חידושי אגדות על נדרים נ.

ר' עקיבא איקדשת כו'. הך עובדא איתא נמי בפ' אע"פ בקצת בפנים שונים ע"ש ומייתי לה הכא בדמיון זה דמייתי לעיל שהיה ר' יהודה ואשתו עניים ולא רצו להנות משל אחרים כך היו רע"ק ואיתתי' בת כלבא שבוע דבסתוא הוה גנו בי תבנא כו' וז"ש אי הוה ספק לי כו' דהיינו משלי אעשה לך ירושלים ולפי שהיא בעניה ראתה ליפותו בראשו ללקט התבן מתוך השער א"ל ליתן שכרה בעושרו לעשות על ראשה עיר ירושלים של זהב מצוייר כמפורש בסוף סוטה עיר של זהב היא עטרות כלות וחתנים ע"ש ועל שם הכתוב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי ואע"ג דגזרו טל עטרות כלות בפולמוס של טיטוס כמפורש סוף מסכת סוטה ור' עקיבא אחר החורבן היה מתלמידי ר"א ור' יהושע כבר כתבו התוס' בפרק במה אשה דלא גזרו אלא דוקא לחתנים ולכלות ולא לשאר כל אדם ע"ש ודו"ק:

שמע כו' דקא"ל חד רשע שפיר עביד דלא דמי לך כו'. ר"ל דלא דמי לך בעשירות שהיא בת כלבא שבוע מעשירי ירושלים א"נ לא דמי לך בייחוס שר' עקיבא היה מבני גרים ובפ' אע"פ ליתא הא אלא הך בתרייתא קא"ל ההוא סבא עד כמה כו' וכן הא דקא"ל חד רשע ואת להיכא כו' איתא בפרק אע"פ בלשון אחר דלטובתה א"ל שבבתא שאילי מאני כו' וק"ל:

יודע צדיק נפש בהמתו. יש לפרש דה"ק יודע צדיק שאין לי בגדים חשובים ושהבטיחני כשיהיה ספק לו אף על בת נפש דהיינו ירושלים דדהבא כפרש"י כאן ובפרק במה אשה ועיין בחדושי אגדות פ' אע"פ ע"ש:

מן שית מילי איעתר רע"ק מן כלבא כו'. ר"ל דלא תימא מרבוי תלמידיו שזכר ונתעשר שלמדם תורה בשכר דודאי לא היה נהנה מתורתו אלא מן שית מילי כו' דהוו קצת בנס איתעשר כדמפרש וקרוב לזה אמרו בפ' ד' נדרים ממה נתעשר משה כו' כדמפורש שם וק"ל:

עביד מרנא עליה כו' פירש"י ימתין אדונינו עליו כו' עכ"ל. והלשון דחוק ונראה לפרש לפי פי' הרא"ש דגוזא הוא חתיכת עץ גדול דא"ל שיעשה על חתיכת עץ זה את מלאכתו למה שהוא ראוי ועי"ז נבקע העץ אח"כ ואשתכח דהוא מלא דינרי וק"ל:

ומן דסקורת' כו'. בכל הפירושים לא כתבו כלום בזה ונראה דלא הוו גרסי ליה וכן מוכח דהא קאמר מן שית מילי כו' ואי הוה גרסי ליה הרי מן ז' מילי הוא דחשיב ויש לקיימו דמן דסקורתא קאי אדלעיל דההוא גוזא דאשתכח בההוא זמנא דמן דסקורתא הוה דהיינו משל ישמעאלים היה כמו אורחת ישמעאלים ת"י סיען דסרוקאי וק"ל: