חידושי אגדות על סנהדרין קז.

ואין אומרים אלהי דוד כו'. הא פשיטא דאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם אלא שידע דוד שאף אחרי מותו לא יהיו אומרים אלהי דוד כמו שאומרים אלהי אברהם כו' אחרי מיתתן וז"ש אינהו מינסו לי כבר בחייהן ולכך אחרי מיתתן הייתי מייחד שמי עליהם מיהו בחייהן לא כמ"ש הן בקדושיו לא יאמין אבל אתה בחייך לא מינסת לי ולכך אף במיתתך לא אתייחד שמי עליך. ואמר בחנני ה' ונסני וגו'. כמ"ש ה' צדיק יבחן זה אברהם שנאמר והאלהים נסה את אברהם וגו' משל ליוצר שאינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק להקיש עליהם עד שישברם והוא בודק קנקנים יפים כו' וז"ש בחנני ה' וגו' צרפה כליותי וגו' ר"ל שהוא יכול לעמוד בבחינה ונסיון כמו הקנקנים הנצרפין בכבשן יפה דהיינו צרפה כליותי ולבי. ואמר דמנסינא לך בדבר ערוה כו'. אין זה מפורש במקרא אבל ממה דכתיב ויהי לעת ערב ויקם דוד מעל משכבו למדו לומר כן כי לא זו הדרך לקום לעת ערב ממשכב אלא בבקר אלא שאחרי שהודיע אותו ונסו בדבר ערוה:

הפך משכבו של לילה כו'. כדי להשביע עצמו בתשמיש ונתעלמה ממנו הלכה כו' שהמשביעו רעב. ואמר קא חייפה רישה כו'. אפשר שאמרו כן ממה שאמר וירא אשה רוחצת מעל הגג וגו' דהיינו שראייתו היה מעל הגג בשוה דהיינו רחיצת הראש אבל רחיצת הגוף לא ראה בשוה מעל הגג רק מן הצד. ואמר תותי חלתא דודאי בת שבע בצנעה היתה רוחצת תחת החלתא אלא ע"י שנדמה השטן לדוד כצפור ועמד על החלתא השליך גירא עליה ושבר החלתא ונתגלתה בת שבע. ואמר מיד וישלח דוד וגו'. ר"ל היצה"ר לא עזב ממנו. ואמר והיינו דכתיב בחנת לבי על שאמרתי בחנני פקדת לילה בנסיון של דבר עבירה על שאמרתי ונסני צרפתני וגו' על שאמרתי צרפה כליותי וגו' אמר איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסניא לי כו' דוד ודאי על עצמו אמר זמותי וגו' אבל התלמוד תולה קללתו בחברו:

הצפור נדדתו כו'. עפירש"י ועי"ל ע"פ מ"ש במסכת סוכה שהיצה"ר נדמה לצדיקים להר ולרשעים לשער וז"ש שיאמרו דוד אינו צדיק כי הר שבכם שנדמה לצדיקים להר נדמה לדוד לדבר קטן כצפור ואעפ"כ לא כפה אותו אלא שהצפור כפה אותו ונדדתו ממקומו והיינו שעל ידי מעשה זה נגזר עליו מעשה אבשלום שהוצרך לנדד ממקומו וק"ל:

מ"ד לך לבדך וגו'. ר"ל ע"פ מ"ש כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות היה כותב לאשתו וא"כ נגד ישראל לא חטא באיסור א"א אבל לך לבדך חטאתי שאמרת לנסני בדבר ערוה לא בערוה גופה אלא בדבר הקרוב לערוה כגון זה ולא עמדתי בנסיון בדבר זה חטאתי לך לבדך וקמך הרי ג"כ גלוי דאי בעי למכפיה כו' אלא אמינא שתצדק בדבריך שלא אוכל לעמוד בנסיון ואל יאמרו העבד נצח למריה וק"ל:

כי אני לצלע וגו'. לפי שראוי ונכון היתה לי מששת ימי בראשית ע"כ קראה צלע שהאשה בימי בראשית נבראת מן הצלע ואמר אלא שבאת עלי במכאוב היינו ע"י נסיון כדאמרינן לעיל וכן שאכלה פגה שע"י שהביא עצמו לידי נסיון אכלה קודם זמנה שהיתה ראויה לו ופגה היא התאנה שלא נתבשלה כל צרכה כמ"ש התאנה חנטה פגיה ועיין בערוך ערך פג:

מ"ד ובצלעי שמחו וגו' עד אבל המלבין פני חבירו אין לו כו'. עיין בפ' הזהב:

לעבוד עבודת כוכבים כו'. ר"ל שבקש לעבוד עבודת כוכבים דהיינו לילך ולברוח מפני בנו מא"י לחו"ל דה"ל כעובד עבודת כוכבים כמ"ש דוד בהיותו בורח מפני שאול שאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' כדאיתא בסוף כתובות. וא"ל חושי מלך שכמותך כו'. אף שכבר היית בורח מפני שאול לחו"ל שלא היית עדיין מלך ומפני פקוח נפש שלא יהרגך שאול אבל אתה מלך שכמותך כו'. וא"ל מלך שכמותי יהרגנו בנו. מוטב שאברח לח"ל דהוי כעובד עבודת כוכבים ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא וא"ל מ"ט נסבת יפת תואר ויצאת כבר בשבילה לחו"ל וזה הביאך לכך לצאת עוד לחו"ל ועבירה גוררת עבירה וא"ל יפת תואר רחמנא שריא לישא אותה ואמרינן דמותר לצאת מא"י לח"ל כדי ללמוד תורה ולישא אשה וא"ל לא דרשת סמוכין כו' וא"כ משום לישא יפת תואר וודאי דלא הותר לצאת מא"י לחו"ל אלא משום מצוה להלחם על אויביך:

דומה לסוחר כותי כו'. כפירש"י ובמדרשות לעני כותי המבקש על הפתח כו' ע' במדרש ילקוט. ואמר שגיאות מי יבין שביקא לך אין זה מפורש אבל ממה שבקש שוב אח"כ על הגדולות ממנו דהיינו מזידים מוכח דשבק לו הראשונים דומיא דמשל הכותי ואמר מנסתרות נקני גם שאינן שוגג כיון שהם נסתרות מעיני בני אדם אין בהם חילול השם כ"כ כמו הזדים דנקט בתר הכי שהם המזידים לעיני בני אדם ולזה אמר אף שידעו בו רבנן חשוך עבדך כינוי עבדך קאי על הרבנן שיחשבו וימנעו מלשתעי בי ורש"י פי' וגרס דמאל ימשלו בי דריש ליה דלא לשתעו רבנן ביה אבל בכל נוסחאות שלפנינו אין הגירסא כן דמייתי אל ימשלו בתר הכי ודריש אל ימשלו בי אז איתם דהיינו שלא יכתב סורחני ואפשר דדריש איתם מלשון אות שאל ימשלו בי אז איתם דהיינו אותיות שבפרשה שתמחק כולה. וא"ל ומה יו"ד שנטלתי משרי עמד כו' בא ענין זה בכאן לפי מה שמבואר במס' סוטה כי שם י"ה הוא מחבר איש ואשה אם זוכים אם לאו סר שם י"ה מהם ונשאר אש ואש וע"כ נטל הקב"ה היו"ד משרי שהוא אות השם שבאיש ונתן לה אות ה"א לרמז שזכתה לאות השם שבאשה וע"כ לא זכתה לבן כשהיה לה אות יו"ד שהוא השם שבאיש עד שניתן לה אות ה' שהוא אות השם שבאשה והיה היו"ד עומד וצווח עד שניתנה באיש שהוא יהושע ומ"מ כיון שאות יו"ד מנע אותה מלהיות לה בן וע"כ כשנתוסף ליהושע לא זכה לבן אף שזכה ע"י היו"ד ליכנס לא"י שהצילה אותו מעצת מרגלים וז"ש כל הפרשה כולה שמדברת באיסור א"א ומחברת שם אותיות י"ה אעכ"ו שא"א להיות חסר מן התורה:

ואמר ונקיתי מפשע רב מחול לי על אותו עון כולו. לפי שכבר נמחל לו בקצת כמ"ש לו הקב"ה ע"י נתן הנביא כשהודה על חטאו ואמר חטאתי לה' ויאמר נתן גם ה' העביר חטאתך לא תמות אבל יפרע מבניו כמ"ש ישלם ארבעתם ילד אמנון תמר אבשלום מ"מ כולו לא נמחל דלא נפרע מגופיה עד שנצטרע כדאמרינן ביומא וע"כ בקש כאן ונקיתי מפשע רב שיהיה נמחל כולו ויהיה נקי מן החטא. ואמר היחתה איש וגו'. לפי שיש אדם החוטא ויש לו זכיות ומע"ט המגינים עליו או זכות אבותיו מגינות עליו וע"כ אמר כי חטא זה הוא גדול כ"כ שאין מועיל לו זכותו וזכות אבותיו וז"ש שעון זה מפריד השם י"ה מהם ונשאר אש וזה כאלו אתה מחתה אש של אשה בחיקו ובגדיו שהן מעשים טובים כמ"ש בכל עת יהיה בגדיך וגו' לא תשרפנה דאותו אש שחיתה בחיקו שורפין את מעשיו שאינן מגינין עליו ואם יהלך איש על גחלים שהוא אש של איש ורגליו לא וגו' ר"ל זכות אבותיו שהם יסוד ורגל של אדם כמ"ש על אברהם יצחק ויעקב כסא של שלש רגלים דע"י אותו אש תכוינה הרגלים של כסא וע"כ אמר כולי האי נטרד כו' ר"ל שלא יועיל לו זכותו ולא זכות אבותיו וא"ל קבל עליך יסורין לפי שהיסורין לצדיקים בעוה"ז על מיעוט עבירות שלהם במקום דין ומשפט של רשעים בגיהנם לעוה"ב ובפרק הזהב אמרינן שהבא על א"א הוא מיורדי גיהנם י"ב חודש כמ"ש התוספות שם אבל אתה קבל עליך יסורין בעה"ז רק החצי מי"ב חודש דהיינו ששה חדשים והשאר נמחל לך לעוה"ב והוא כוונת הכתוב כי משנה שברון שברם דהיינו לעה"ב כדאמרינן בחגיגה ואמר ששה חדשים נצטרע דנגעים באין על גילוי עריות כדאמרינן בערכין ומייתי מדכתיב תחטאני באזוב וגו' כפירש"י ויש לפרש גם מסיפא דקרא ומשלג אלבין שאחת ממראות הנגעים דומה לשלג ואמר נסתלקה ממנו שכינה לפי שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ודוד היה אז בדאגה ובצרה ע"כ התפלל השיבה לי ששון ישעך וע"י שתשמחני אשוב לרוח נבואה בנדיביה גם שאיני ראוי לכך אלא בנדבה ממך יתברך ב"ה ואמר ופירשו ממנו סנהדרין כדין מצורע וטמא טמא יקרא והיה חסר בשתים דהיינו ממנין עשרה לכל דבר של קדושה ועוד היה חסר חבר שהיה שונה בד בבד ועי"ז התפלל ישובו לי יראיך שאוכל להתפלל דבר שבקדושה בי' והתפלה נקראת יראה כמ"ש ייראוך עם שמש וישובו לי יודעי עדותך ללמוד עמהם ולא ביחידי: