חידושי אגדות על נדרים לט:

ובני אדם מבקרין אותן כו'. דלפי פשוטו מלשון פקידה וגזירת בני אדם הענין כפול. ולכך דרשו הפקידה דנקט הכא מלשון ביקור וקאמר מה הבריות אומרים לא ה' גו' דהשתא לא ה' שלחני קאי שפיר על המבקרים שיאמרו עלי כן אבל במ"ר אמרו אם הרופאין עולין ומבקרין כו' אף אני כופר ואומר לא ה' גו' וק"ל:

ז' דברים נבראו קודם כו'. מפי' הר"ן כלומר שעלו במחשבה להבראות כו' עכ"ל ולא משמע כן בסוגיא דפ' מקום שנהגו דמוקי התם חללה קודם שנברא עולם ואור דידיה בשני בשבת ואור דידן במחשבה ואם על המחשבה אמר נמי הכא לא ה"ל לפלוגי התם בין חללה לאור שלה אלא דעלה במחשבה להבראות ולא נברא עד יום ב' כדמפליג גבי אור דידן אלא שהדברים כפשטן ואין בהם סתירה וק"ל:

תורה מנין דכתיב ה' קנני ראשית גו'. ר"ל גם לגבי אלו דחשיב הכא שהיו ג"כ קודם בריאת עולם התורה קדמה להם אלפים שנה והיתה לפניו כתובה אז באש שחורה ע"ג אש לבנה שהוא נסתר של התורה כולה שמותיו של הקב"ה והיינו שאז היתה ראשית דרכו שהוא דרך הנסתר:

תשובה דכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו גו'. ר"ל בטרם הרים גו' דהיינו קודם שנברא העולם תשב אנוש עד גו' היינו אותן תתקע"ד דורות שהיו ראוין להבראות וראה הקב"ה שרשעים הם ולא תועיל להן התשובה וקומטו בלא עת כדאמרינן בחגיגה והיינו תשב אנוש עד שנדכאו מן הבריאה ומבריאת אדם ואילך ותאמר שובו בני אדם גו':

נ"ע דכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. וכתרגומו מלקדמין דהיינו קודם בריאת עולם ולא ניחא להו לפרש בעדן מקדם במזרחו של עדן נטע את הגן כפירש"י בחומש דא"כ ה"נ למכתב בקדם בב' ולא במ':

גיהנם כי ערוך מאתמול גו' פירש"י זה יום שני שיש לו אתמול ולא שלשום וכ"ה במדרשות דביום שני נברא גיהנם ולכך לא נאמר בו כי טוב וא"כ צ"ל קודם שנברא עולם דגבי גיהנם היינו קודם שנגמרה בריאת שמים וארץ דביום ג' נגמר בריאת שמים וארץ שבו נאמר יקוו המים מתחת השמים גו' ותראה היבשה ולכך נאמר בו ב' פעמים כי טוב:

כסא הכבוד דכתיב נכון כסאך מאז כו'. בפרק מקום שנהגו מייתי ליה כסא כבוד נמי מהאי קרא דמייתי גבי בהמ"ק כסא כבוד מראשון מקום מקדשינו ופירש"י בספר ירמיה כסא כבוד שבמרום מראשית בריאת עולם הוא מכוון כנגד מקדשינו ונראה דר"ל מראשית בריאת עולם היינו שמקום מקדש היה תחלת בריאת הארץ כמ"ש אבן שתיה שממנו משתיתו של עולם ואמרו בחגיגה שהעולם מאמצעיתו נברא דהיינו ממקום מקדש שהוא אמצעיתו של עולם:

שמו של משיח דכתיב יהי שמו לעולם גו'. לפי פשוטו המזמור נאמר על שלמה המלך אבל קרא דלעיל מיניה נדרש בסוף כתובות לימות המשיח יהי פסת בר בארץ גו' ויציצו מעיר גו' ואמר בהאי קרא ע"פ מ"ש לא כעה"ז עה"ב עה"ז נקרא בא"ד ועה"ב נקרא בי"ה וז"ש דאז לימות המשיח יהי שם הוי"ה שמו של הקב"ה רגיל לעולם שגם משיח יהיה נקרא בשם זה כמ"ש פ' הספינה משיח יהיה נקרא בשם הקב"ה שנאמר וזה שמו אשר יקראו לו ה' צדקנו אבל לפני שמש דהיינו קודם שנברא עולם לא היה נקרא שם משיח כולו בשם הוי"ה אלא ינון שמו ברמז ע"ש ההוי"ה שיש בו י"ו וגם ב' נוני"ן תחת ב' ההי"ן שבשם ההויה ודו"ק:

והכתיב אין כל חדש גו'. וה"ה מעיקרא דקאמר אם בריאה גיהנם כו' ה"מ לאקשויי והכתיב אין כל חדש גו' וכ"ה בפ' חלק ולמאי דס"ד נמי השתא אי חברי ליה פומא ה"מ נמי לאקשויי דהא בפרקי אבות חשיב פי הארץ בי' דברים שנבראו בע"ש ב"ה:

מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול כו'. והיינו דבעו בזבול שם עבודת הקרבנות מכוון כנגד העבודה שלמטה אשר קרח וסייעתו חלקו על אמתתה כדאיתא פ' אין דורשין בזבול מזבח בנוי ומיכאל כו' ע"ש:

בכבודי לא מחיתם כו'. א"ל משה בזאת תדעון כי ה' גו' גם שלא יוודע להם ע"י המאורות ונקט בוקר ע"ש עיקר המאורות דכה"ג צ"ל לפי הדרש שהביא רש"י בחומש יכולים אתם להפוך בוקר לערב כך כו' ויש לכוון זה המדרש בקצת ע"פ אגדה דהכא וק"ל:

ובכל יום ויום יורים בהם חצים כו' שנאמר לאור חיציך גו'. בפרק חלק לא מייתי האי קרא אלא אמעיקרא שלא היו מאירים עד שיעשה הקב"ה דין לבן עמרם דבהכי כתיב האי קרא ואכל יום ויום לא מייתי ליה אלא דמסברא קאמר והאידנא לא נפקי עד דמחו להו וע"פ הדברים האלה יש לפרש שאמר משה בוקר ויודע ה' גו' ר"ל בוקר שלא יהיה השמש יוצא להאיר ויודע ה' כו' שהיה סבור שהקב"ה יסכים על ידם שלא להאיר בשביל כבודו אך אחר שראה משה שלא הסכים הקב"ה על ידם מטעם דקאמר בכבודי לא מחיתם כו':

בקור חולים אין לו שיעור כו'. בפי' הר"ש בריש מסכת פאה אמתני' דאלו דברים שאין להם שיעור כו' וא"ת וליתני ביקור חולים דאין לו שיעור כדאמרי' פ' נערה כו' ע"ש ודבריו אינן מובנים דאם ר"ל דלענין ממון יש לו שיעור מ"מ הא לענין כמה פעמים ביום קאמר הכא דאין לו שיעור וליתני ליה דומיא דתניא ת"ת אין לו שיעור מדכתיב והגית בו יומם ולילה ויש ליישב דביקור חולים הוא בכלל ג"ח דתניא התם וכה"ג מיישב שם הר"ש הא דלא תני נמי כבוד אב ואם ע"ש וק"ל:

נוטל כו' מס' בצערו כו' א"ל א"כ ליעיילו כו'. פירש"י יכנסו ס' כאחד לבקרו כו' לאו דוקא כאחד דא"א לצמצם שיבואו כאחד וכן מוכח למאי דמשני כעישורייתא דע"כ קאמר הראשון נוטל א' מס' והשני ממה ששייר וכן כלם כפירש"י והר"ן ויש לשאול למאי דמשני נמי כעישורייתא מ"מ לעיילו לי' כ"כ הרבה בני אדם עד שלא ישאר מחליו כ"א דבר מועט וי"ל דלהכי קאמר בבן גלו דלא ימצא לו כ"כ בני אדם שהם בני גילו ועי"ל דלא מעלין מחליו רק עד ס' אנשים כ"א חלק ס' ממה ששייר אותו שלפניו וענין שנוטל חלק א' מס' שהוא נקרא דבר מועט כדאמרינן בכל נתינת טעם א' בס' בטל דילפינן ליה מזרוע בשלה ודו"ק: