הרבים שאבן שואבת תלה כו':

וא"ד שם חקק כו'. שזה היה מטעה את ההמון להחזיק בטעותן ולומר שיש בה ממש ח"ו ושאומרת אנכי ולא יהיה כו' היה מטען שזה העגל כמו העגל שעשו במדבר שאמרו עליו ההמון אלה אלהיך וגו':

וא"ד רבנן דחה כו'. יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד השתא כו' ר"ל דזה המקרא כתיב בתר ענינא דגיחזי לומר שעל ידו היה צר להם המקום וכינוי דממנו קאי על גיחזי שנזכר למעלה שממנו היה צר לנו במקום ההוא:

שמאל דוחה כו'. תלה הדחייה בשמאל והקירוב בימין שבכ"מ השמאל רמז למדת הדין והימין לרחמים וז"ש תהא שמאל שהוא מדת הדין דוחה והימין שהם הרחמים יקרב. ואמר לא כאלישע שדחפו לגיחזי בב' ידים דהיינו שהפך גם הרחמים לרוגז ומייתי דכתיב ויאמר נעמן הואל וגו' שלא האמינו רק בשבועה שאלישע שלחו ולכך קללו אלישע בצרעת של נעמן כדאמרינן בערכין שהצרעת בא על שבועת שקר:

ומי שקל כולי האי כו'. ר"ל דלא לקח גיחזי מנעמן רק שני דברים דהיינו כסף ככרים וב' חליפות בגדים כדכתיב מפורש בקרא אבל אלישע נקט עוד ו' דברים גם כפל בקרא מלת לקחת שאמר העת לקחת את הכסף ולקחת הבגדים וגו' המיותר לדרוש מיניה שלקח כ"כ כסף שראוי לקחת ולקנות בו כל אלו הדברים שנתכוין גיחזי לקנות לו בכסף זה והם ח' מינין בין הכל שרמז לו שהזמין לו הקב"ה כסף כ"כ שיהיו לו בקנייתו ח' מינין כדי ליטול בעולם הזה שכר התורה שלמד בח' מיני שרצים ואפשר לומר שרמז כמו שמרובה הטומאה בח' שרצים שמטמאין אפילו בכעדשה ומטמאין אף באויר כלי חרס כך יתרבה טומאת הצרעת בך ובזרעך לעולם ומה שלמדו לומר דכי אתא חזייה אלישע דפרחה ביה צרעת על רישיה כו' י"ל מדכתיב בקרא ויצא מלפניו מצורע כשלג דלא איצטריך ליה למכתב שיצא מלפניו מצורע אלא אחר הקללה נעשה מצורע אלא אתא לדייק מיניה שבצאתו ממנו נעשה מצורע כשלג ולא כן בבואו שלא היה עדיין מצורע כשלג אבל בקצת היה גם בבואו מצורע דהיינו דפרחה ביה כו'. ואמר ההיא רביתא דאישתבאי כו'. כל זה בסוגיא דפרק עגלה ערופה אינו גם לכאורה קשה כל זה מפורש בקרא ויש לפרש שכוונו בזה פירוש הפסוקים לפי שיש רפואה טבעית כמו שמרפאין עצמן בחמי טבריא ויש רפואה שעושין צדיקים בתפלתן כמ"ש משה אל נא רפא נא לה וזאת הריבה א"ל לנעמן אלישע מסי לך בנס ובתפלתו ולפי שהצדיקים אין מבקשים בנס רק כשהוא קרוב לטבע ע"כ כי בא נעמן א"ל אלישע טבול בירדן שיהיה הרפואה בנס קרוב לטבע שיש מים שמרפאים אבל נעמן חשב כי בטבע גמורה רוצה לרפאותו ברחיצה במים בירדן וז"ש אמרתי אלי יצא יצוא וקרא בשם ה' וגו' דהיינו בתפלה כמו שעשה משה אבל השתא דא"ל רחץ בירדן ברפואה טבעית בא לרפאותי והלא טוב אמנה ופרפר וגו' לרפאותי בטבע וא"ל הנהו דהוו בהדיה מנ"מ ז"ל נסי כו' כי ע"י מי ירדן נמי בנס הוא ע"י תפלתו שהרי אין דרכן לרפאות ודבר גדול דבר לך הנביא ע"י מי ירדן ולא מי אמנה וגו' שהם קרובים לטבע לרפואה יותר ממי ירדן. ואמר אייתי ליה כל הני דנקט. עשרה ככרי כסף וששת אלפים זהב ועשר חליפות וגו' כדרך שנותנין שכר לרופאים ולא רצה לקבלן להורות שבתפלתו נתרפא בנס ואסור לו לקבל שכר ע"ז וז"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל כדאמרינן בברכות אבל גיחזי כפר בכל זה ואפטר מקמיה כאלו נוטל רשות ממנו לעשות מלאכתו והלך לקבל שכר על הרפואה כאלו היא טבעית וע"כ קללו בצרעת נעמן שיראה בזה שאינה טבעית במי ירדן שלא יהיה לו ולזרעו רפואה לעולם ודו"ק:

גיחזי ושלשת בניו כו'. בפירוש כלי יקר כתב שדקדק לומר כן דלפי פשוטו דמלת היו קאי אפתח השער הל"ל וארבעה אנשים מצורעים היו פתח השער אבל מלת היו קאי על המצורעים שהויה אחת היה לד' אנשים אלו שנתהוו מצורעים ע"י קללת אלישע שזכר כבר כמ"ש וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך וגו' ודו"ק:

ג' חלאים חלה אלישע כו'. עד אברהם לא היה זקנה כו'. הכל מבואר בפ' הפועלים ע"ש:

דור המבול אין להם חלק לעוה"ב שנאמר לא ידון רוחי כו' ולא רוח כו'. מפורש בב"ר כי הרוח הוא החיים לעוה"ב שנאמר ואת רוחי אתן בקרבכם וגו':

דור הפלגה כו' ומשם הפיצם ה' לעוה"ב כו'. וסיפיה דקרא דמשם הפיצם ה' על פני כל הארץ יתפרש ע"פ מ"ש פ"ק דר"ה ברשעים שהגוף כלה והנשמה נשרפת והרוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים כו' וז"ש גם כאן בדור הפלגה שהרוח מפזר ומפיץ את אפרן על פני כל הארץ במקום שהצדיקים הולכין שם וק"ל:

וחטאים לעוה"ב כו'. יש לפרש חטאים מלשון חסרון כמו אני ובני שלמה חטאים או כמשמעו שלא יזכו גם לעוה"ב שגם אז ישארו חטאים ודקאמר עומדין בדין היינו לדונם גם בעוה"ב בעונש על חטאם וכדמסיק שעומדין בעדת רשעים לדונן עמהם: