חידושי אגדות על מגילה יב:

יום השביעי שבת היה כו'. דלא ה"ל למכתב ביום השביעי אלא דאתי למימר דביום השבת היה שנקרא שביעי דטב ליביה בחמרא משא"כ ישראל דלא היה אז טב לבם בחמרא אלא שאחר שאוכלין ושותין מתחילין בד"ת כו' ועובדי כוכבים מתחילין בדברי תיפלות כו':

א"ל ובלבד שתהא ערומה כו' מפורש במדרש אחשורוש שהיה טפש אמר אין נאה כאשתי ולא תאמרו מפני שהיא לבושה בגדי מלכות ומקושטה א"ל א"כ תבא ערומה כו' ע"ש וקאמר שבמדה שאדם מודד כו' ר"ל דלהכי אשמועינן דשבת היה ונגזר עליה שתבא ערומה ע"ש שבמדה כו' שהיתה ושתי כו' מפשיטין ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת כו' וכ"ה בתרגום וגזר מלכא כו' לאתיא ושתי מלכתא ערטילאה בגין דהות מפלחא בבנת ישראל ערטילאין ומנפצן עמר וכיתן ביומא דשבתא כו' ע"ש ואפשר שהודיע רשעותה שהניפוץ מצער גוף הערומים:

כשוך חמת וגו' זכר את ושתי ואת אשר עשתה וגו'. דלפי ענינו שזכר אותה ועצב על הריגתה בחמתו לא היה להזכיר את אשר עשתה אלא על אשר נגזר עליה הריגה עצב ולכך דרשו אשר עשתה דהיינו ששעבדה כך בנות ישראל כן נגזר עליה:

שפרחה בה צרעת כו' ועשה לה זנב כו' עיין בפרש"י ותוס' ע"פ הירושלמי וכתב בעל הערוך פי' כל דבר שהוא יתר שאינו כמדת חבירו כו' קרוי זנב כו' ע"ש ולא ידענא מי הכריחו לפרש כך ואימא דזנב ממש עשה לה כבהמה וכה"ג אמרינן בפרק הרואה באדם הראשון שנברא בזנב שנבראת ממנו חוה:

אמאי דלקה ביה כולי האי כו'. דהענין כפול ויקצוף וגו' וחמתו בערה בו ואפשר שדקדק כן מלשון בו דמשמע שחמתו בערה בדבר שתלוי בו דהיינו שזלזלה בדיבורה לקרותו אהוריירי דאבא כו' וההוא גברא אשתטי כו' ולא קראה אותו מלכא:

ויאמר המלך לחכמים מאן חכמים רבנן כו'. מצינו לשון חכמים באו"ה כמו ויקרא פרעה לחכמים וגו' אבל יודעי עתים לא מצינו רק בחכמי ישראל כמ"ש ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו' והם מכלל סנהדרין שדנין דיני נפשות בזמן שביהמ"ק קיים ולכך א"ל דיינוה ומדלא מצינו שדנו בה אלא ממוכן פסק דינה כדכתיב לא על המלך וגו' ש"מ דלא רצו לדונה מטעם דהיכי נדיינ' כו' וא"ל זיל לגבי עמון ומואב דיתבו כו' ואפשר דאלו השרים דחשיב היה מהן מעמון ומואב כמו שהיה ממוכן זה המן מעמלק:

הקרוב אליו כרשנא וגו' כל הפסוק ע"ש הקרבנות כו'. כפרש"י והקרוב מלשון הקרבת קרבן עכ"ל והיינו משום דלפי פשוטו ה"ל למכתב והקרובים אליו בלשון רבים ואמר שמה"ש אמרו לפני הקב"ה כו' ובתרגום איתא נמי הך דרשה ובני יששכר דהזכיר לעיל שלא רצו לדונה הם היו מתפללים כך והזכיר בתפלה זו כלל הקרבנות הבאים לכפרה ובאיזה מקום וע"י מי כרשנא ע"ש כרים בני שנה שהם שני הכרים וכבשים שנקרבו בתמיד של שחרית ושל מנחה שהוא קרבן עשיר שהיה לכלל ישראל חלק בו. ואמר שתר ע"ש שני תורים שהוא קרבן עני שכל אלו נקרבו על אדמתם שנא' מזבח אדמה וקאמר ע"י מי ע"י כ"ג ששימש בבגדי כהונה שבו א' מאבנים טובות הנקרא תרשיש ואמר מרס כלום מרסו בדם שנעשה ע"י שאר כהנים שהיא עבודת הדם השייכה לזריקה המכפרת ומרסנא כלום מרסו במנחות כו' שהיא קרבן בדלי דלות ממוכן כלום הכינו שלחן כו' שהיא עבודת התמידין בלחם הפנים וכענין זה בתרגום:

ויאמר ממוכן זה המן כו'. יש רמז במזמור אילת השחר דכתיב ביה "הצילה "מחרב "נפשי "מיד "כלב וגו' שבו ר"ת המ"ן ממכ"ן ולקמן מייתי ליה אהאי קרא ע"ש ואמר שנקרא שמו ממוכן שמוכן לפורענות כו' פרש"י לפורענות עומד להיות תלוי עכ"ל ועי"ל שמוכן לפורענות להביא פורענות לאחרים מתחלה במעשה ושתי להורגה ושוב אח"כ להרוג ולאבד את כל היהודים וגו':

אפילו קרחא בביתי' פרדשכא כו'. קרחא שפל אנשים נקרא בלשון גנאי קרחא כמ"ש התוס' בפ"ב דבכורות כדכתיב עלה קרח גו' ובפ' שואל מהכא לקרחינאה כמה כו' ורש"י שפי' שאף הגרדן שר בביתו עכ"ל אין זה פי' של קרחה אלא דר"ל אדם בזוי ושפל כמו הגרדי:

ויפקד גו' ערום יעשה בדעת זה דוד כו' יפרוש גו' זה אחשורוש כו' מפורש בפרש"י ואוסיף על פירושו לשון המקרא ערום יעשה בדעת היינו שדוד לא פי' כלום אלא שאמר קרא שעבדיו אמרו כן וגם בקשו לו נערה אבל הכסיל זה אחשורוש הוא פי' בעצמו האולת ויפקד המלך פקידים גו' ויקבצו כל נערה וגו' ובזה יתיישב שלא הביא קרא דלעיל מיניה ויאמרו נערי גו' יבקשו למלך נערות בתולות גו' אלא דמייתי קרא דבתריה ויפקד המלך פקידים גו' ויקבצו את כל נערה גו' דהיינו שהוא פי' והסכים באולת שא"ל נעריו:

אי ליחוסי קאתי ליחסיה עד בנימין כו'. ובכלל קושיא זו נמי דדורות דביני ביני נמי לא הזכיר דהא שמעי לאו בן קיש הוה אלא בן גרא הוה כדלקמן:

בן יאיר בן שהאיר עיניהם כו'. כמ"ש ליהודים היתה אורה גו' ובן שמעי ע"ש ששמע הקב"ה כי הקיש בתפלתו על שערי רחמים כו' כי כבר ננעלו שערי רחמים כדאמרי' במדרשות שגזר עליהם כליה לולי תפלתו של מרדכי וצדיקים שבאותו דור שנפתחו להם שערי רחמים שננעלו:

קרי ליה יהודי אלמא כו' עיין פרש"י ונערי ל"ג אלא ה"ג אמר רבה בב"ח כו' ע"ש לפי דבריו יהיה אמר רבה בב"ח פירושו של מוכתר בנימוסו דהיינו שייחסו הכתוב בין מצד אב ובין מצד אם אבל בערוך גרס מוכתר בנימוסו הוה כעדי פי' כו' ע"ש ולפי זה י"ל דרבה בב"ח כו' מלתא באנפי נפשיה הוא:

כ"י אמרה לאידך גיסא כו' כפרש"י לצעקה כו' הם גרמו לי הצער עכ"ל ולשון מה שילם לי ימיני כו' אינו מדוקדק לכאורה דמה תשלומים שייך בו ונראה לפרש משום דלפום ריהטה עשה יהודי דהיינו דוד מעשה טוב שלא הרג את שמעי שנולד ממנו מרדכי שהביא הגאולה בתפלתו וימיני שהוא מרדכי שילם ותיקן מה שקלקל שאול דלא קטליה לאגג דכה"ג אמרי רבנן לעיל וקאמר דאינו כן דמה עשה יהודי שלא תיקן כלום במה שגרם שנולד מרדכי דאי לא הוה מרדכי לא היה כאן תקלה דהמן לא היה מקנא אלא במרדכי וכן בימיני לא שילם מה שקלקל שאול דאילו הרג את אגג לא היה נולד המן: