חידושי אגדות על סנהדרין קח.

על כן לא יקומו רשעים במשפט אלו דור המבול כדלק' שלא היה להם גז"ד עד שפשטו ידיהן בגזל וכתיב החמס קם למטה רשע. ואמר וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום שהיו רחוקין מן הצדקה כדלקמן בעובדא דההיא ריבה וק"ל:

מרגלים כו'. דאין לפרש כאן דאשמועי' קרא באיזו מיתה מתו דהיינו במגפה דא"כ ה"ל למסמך במגפה למיתה וימותו במגפה האנשים מוציאי דבת גו' ומדכתיב במגפה בסוף המקרא אית לן לפרושי דמילתא אחריתי היא למיתת עוה"ב וק"ל:

במדבר הזה יתמו גו'. בגמרא בברייתא מפרש במדבר הזה יתמו בעוה"ז ושם ימותו בעוה"ב כו' וא"כ הוא קשה מניין לו לומר מהאי קרא דאין עומדין בדין דלעיל בדור המבול ובאנשי סדום בתר דיליף דאין להם חלק לעוה"ב איצטריך קרא אחרינא דאין עומדין בדין ועוד יש לדקדק לר"ע ל"ל קרא במרגלים דאין להם חלק לעוה"ב דהא ודאי לא עדיפי משאר דור המדבר וי"ל דמכאן למד רבי עקיבא דאין דור המדבר עומדין בדין דבהך מלתא גריעי מרגלים שעומדין בדין גם לדונם בעוה"ב ולהענישם ע"כ ודו"ק:

אספו לי חסידי גו'. כדכתיב בדור המדבר זכרתי לך חסד נעוריך גו' כורתי בריתי עלי זבח כדכתיב במתן תורה ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם גו' וק"ל:

שנאמר ותכס גו' בגמרא בברייתא קאמר לה בלישנא דהני דלעיל דאין להם חלק לעוה"ב ואפשר שדקדק כאן לומר אינה עתידה לעלות לכלול דאין עומדין בדין דהכי משמע קרא ויאבדו מתוך הקהל בדין דלעתיד לבא וק"ל:

ה' ממית ומחיה מוריד שאול גו'. התפללה חנה עליהם ע"פ מ"ש חז"ל שקרח ראה שלשלת יוחסין יוצא ממנו וזה הביאו למחלוקת ולא ידע כי בניו יעשו תשובה ומהם יצא שמואל נמצא שמואל היה סיבת מחלוקת קרח עם משה ע"ה ולזה כשאמרה חנה על עצמה עד עקרה ילדה וגו' אז אמרה ה' ממית ומחיה וגו' כיון שברחמיך חננתני שעקרה כמוני ילדה ז' ואלו הבנים הטעו את קרח והיא גרמא בנזקיו לכך אני מתפללת עליהם שאתה ממית ומחיה ובאם לא המתה אותם אלא ירדו חיים שאולה לפחות העלה אותן וזה מוריד שאול ויעל מדברי פי' כלי יקר וק"ל:

דור המבול אין לו חלק לעוה"ב שנאמר וימח וגו' וימחו מן הארץ לעוה"ב וכו'. ויתפרש מן הארץ היינו מן ארץ החיים דלעולם הבא וק"ל:

לנדנה וכו'. נדנה הוא לשון נרתיק ור"ל הגוף הוא התיק ונרתיק לקבל בו הנשמה. ואמר ואת רוחי. שהיא הנשמה שראויה לחזור להיות חיה בתוך הגוף כמ"ש ואת רוחי אתן בקרבכם וגו' בקרב אלו לא ידון וחסר נו"ן הראשונה כאלו כתיב לא נדון ומצינו נ' נופל נגיפה נתינה וק"ל:

נשמות לפגרים כו'. ר"ל דהיינו לזמן התחייה שיחזרו שאר הנשמות תוך הגוף נשמתן של אלו קשה להן לבא תוך הגוף כי הנשמה בעצמה נעשית אש ושורפת הגוף וז"ש תהרו חשש תלדו קש שהגוף נעשה דבר המבעיר דהיינו חשש וקש והנשמה נעשית אש ותאכל הגוף וק"ל:

ובה אני דן אותם שנאמר ואני וגו'. דרשו כן מדכתיב ואני וכמו כן דרשו בב"ר ואני הנני מסכים לדברי המלאכים וכו'. ופירש הרא"ם ואני כמו גם אני כי הוי"ו כאשר יחובר בשם או עם הכינוי שהוא תמורת השם פי' במקום גם וכו' עכ"ל. וה"נ דרשו ליה הכא במקום גם כמו שאתם מכעיסים אותי במים גם אני דן אתכם בדבר הזה והנני מביא מבול וגו'. ואמר מה כתיב בהם בתיהם שלום מפחד וגו'. בדור המבול משתעי קרא דכתיב ברישא דעניינא מדוע רשעים יחיו גו' ובב"ר נדרש בתיהם שלום מפחד גו' ישלחו כצאן עויליהם וגו' לענין שלא היו מזיקים שולטים בהם ושאמר וכתיב וכרגע שאול יחתו וגו'. גם זה קאי על רוב הטובה שהיו מתין ברגע בלא יסורים כך פירש"י בספר איוב ולולי פירושו היה נראה לפרש דה"פ שע"י רוב טובה שהיה להן נענשו דכרגע שאול יחתו ר"ל בפעם אחת כלם נאבדו בשאול ע"י המבול ופירש לך שהטובה שהיה להם היא גרמה שאמרו לאל סור וגו' וזכר כאן שנח לבד היה צדיק תמים כי לדעת דרכיך וגו' הוא הפך מתמים בדרכיו ומה שדי כי נעבדנו הוא הפך מצדיק במעשיו ומה נועיל כי נפגע בו על טפת הגשמים מבואר כי הודו שיש אלוה נמצא אבל חשבו כי הארץ נתן לבני אדם כמאמר המינין עזב ה' את הארץ וגו' ולזה אמרו כלום אנו צריכים לטפת גשמים הבאה מן השמים הלא הארץ ניתן לנו ויש בה נהרות ומעיינות כו' אמר הקב"ה כו' וק"ל:

גלגל העין וכו'. יראה שדימה גבה עיניהם אחרי הניאוף לגלגל במקום הזה כי העוצם עיניו מראות ברע נראה עינו משוכה ולא נראה עגול אבל המגביה וזוקף עינו לפותחו נראה עגול כגלגל וכמו שהמים מקיפין את העולם כגלגל ואמצעו נגלה שהוא עין הארץ כן גלגל העין הוא הלבן שבו מקיף השחור שהוא העין הנגלה וע"כ הביא עליהם מים מדה כנגד מדה שע"י שזקפו עיניהם ונגלה אותו גלגל שהוא הלובן שהיה ראוי להיות מכוסה אם היו עוצמין עיניהם מראות ברע לפיכך דן אותן במים שהם גלגל העולם וכסה בו את עין הארץ ומייתי שנאמר נבקעו כל מעינות וגו' דריש מעינות מלשון עין וק"ל:

וברבה נדונו וכו'. מבואר כדלעיל שהקב"ה משלם מדה כנגד מדה לפי שהם קלקלו בסאה גדושה ברבה נדונו במדה זו גדושה ורבה:

כי השחית כל בשר כו'. מפורש בב"ר כי השחית כל אדם אין כתיב כאן אלא כל בשר כו' ע"ש ולכאורה שזה המאמר סותר מ"ש לקמן אם אדם חטא בהמה מה חטאת כו' וכ"כ הרא"ם ע"פ הב"ר והוא דחוק שהביא התלמוד ב' המאמרים כאילו אינן חולקין ור"י ודאי דלא פליג אתנא דברייתא דלקמן והנראה דאע"פ שלא דבקו חיה ובהמה במינם מ"מ שפיר קאמר בהמה וחיה מה חטאת שהרי לא נצטוו על כך ועוד דהרביעו משמע ע"י אדם ולא מעצמם אבל האדם כבר נצטוה על העריות מדכתיב ויצו ה' גו' כדאמרינן פ"ד מיתות ושאמר כי השחית כל בשר גו' אלא להודיע גנות אותו הדור שאפילו בהמה וחיה קלקלו והאדם גרם להם וק"ל:

בא וראה כמה כחו של חמס כו'. וכתב הרא"ם שאין זה סותר מ"ש כ"מ שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיא בא לעולם דאי לא החמס לא היה הגזרה בא עליהם לא כללית ולא פרטית וע"י החמס באה הגזירה והזנות חייב להיות כללי' כו' עכ"ל אבל ק"ל מההיא דפ"ד מיתות בז' מצות בני נח עבודה זרה וג"ע וש"ד וגזל כו' עבודה זרה וג"ע דכתיב ותשחת הארץ וכ"מ שנאמר השחתה אינו אלא עבודה זרה וג"ע כו' ומדאענוש עלייהו איפקוד עלייהו גזל דכתיב כירק עשב וגו' והשתא לדברי הרא"ם כיון דעיקר הגזרה היה בשביל החמס ואי לאו החמס לא היה הגזרה כלל א"כ טפי ה"ל לאתויי גזל מדור המבול מדכתיב כי מלאה הארץ חמס גו' ומדאענוש עלייהו איפקוד עלייהו וע"כ נ"ל לפרש ע"פ מאי דמסיק פ"ק דר"ה יפה צעקה לאדם אפי' ליחיד בין קודם גז"ד בין לאחר גז"ד והא דאיכא לפלוגי בין יחיד לרבים היינו לאחר שנחתם גז"ד דאינו נקרע ליחיד ולזה ודאי דבשביל זנות היה עיקר הגזרה כללית כדמפורש בקרא כי השחית גו' וכדקאמר מדאענוש עלייהו איפקוד עלייהו אלא מדכתיב בסיפיה דקרא כי מלאה הארץ חמס גו' למדו לומר שאף שכבר נגזרה הגזרה בשביל עבודה זרה וג"ע מ"מ לא היה נחתם והיה אפשר ליחיד הצדיק להיות נענה בתפלתו וניצול אלא ע"י שפשטו ידיהן בגזל נחתם גזר דין והיחיד לא יהיה נענה בו ובזה יתיישב בסמוך שאמר גם על נח נחתם גז"ד כו' שהרי הגזירה היתה כללית ע"י הזנות ונחתם ע"י גזל שלא יהיה היחיד נענה אלא שנח מצא חן דהיינו במתנת חנם יותר על המדה וק"ל:

החמס קם כו'. קרא הוא ביחזקאל דרשוהו על דור המבול מדכתיב בסיפיה דקרא ולא נה בהם בה' ולפי שאין לו משמעות דרשו בו כאילו כתיב בח' ולא נח בהם וגו':

כמקל כו'. ע"פ מה שמפורש בב"ר גזל ש"פ חמס שאינו ש"פ וכך היו דור המבול עושים היה אחד מוציא קופתו תורמסים זה בא ונוטל פחות מש"פ כו' שאינו יכול להוציא בדין א"ל הקב"ה כו' ויש לדקדק שהרי בן נח נהרג על פחות מש"פ ואפשר דהיינו דמסיק התם הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה ר"ל ולא בחכמת התורה דהיינו דלפי התורה בן נח נהרג על פחות מש"פ וז"ש החמס שעשו בפחות מש"פ כדי שלא יהיו נידונים עליו נצטרפו כל פחות ופחות מש"פ ונעשו כמקל גדול ועמד לפני הקב"ה שיהיו נדונים עליו בדין תורה שעובד כוכבים נהרג עליו והענין החמס קם כי כל עבירה עושה רושם ומעמיד מלאך רע להעיד על אותו עון ואמר לא מהם שהם רעים לה' ולא מהמונם שהם רעים להמון הבריות ולא מהמהם שהם רעים להם דהיינו לעצמם וסיים ולא נח בהם שאף עליו נחתם גז"ד אלא שנח מצא חן גו' כמ"ש לעיל וזש"ה על זאת יתפלל כל חסיד גו' שאף נח שהיה חסיד הוצרך לתפלה רק לשטף מים רבים שלא יגיעו אליו ע"י גזירה כללית שנחתמה אך לעת מצא היינו שמצא חן גו' וע"ז התפלל אתה סתר לי מצר גו' דהיינו שהצילו בנס נסתר ולא בנס נגלה גם שריוח והצלה הרבה למקום כו' כפירש"י לא הצילו בנס נגלה שלא היה ראוי לכך מפני הגזירה כללית ומסיים רני פלט תסובבני כו' לפמ"ש שהרשעים באו להורגו והקב"ה סיבב והקיף התיבה באריות להצילו שם ודו"ק:

וא"ד לא יפה כו'. בלשון ראשון מלשון נחמה שהיה מתנחם על אבדן ובלשון ב' מלשון חרטה שהיה מתחרט על אבדן ומה שלא פירש כמשמעו שהיה מתחרט על שעשאם בארץ דלא איצטריך ליה דכבר כתיב כי נחמתי כי עשיתם ואע"ג דהאי קרא קודם אבדן כתיב יתכן לומר שהיה מתחרט על שנגזרה גזירה על אבדן ועי"ל דאין מוקדם ומאוחר בתורה וק"ל:

וכ"ש בדורות אחרים וכו'. עיין בדברי הרא"ם ונראה שדרשו כן דה"ל למכתב איש צדיק תמים היה בדורו כמו אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה אבל כתב בדורותיו לשון רבים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לרמז על דורות אחרים ולא ניחא להו למימר כי דורות רבים היו שעברו מעת שהשחיתו כמ"ש הרמב"ן דאין זה דורותיו דאין לנח דור אלא אחד ועוד דתקשי להו ממתושלח הצדיק כמ"ש הרמב"ן ע"ש וק"ל:

בהמה וחיה ל"ל כו'. ושנים שנים שנשארו מכל מין ומין היה בזכות נח לקיום המין לדורות וק"ל:

ולא דגים כו'. אע"ג שהמים רותחין היו דברותחין נדונו כדלקמן היינו במקום חרבה מעיקרא אבל במקום ים מעיקרא לא נעשו רותחין כדמוכח במסכת זבחים ודו"ק:

קל הוא על פני מים גו'. כל אותה הפרשה נדרשת על רעת דור המבול ואמר שהוכיחן על רעתן שהיו כפויי טובה שאמרו כלום צריכים אנו אלא לטפה של גשמים כדאמרינן לעיל וז"ש להן שבמי הגשמים הבאים מלמעלה יהיו נדונין בהן שיהיו מי הגשמים הבאים על פני המים מקפה נבלתם כזיקים שיהיה רוח בהן וצפין כך ולא יטבעו מהר כדאמרינן משפט דור המבול שנה תמימה כמו משפט רשעים בגיהנם ולכך דור המבול אינו נידון לעתיד ולכך לא נטבעו ג"כ מהר כדי שיצטערו אז על הטובה שמנע מהם כדלקמן ולא עוד אלא שלוקחין מהן קללה לכל באי עולם כדאמרינן לעיל עכשיו שאדם חטא בהמה וחיה ל"ל. ואמר לא יפנה דרך כרמים מלמד וכו'. ר"ל דמעשה שהיה כך היה שאז בסוף ק"כ שנה שניתן להם בשעה שהוכיחן היו מפנין דרך הכרמים. וא"ל מי מעכב על ידו. שהרי עברו הק"ך שנים. והשיב פרידה אחת יש לי להוציא מכם. וראוי להספידו עוד ז' ימים ואולי תשובו עי"ז כדלקמן וא"ל א"כ הוא הלא כו' שהיו מבזין ומקנטרין דרך היתול את נח על קלקולו וא"ל כי אתה הוא תחלת הקלקול במה שנטעת כרם ובזה נשוב שאין אנו עוד מפנין דרך כרמים למנוע מלאכתנו מן הכרם שהוא תחלת קלקולך ולזה נסמך שהיו מבזין אותו דרך היתול על שהיה מוכיחן וז"ש מ"ד לפיד בוז וגו' יראה שהוכיחן דסמך אקרא דלקמיה דכתיב שחוק לרעהו אהיה וגו' שפירושו שחוק היה לרעהו של נח כשהיה קורא לו לשוב לאלוה ויענוהו בשחוק על שהיה צדיק תמים ופי' בקרא שאחריו לפיד שהיה אומר להוכיחן בדברים שהם קשים כלפידים כאלו נתנו מסיני והן בזו לו בדברי קנטור אם מבול של אש מה יועיל לך התיבה אבל לנו יש ד"א ועליתה שמה. ואפשר שהוא סלמנדריא ע"ש שעולה מן הכבשן אחר ז' שנים ואמרו אם של מים הוא מביא אם מן הארץ הוא מביא יש לנו עששיות של ברזל שאנו כו' דריש לה מלשון עשתות שאנן דבקרא:

ואמר אם מן השמים הוא מביא יש לנו דבר ועקב שמו כו' פי' בערוך מלשון ספוג ששמו עקב ועי"ל ע"פ מ"ש והקמותי את בריתי אתך צריך ברית שהגבורים מהם אחד היה נותן את עקב רגלו על התהום כו' וז"ש יש לנו דבר והוא העקב לסתום התהום ובו במדה נפרעו שהביא המבול עליהם מבין רגליהם שנאמר נכון למועדי רגל דהיינו קשים כשכבת זרע כי ברותחין קלקלו וברותחין נדונו ואמרינן פ"ק דר"ה אותו יום י"ז חשון היה שמזל כימה עולה ביום ומעינות מתגברים ומתוך ששינו מעשיהן שינה הקב"ה מעשה בראשית ונטל ב' כוכבים מכימה והביא המבול מאי שינה כדרב חסדא ברותחין קלקלו כו' יש לפרש ע"פ מ"ש פרק הרואה אלמלא חמה של כסיל לא נתקיים עולם מפני צינה של כימה כו' וז"ש ששינה מעשה בראשית לדונם ברותחין ע"י מזל כימה שטבעו קר וז"ש כי הנני מביא מבול מים על הארץ גו' לא כמו שחשבו להביא מבול של אש שיוכלו להציל עצמם בעליתה וסלמנדריא אבל אביא מבול של מים לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים דהיינו אף הסלמנדריא בכלל: