חידושי אגדות על נדרים נא.

שקל דיקולא רבה כו' דרך בדיחותא וסחפיה על רישיה כו'. שלא יכירו רבי כמו שעושין בפורי' כדאמר פ' חלק גבי אחז אוכלא דקצרי סחף ארישיה שלא יכירו ישעיה ורבי ודאי הכירו בקולו וא"ל דרך בדיחות' לאו אזהרתך דלא תבדחן כו' ואין לך עלי אלו מ' גריוי חיטי שאמרת שהבטחתי לך בשכר שלא תבדחן כי אתה הבדחתני והשיב לו בר קפרא ג"כ דרך בדיחות שאין אני מבקש ממך שכר זה כלל אלא חיטין שהלוית ממני:

מאי תועבה כו'. בכמה עבירות כתיב בתורה לשון תועבה אלא דה"ק דבכל עריות שנאמרו בתורה לא כתיב תועבה אלא במשכב זכור בין באזהרת' בפ' אחרי ובין במיתה בפרשת קדושים לומר לך במשכב זכור תועה אתה בה אבל בתבל ליכא לפרושי הכי דהא בכלתו נמי כתיב בפרשת קדושים תבל עשו גו' וי"ל דגבי ערות כלתו איכא לפרושי מלשון בלבול זרע האב וזרע הבן כפירש"י בחומש משא"כ גבי אשה הנרבעת מהבהמה דליכא לפרושי הכי קאמר תבלין יש בה כו' וכן בזמה בערוה ממש נמי מצינו האי לישנא גבי ערות אשה ובתה בין באזהרת' בפ' אחרי בין במיתה בפרשת קדושים אלא דאיכא לפרושי התם כפשוטו כתרגומו עצת חטאין אבל האי קרא דומלאה הארץ זמה דלא איירי בנתכוון לאיסור אלא בנושא בהיתר כדמפרש ביבמות באיש הבא על נשים הרבה כו' כפירש"י וקרא מפורש הכי ולא תזנה הארץ שהזהיר גם בנושא בהיתר נשים בהרבה מקומות שלא תזנה ע"י נשואין הללו הארץ שתהיה הארץ מלאה זמה דהכא ליכא לפרושי עצת חטאין דהא בהיתרא איירי:

ומ"ה קאמר מאי זמה דכתיב הכא וקאמר דזו מה היא דיבא לידי ספק ממזרות הכי מפרש ליה רבא בפרק החולץ ודו"ק:

מאי בן אלעשה דתניא לא לחנם פיזר כו'. לפירש"י דחוק דמאי אולמא ליה הך ברייתא מהך עובדא דלעיל דקאמר בהדיא בן אלעשה חתני' דרבי הוה ועשיר גדול הוה ונראה לפרש דה"ק מאי בן אלעשה אם עשיר גדול היה למה נקרא ע"ש אביו בן אלעשה ולא על שם עצמו וקאמר דתניא לא לחנם פיזר בן אלעשה כו' דדרך היורשים עושר מאביהם לוותר ולפזר מעותיהם כדאמרינן בפ"ק דשבת שלישית מאכל יורשין ופירש"י בדבר שלא עמלו בו ואמרינן פ' כיסוי הדם מי שהניח לו אביו מעות ורוצה לאבדן ישתמש בכלי זכוכית וישכור פועלים כו' ולכך נקרא בן אלעשה ע"ש אביו שעושרו היה בירושה מאביו וקאמר עליו גם שהיה בן עושר וירש מאביו לא היה מפזר מעותיו בחנם כשאר יורשים אלא דבן אלעשה גם שהיה ג"כ יורש לא פיזר בחנם אלא כדי להראות כו' ודו"ק: