חידושי אגדות על מגילה יב.

בפרש"י בד"ה תנ"ה דבשנת כו' למדנו מברייתא זו כשמת בלשצר כו' אלא ע' חסר א' כו' ואנחנו מנינו למעלה כו' וג' דבלשצר כו' עכ"ל צ"ע בדבריו דהא לא מנינן לעיל אלא תרתי דבלשצר דבג' נהרג ושבעים דמנינו לעיל היינו מיום שמלך נ"נ בנינוה אבל מכיבוש יהויקים שהיה בשנה שניה ודאי דהיה ע' חסר א' ויש ליישב פירושו לפי מה שהביא מלישנא דסדר עולם דלא חשיב ליה ע' שנין אלא מיום שכיבש את יהויקים ששלט על ישראל וה"ל חסר א' לפי מה שמנה לעיל תרתי דבלשצר ויש להגיה בפירושו תרתי דבלשצר וע"פ דברים אלו נמשך גם פירושו דלקמן בד"ה לפקידה כו' שהיא שנת ע"א לכיבוש יהויקים שפשטה בבל על ישראל:

בגמ' אף דניאל טעה כו'. מפו' יפה בפרש"י ס' דניאל ע"ש:

לפקידה בעלמא כו' והוא פקד עלי לבנות גו' גם שנתבטל הבנין י"ח שנה עד תרתין לדריוש מ"מ היתה אז פקידה שנתיישבו ישראל קצת מאז בא"י וכמ"ש שם מי בכם גו' ויעל לירושלים גו' וכדאמרינן בעלמא מעוף השמים עד בהמה נדדו נ"ב שנה כמנין בהמה היה א"י חרב דהיינו נ"ב שנה מגלות צדקיהו עד שנה שמלך כורש הראשון:

הוא יבנה ביתי ויקבץ גלותי כו'. דכתיב בההוא ענינא בסמוך הוא יבנה עירי וגלותי ישלח גו' ותחלת הענין אשר החזקתי בימינו יש רמז על כורש שני בן אסתר שבו יתקיים יבנה עירי שהוא יבנה ביהמ"ק וירושלים והיינו בימינו שהיה בן אסתר ממשפחת ימיני כדכתיב איש ימיני אבל קובל על כורש הראשון אני אמרתי כו' והוא אמר מי בכם מכל עמו גו' וביטל אח"כ הבנין ע"י צרי יהודה:

כתיב חיל פרס ומדי וכתיב למלכי מדי כו' פרש"י דבהאי קרא סמיך מדי לפרתמים ובאידך קרא סמיך מדי למלכי ועי"ל מדהקדים פ"א את מדי לפרס ופ"א הקדים את פרס למדי דרשו כן דפ"א זה חשוב ופ"א זה חשוב:

כתיב הכא יקר תפארת גו' וכתיב התם לכבוד ולתפארת גו'. אבל מלת לכבוד דכתיב הכא כבוד מלכותו וכתיב התם לכבוד ולתפארת לא משמע ליה למדרש הכי דלא משמע ליה יתורא כמו תפארת:

ח"א פקח היה כו' דקרוב רחיקא כו'. י"ל ע"פ מ"ש התרגום מטול מה עבד משקיא אית דאמרי דמרדו עלוה איפרכיא ואזל וכבשינן כו' ועבד להון משקיא כו' ע"ש דהיינו שהיה סעודה זו דרך פיוס ולהכי פליגי דמ"ד פקח היה דבני מאתיה כל אימת דבעי מפייס להו ומ"ד טפש היה דאם היו חזרו הנך רחוקים למרוד בו הוו הנך קיימי בהדי':

מפני מה נתחייבו שונאיהם כו'. שייכא הך מלתא אהאי קרא דכתיב ביה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן גו' משתה גו' דמשמע בכלל כל העם גו' גם ישראל שהיו שם וכן הוא בתרגום עבד מלכא לכל עמא בית ישראל דאשתכחו בשושן חייבא כו' וז"ש להם א"כ שבשושן יהרגו שבכל עולם כו':

מפני שהשתחוו לצלם כו' פרש"י לצלם בימי נ"נ עכ"ל דמשמע מקרא דחנניה מישאל ועזריה לא השתחוו אבל השאר השתחוו ולא ניחא ליה לפרש שהשתחוו להמן דמשמע מרדכי לא השתחווה לו אבל השאר השתחוו לו דהמן לא עשאו אלוה אלא שהמלך צוה להשתחוות לו מפני הכבוד וק"ק לפי' ר"ת בפרק אלו נערות אהא דאלמלי נגדוהו לחנניה כו' דאותו צלם לא היה ע"ז ממש אלא היה עשוי לכבוד המלך ואע"פ כן היה בו קידוש השם ולכך מסרו עצמם כו' ע"ש וא"כ דקאמר נמי שנתחייבו כליה היינו שהיה להם למסור עצמם כמו שמסרו עצמן חנניה וחביריו א"כ ה"נ י"ל הכא שהשתחוו להמן ואע"פ שלא היו משתחוים לו רק מפני הכבוד היה להם למסור עצמן מפני קדושת השם ויותר קשה לפרש"י במגילת אסתר שעשה המן עצמו אלוה וכ"ה לקמן בפ"ב הו"ל לפרש הכא בפשיטות שהשתחוו להמן ונראה שהשתחוו לצלם לא משמע להמן אלא לצלם שעשה נ"נ בבקעת דורא והיינו משום דהשתחוואה להמן לא היה רק בשושן וא"כ הדרא קושיין לדוכתין שבשושן יהרגו שבכל העולם כו' אבל צלם שבבקעת דורא משמע דלכל העולם היה נעשה:

אף הקב"ה עשה עמהם לפנים והיינו כו'. ר"ל שהם לא עשו כן רק מיראת הריגה כמפורש בספר דניאל ולא עשו כן בלבם לעבוד ע"ז אף הקב"ה לא עשה עמהם רק לפנים לייראם שראוים לכליה שידאגו שיעשו תשובה ע"י כך והיינו כי לא ענה האדם מלבו אם יעשה עבירה בלי לב ויגה הקב"ה בני איש שמביא לו תוגה כדי שיעשה תשובה וינצל מן הצרה:

בחצר גינת ביתן כו'. שלשה מקומות הן דחצר מקום פנוי שמשתמשין בו וגינה מקום זריעה וביתן מקום נטוע אילנות כפרש"י שם ואי מלשון בית ממש כפי' המפרשים ופליגי ביה מר כדאית ליה ומר כדאית ליה:

מאי וחור כו' חרי חרי כו'. מפי' הערוך יריעות מנוקבין שיהיו רואין אלו את אלו פ"א בגדים הראוין לבני חורין כו' ע"ש:

אתה מטיל קנאה בסעודה כו'. כתבו התוס' וא"ת למ"ד לעיל הראוי לגינה לגינה כו' א"כ מטיל קנאה בסעודה וי"ל דס"ל כיון שלא היו רואין זה את זה ליכא קנאה עכ"ל:

אלא הם של כסף ורגליהם של זהב כו'. ודכתיב לעיל מיניה גלילי כסף ועמודי שש לא קאי על המטות אלא על היריעות שהיו מפסיקים ביניהם כפירוש הערוך וכן הוא בתרגום ומן אילנא לאילנא הוו פרישין יריען כו' דליין עלוי אונקלוון דכסף כו' ע"ש ולכאורה מהסברא בהיפך הל"ל דהמטות גופייהו של זהב ורגליהן של כסף ואפשר דהמטות גופייהו מכוסים במצעות יפות דרכן לעשות רגליהן הנראים יותר חשובים ויקרים:

בהט גו' אבנים שמחטטין על כו'. ה' מתחלפת בח' באותיות אחה"ע וכה"ג דרשו אל תקרי מהונך כו' וכה"ג פרש"י לפי הדרש שבסמוך ודר אבן טובה כו' ודרא שמה כו' ומאירה להם כצהרים וסוחרת מלשון סיהרא ה' מתחלפת בח' אבל בתרגום מפרש ג"כ ודר ודורא דכרכי ימא אבל וסוחרת מפרש בענין אחר מלשון היקף:

שונים משונים כו' ראשונים כלו מפני כלים ואתם שונים כו'. נראה לפרש לפי זה הדרש דהכפל וכלים מכלים חד מהם מתפרש מלשון כליון דהיינו שכלו בלשצר וחבורתו ע"י כלי המקדש שהיה משתמש בהן ועתה אחשורוש וחבורתו שונין להשתמש בהן ובא השטן כו' והרג את ושתי כדלעיל והתרגום נמי מפרש ליה על כלי המקדש ויהיה כפול כלים כפשוטו שכלי אחשורוש היו משונים מכלי המקדש דומים לאבר כנגדם אבל שונים לא יתיישב דהול"ל משונים:

ויין מלכות רב כו' שכ"א וא' השקהו יין כו' דלפי פשוטו הל"ל הרבה:

מה דת של תורה אכילה מרובה כו'. משום שלא הוזכר בכל הענין אכילה אלא עשה משתה אל תאמר שהשתיה היה עיקר לכך נכתב כדת של תורה שהאכילה מרובה ועיקר מן השתיה אלא שכלל הסעודה נקראת בכ"מ ע"ש משתה ונ"ל דאשמועינן קרא דאותו רשע חשב שלא נהרג בלשצר על ששתה בכלי המקדש אלא על שהיה משתכר בהן ביותר כמפורש ביה לקבל אלפא חמרא שתה ואמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וגו' מן היכלא די בירושלם וגו' ולכך הזהיר אחשורוש על כך שלא ישתכרו בהן אלא ישתו בהן כדת של תורה אכילה מרובה משתיה ומזה כיון שהיה סעודתו אכילה מרובה משתיה לא הל"ל דהיתה השתיה באין אונס אלא דאשמועינן מילתא יתירתא דהשתיה המועטת מאכילה נמי היתה באין אונס לשתות מיין שלא הורגל אלא מיין מדינתו וכדי שלא ישתכר:

לעשות כרצון איש ואיש כרצון מרדכי והמן כו'. פרש"י שהם היו שרי המשקה במשתה עכ"ל ואין פירושו מבורר לי דאדרבה משמע דיסד המלך את שרי המשקים שיעשו כרצון איש ואיש השותה ונראה כפי' התרגום למעבד כרעות גברא דבית ישראל וכרעות גברא דכל אומה ולשון ומדכתיב איש ואיש בלשון יתר אמרו כי תלה הכתוב כלל ישראל במרדכי והיינו כרצונו שלא להאכילן ולהשתותן דבר איסור דמרדכי גופיה ודאי דלא היה נהנה כלל מאותה סעודה וכן תלה כלל האומות בהמן שרצונו בכל אכילות:

בית המלכות בית הנשים מבעי ליה כו'. בית הנשים הוא מקום צנוע דלא רגילים ביה אנשים אבל עשתה משתה בית המלכות הוא מקום שהמלך מצוי בו דרגילים ביה אנשים כדי להראות יפיה נתכונה לזנות כפרש"י: