חידושי אגדות על נדרים מ.

מאי גרמא אילימא כל המבקר החולה מבקש עליו רחמים כו' שימות ס"ד כו'. ק"ק מי יימר לן דלענין בקשת רחמים קאמר הכי ואימא דלענין כיבוד וריבוץ לפניו קאמר כל המבקר בכיבוד וריבוץ גורם לו שיחיה כדקאמר התלמיד לרע"ק רבי החייתני וכל שאינו מבקר ולא כיבד וריבץ לפניו גורם לו שימות כדקאמר רע"ק כאילו שופך דמים ויש ליישב בדוחק דה"ל לרב דימי לפרש הכי דלענין כיבוד וריבוץ קא"ל:

אלא כל שאין מבקר אינו מבקש רחמים לא שיחיה ולא שימות כו'. עיין פי' הר"ן ולפירושו חזר מהא דקאמר גורם לו שימות ואין נראה כן אלא דקאי כמ"ש גם הרא"ש בפירושו ונראה מעיקרא כל המבקר החולה הוא ודאי אוהבו של חולה ומבקש עליו רחמים שיחיה וגורם בתפלתו שיחיה וכל שאינו מבקרו ה"ז ודאי שונאו ומבקש עליו רחמים שימות שימות ס"ד דודאי מאן דסני ליה חדי בליבי' קאמרי' בסמוך אבל שביקש רחמים שימות הא פשיטא דגם השונא אינו עושה כן ומשני אלא כל שאין מבקרו ה"ז ודאי שונאו ואינו מבקש רחמים לא שיחיה ולא שימות וה"ז גורם שימות שאילו לא היה שונאו היה מבקש עליו רחמים ואפשר שתפלתו היתה נשמעת בעת רצון כמ"ש הרא"ש ולפי דברינו ניחא דמייתי עלה מלתא דרבא מכאן ואילך כו' דמאן דסני כו' ומאן דרחים לי ליבעי רחמי כו' דמיירי בענין זה:

ושאמר דלא ליתרע מזליה כו'. כענין שאמרו במ"ק ברית כרותה לשפתים ואל יפתח אדם פיו לשטן לומר שהוא חולה וק"ל:

שנאמר אשרי משכיל אל דל ואין דל אלא חולה כו'. רוב מלת דל שבמקרא נאמר על עניות ממון אבל דל דהכא אלא חולה כו' ומשמע לו כן מדכתיב משכיל אל דל דליתן ממון לעני ודל אין צריך כ"כ השכל אלא לגבי חולה אמור דודאי צריך ביקור ולהשכיל יפה מה רפואה שהוא צריך שזהו עיקר הביקור חולים ומייתי שנאמר מדלה יבצעני בחולי חזקיהו כתיב שהיה מתפלל שיבצע אותו הקב"ה מן החולי אבל ת"י מדלה מלשון רום ע"ש בפירש"י בספר ישעיה:

ואין רעה אלא גיהנם שנאמר כל פעל גו' מבואר לעיל בפ' ד' נדרים ע"ש:

מה שכרו בעה"ז כו'. כיון שזה שבקרו החייהו בעה"ז כדאמרן אינו דומה שלא יהיה לו שכר למבקר גם בעה"ז ואמר ה' ישמרהו מיצה"ר שהוא אויב הפנימי שזהו מדה כנגד מדה שע"י שהחייהו ועמד מחליו נמחלו עונותיו כדלקמן גם המבקר זה לא יבא לידי עון ואמר החייהו מן היסורין דהיינו שלא ימות מתוך יסורין כמו שהחייה לחולה זה מתוך היסורין ואמר ואושר בארץ שהכל מתכבדין כו' כמו שהוא כיבד וריבץ לפני החולה ואמר ואל תתנהו בנפש אויביו דלפי פשוטו ה"ל למכתב ביד אויביו אבל בנפש הוא לשון רצון ודעת אויביו שהם משיאים עצה לאדם לפי דעתם הם ודאי אויביו של אדם כריעים של רחבעם שהיו משיאים לו עצה לפי דעתם לסתור עצת הזקנים אבל לזה המבקר גם שהיה גדול אצל קטן כדלעיל נעשה לו ריע טוב לבקרו ולרפאו במדה זו יזדמנו לו ריעים כמו של נעמן שא"ל דבר גדול דיבר אליך הנביא גו' רחץ וטהר ורש"י פי' ריעים כנעמן על אלישע והוא דחוק:

אם יאמרו לך ילדים בנה וזקנים סתור כו'. הענין קשה לפום ריהטא בדבר שיאמרו הילדים בנה והזקנים היפך זה סתור ויש לפרש המשל במי שיש לו בית חומה בנוי ורוצה לבנותה עוד בגובה עלייה עליה והילדים א"ל בנה שחומת הבית יכולה לסבול בנין העלייה וזקנים א"ל סתור חומת הבית כדי לבנותה יותר בעובי' שתהיה לה חוזק לסבול חומת העלייה שעליה ואמר שמע לזקנים כו' שזקנים ודאי יותר בקיאים בדבר זה ולזה אמר כי בנין שאומרים הילדים היא סתירה גם לחומת הבית ושאומרים הזקנים סתירת חומת הבית ע"מ לבנותה יותר בעובי הוא בנין גם לחומה שעליה לעלייה וסימן לדבר רחבעם כו' שהזקנים יעצו לו סתירה להקל המשא מעל העם והילדים יעצו לו בנין שא"ל אבי העמיס עליכם עול כבד ואני אוסיף על עולכם גו' והיה עצתם סתירה שמרדו בו ישראל עי"ז ואילו שמע לזקנים היה לו בנין עולם כמ"ש והיו לך לעבדים כל הימים וק"ל:

לא ליסעור איניש כו'. כמ"ש ופקודת כל האדם יפקד גו' ות"א וסערא דכל אנשי יסתער גו' ונראה שהוא לשון ראייה ופקוח בצרכי חולי כמ"ש לראות את הערים תרגום למסער ית קירויא ועיין בערוך בערך סער וכן פירש"י בפ"ק דשבת אהא דמנין שהשכינה סוער כו' דגרסינן סוער ברי"ש כלומר מבקר דפוקד תרגומו סוער ע"ש:

מנין שהקב"ה זן את החולה כו'. ודאמרינן בעלמא אישתי' זנתיה היינו נמי שהקב"ה זן אותו דאש החולה של שמים הוא כדלקמן בשמעתין:

מנין שהשכינה שרויה כו' בפ"ק דשבת גרסי' לי' בלשון אחר ע"ש: