חידוד הלכות על נדה קז

ועומדת אפילו במזנקת ריעותא הוא לפ"ז י"ל דתרוייהו שוין דעומדת ומזנקת ויושבת ושותתת וכל חד איכא חדא לריעותא ומאן דמטהר בעומדת ומזנקת ה"ה ביושבת ושותתת אבל דעת רבינו ז"ל במרדכי ס"ל דאף לפי המסקנא לא מטהר ר"י אלא ביושבת על שפת הספל ומזנקת תוך הספל אבל בלא"ה אף לר"י טמאה דאיכא למיחש דלמא בתר דתמו מיא דאז שותתת אתיא דם ולא מטהר ר"י אלא בעומדת ומזנקת אם כן ס"ל דאף למסקנא עומדת ומזנקת עדיפא מיושבת ושותתת וצ"ל נמי לדעתו ברישא בעומדת דמטהר ר"י איירי נמי בעומדת על שפת הספל ומזנקת תוך הספל ונמצא דם תוך הספל:

הר"ן ז"ל בתשובה כתב וכ"כ בחדושיו דטעמא דר"מ דאזיל לשיטתיה משום דחייש למעוטא ומה"ט חייש נמי דילמא הדרי מ"ר למקור ואעפ"י שעפ"י הרוב אין דרכן כן יע"ש והקשיתי בתשובתי ע"ז דנהי דר"מ חייש למעוטא מ"מ אינה אלא ספיקא ואמאי מטמא ר"מ משום נדה כדמסקינן לעיל דף י"ד ודי אם מטמא משום כתם ויש ליישב דשאני הכא משום דאיכא נמי חזקת דמים מן המקור מש"ה משוי' ליה כודאי וכ"כ רש"י לעיל דטעמא דר"מ דמטמא משום חזקת דמים מן המקור אך אכתי לא נהלם לי אמאי לא נימא העמד רובא דלא הדרי מ"ר למקור נגד הך רובא דרוב דמים מן המקור וה"ל פלגא ופלגא אע"ג דאיכא נמי מעוטא דהדרי מ"ר למקור נגד זה איכא נמי מיעוט דמים דאתי נמי משאר אברים ולא מן המקור ולשיטת התוספות בחולין דס"ל דהא דחייש ר"מ למעוטא היינו מדרבנן פשיטא דקשיא אמאי מטמא ר"מ משום נדה ומכ"ש הכא דאיכא לאוקמי לאשה זו בחזקת טהרה. ועוד מה יענה הר"ן לר"ש דס"ל כר"מ דטמאה ועדיפא מר"מ דס"ל אפילו ביושבת ואפילו בס"ס מטמא ומעולם לא שמענו דר"ש חייש למעוטא:

שם גמ' מ"ד ה"מ דיעבד וכו'. לשיטת ר"ח שכתבו התוס' לעיל דלמסקנא לא מטהר ר"י בעומדת אלא משום נדה אבל מודה דמטמאה משום כתם צ"ע דהא ר"י אמר בין כך ובין כך טהורה ואם כן כי היכי דמטהר ביושבת לגמרי א"כ ה"נ בעומדת דהא תרוייהו כחדא משוה להו וכן לקמן בברייתא אמר ר"י בין כך ובין כך תולה אלמא דתרוייהו חד דינא אית להו ולא מפלגינן בינייהו ואיך נימא דבעומדת לא מטהר אלא משום נדה וביושבת מטהר לגמרי וא"ל דהא דאמר ר"מ יושבת טהורה היינו נמי דטהורה מנדה ודאי אבל לא מטומאת כתם ואם כן ר"י דקאמר בין כך ובין כך טהורה מנדה ודאי הא ליתא שהוא נגד כל הפוסקים העומדים בשיטת ר"ח וכ"ע ס"ל דיושבת טהורה לכתחלה אפילו לשיטת ר"ח:

שם מתני' השאילה חלוקה וכו'. ופירש רש"י ז"ל השאילה חלוקה לעובדת כוכבים או לנדה ואחר כך לבשתה היא ומצאה עליו כתם עכ"ל ר"ל דאפילו נמצא הכתם אפ"ה תלינן ולא אמרינן דהך דאישתכח כתם גבה תתקלקל ולא תלינן אלא היכא דאישתכח הכתם אצל העובדת כוכבים והנדה לכך פירש רש"י לרבותא דאפילו נמצא הכתם אצלה אפילו הכי תלינן וכדמסקינן לקמן אליבא דר"י:

דף ס' רש"י ד"ה בשני שלה וז"ל אם השאילה לש"י בשני שלה תולה בה אע"ג דלא הוחזקה רואה היום כיון דמעינה פתוח תולה בה עכ"ל. לכאורה תמוה דל"ל האי טעמא דמעינה פתוח ת"ל דתלינן במקולקל הא לקמן בטמא וטהור שהלכו בב' שבילין דתלינן בטמא והתם ליכא אלא טעמא דתלינן במקולקל וכן הקשה לקמן במל"מ ונראה דקשיא לרש"י דהכא בש"י לא ה"ל למיתלי אע"ג דבלא"ה מקולקלת היא כיון דקיי"ל דכל י"א יום שבין נדה לנדה היא בחזקת טהרה וא"צ בדיקה כדאמרינן לעיל דף ל"ט אם כן לא ה"ל למיתלי בש"י או בזבה שספרה וכה"ג כתב במל"מ דהא דתלינן במקולקלת דוקא היכא דשניהן שוין אבל אם המקולקלת זקנה או מעוברת וכה"ג לא תלינן בה ואם כן ה"נ לא ה"ל למימר בסתמא דתלינן דמשמע אף על גב דטהורה היא בימים הראוים לזיבה אפילו הכי היא תולה בש"י ובסופרת ז"נ לזה כתב רש"י דש"ה דמעינה פתוח דאף ע"ג דקיי"ל דבי"א יום שבין נדה לנדה א"צ בדיקה דבחזקת טהורה קיימי מ"מ ש"ה דמעיינה פתוח וכ"כ רש"י לעיל במתני' ריש דף ל"ט ע"א דטעמא דזבה וש"י בחזקת טומאה הוא הואיל והוחזקה להיות מעיינה פתוח:

אך קשה בסופרת שבעה שלא טבלה דכבר הוחזקה להיות מעינה סתום אמאי נתלי בה כיון דהיא בתוך י"א יום דהא סתמא קתני בסופרת שבעה וכו' אע"פ שעדיין היא תוך ימי זיבה וצ"ל כיון שראתה כבר תוך ימי זיבה אלו שוב אין לה חזקת טהרה וצ"ע. שוב ראיתי כן בס' מל"מ שכתב לדעת רש"י דמיירי בסופרת ז' ביום שביעי וכיון דלא עברו עליה ז' נקיים שלמים מקרי מעינה פתוח לדעת רש"י לפ"ז ניחא:

מ"ש מהרש"א לדעת ר"ש כוון לדעת הרמב"ן בחדושיו וכ"כ הר"ן מיהו מ"ש הר"ן דהאי דטהור וטמא מיירי בבאים בב"א דאל"כ הא קיי"ל ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור אינו מובן לי דמה בכך שבאי' בב"א כיון דא' מהן ודאי טמא א"כ תו ליכא מילי דרבנן כחוכא ואיטלולא וכמ"ש הוא עצמו שם דמדאוריי' אפי' בבאים לשאול בב"א טהורים ע"ש ולפ"ז ק' לפירושם דמנ"ל לר"ח דפליג רבי בטמא וטהור וכו' דודאי אית ליה לרבי דספק טומאה ברה"ר טהור ומנ"ל לר"ח דפליג רבי אזה והכא לא שייך מ"ש התוס' בריש מכילתין דלא גמרינן מסוטה אלא דבר דיכול להיות וכו' דהא ה"נ יכול להיות כיון שזה בלא"ה הוא טמא ויש ליישב ומה שדקדק עליו במל"מ לק"מ לפמ"ש לעיל בכונת רש"י ז"ל:

תוס' ד"ה באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן כו' וא"ת א"כ מאי ענין כו' אע"ג דבתרווייהו איתרע חזקת וכו' וכ' המהרש"א וז"ל דספק טומאה ברה"ר לא מטהרינן נמי אלא בדאיכא חזקת טהרה כמ"ש התוס' בריש מכילתין גבי והלל כי אמרי' אוקי וכו' עכ"ל. לא ידעתי כוונתו דאדרבה מסקי התוס' שם דמטהרינן ספק טומאה ברה"ר אפי' היכא דליכא חזקה כלל אלא היכא דלא דמי לסוטה אז צריך לחזקה יע"ש גם דברי התוס' כאן אין להם הבנה לפמ"ש שם דהיכא דא' ודאי ל"ד לסוטה ולא מטהרינן מספקא אלא. משום חזקה א"כ הכא שא' ודאי הלך בטמא לא גמרינן מסוטה ודוק:

תוס' ד"ה מהו לתלות וכו' דא"כ מאי קאמר לקמן מ"מ קשיא הא איכא לשנויי בין לר' ובין לרשב"ג. עכ"ל. עיין במל"מ שהקשה דאי מוקמת כרבי בראשון שלה אכתי קשיא לר"י בר ליואי דהא חזינן דלא נחתינן לר' אפי' חד דרגא א"כ ה"ה לרשב"ג בשני שלה וקשיא לר"י דאמר אין תולין לרשב"ג ע"כ ול"נ דהא דקאמרי בין לרבי ובין לרשב"ג אין כוונתו דאי הוי מוקמי כרבי לא היה ק' לר"י דז"א דהא באמת מוקמינן לחד שנויא כר' ואפ"ה מסיק מ"מ קשיא אלא כוונתם דהא איכא לאוקמי בין לרבי בין לרשב"ג וכו' ר"ל כי היכי דמוקמת לה כרבי ה"נ איכא לאוקמי כרשב"ג כמו לרבי ולמה מוקמת לה אליבא דרבי ותקשה לר"י ה"ל לאוקמי לרשב"ג בראשון וכו' ולק"מ כנ"ל וכ"נ שהבין מהרש"א ז"ל בכוונת דבריהם:

בא"ד ועוד דאליבא דרבי נמי ה"ל למבעי כו'. עכ"ל. עיין במהרש"א ונ"ל כוונתו דבשלמא אי ר"י מבעי' אפילו בראשון אם לתלות בכתם אליבא דרשב"ג בודאי נשמע מדבריו מדקאמר אפי' דר' לא תבעי לך כו' דאפי' בראשון פשיטא ליה לר"י דאליבא דרבי שאין תולין אלא אי ר"י מיירי בשני שלה א"כ כי קאמר אליבא דרבי לא תבעי לך לא נשמע מדבריו דפשיטא ליה אליבא דרבי דאפי' בראשון לא תלינן ואי ס"ד דאפי' בראשון פשיטא ליה אליבא דרבי הכי ה"ל למימר לר"י אליבא דרבי לא תבעי לך דאפי' בראשון לא תלינן מכ"ש בשני כי תבעי לך אליבא דרשב"ג אלא מדלא אמר ר"י הכי ע"כ דלא פשיטא ליה דאליבא דר' לא תלינן אפי' בראשון והא דקאמר ר"י אליבא דרבי לא תבעי לך היינו בשני ולזה כתבו תוס' דאליבא דרבי נמי ה"ל למבעי בראשון שלה ולא ידעתי טעם המל"מ שכ' שלא נתקררה דעתו בתי' המהרש"א ז"ל:

בא"ד והא דקמשני הא והא ר' וכו' ולא בשיטתיה דר"י וכו'. עכ"ל. כוונתם מבואר דבשלמא אי בעיא דרבי יוחנן היה בשני שלה ומבעיא ליה אי נחתינן חד דרגא בכתם אבל בראשון פשיטא ליה דלא נחתינן תרי דרגא לפ"ז שפיר י"ל הא דקאמר הש"ס א"ד הא והא רבי וכו' מדברי ר"י הוא דמהא אותיב לר"י בר ליואי דאמר אין תולין לרשב"ג דנחתינן חד דרגא דהא כיון דלרבי לא נחתינן חד דרגא בראשון א"כ מכ"ש לר"ג דלא נחתינן חד דרגא ותלינן אפי' בשני שלה אבל אי נימא דלר"י מבעיא אפי' בראשון לרשב"ג וא"כ הא דקאמר אליבא דרבי לא תבעי לך היינו אפי' בראשון לא תלינן א"כ ע"כ אין זה דאמר א"ד וכו' מדברי ר"י דא"כ קשיא נמי לדידיה דהא איהו דאמר דלר' ודאי לא תלינן אפי' בראשון אלא ע"כ הש"ס הוא דמהדר לשנויי בכל ענין ולא שיטתיה דר"י ועיין במוהרש"ל ולא ידעתי על מה גמגם המל"מ בדברי תוס' אלו ולענ"ד הם דברים פשוטים אולי הבין מ"ש התוס' ולא בשיטתיה דר"י שהוא ר"ת בשיטתיה דר' יהודה לכך כ' מ"ש ע"ש:

ע"ב רש"י ד"ה בשלמא התם וכו' הלכך ודאי טומאה ליכא אלא גזירת מעל"ע דרבנן. עכ"ל. צ"ע דאמאי ליכא אלא גזירת מעל"ע דרבנן דהא כיון דבדקה עצמה כשיעור וסת א"כ בכלל א"ת הוא וספקא דאורייתא הוא דהא בכדי שתרד מן המטה הוא בכלל א"ת ואע"ג דהתם נמי ליכא מאן דעכבי' אפ"ה איכא א"ת וא"כ ה"נ טהרותיה תלויות מן התורה דודאי לא פליג ר"א אמתני' דלעיל דבכדי שתרד וכו' הוא בכלל א"ת וצ"ע. ודע מ"ש כאן רש"י דשיעור א"ת הוא שאם שהתה כדי שתרד היא בכלל א"ת ולעיל אסקינן דדוקא דבלא שהתה הוא בא"ת וכבר עמד בב"י ע"ז והקשה על הטור בסי' קפ"ז שכ' דשיעורא דא"ת הוא אם שהתה כדי שתרד מן המטה שהוא נגד מסקנת הסוגיא לעיל דף י"ד ע"ש ולא הרגיש שגם רש"י כאן כ' כדברי הטור ועיין מש"ל:

תוס' ד"ה אימא שמש עכבן וכו' וא"ת כיון דיכול להיות וכו' וי"ל כיון דרוב פעמים וכו' עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריהם דהא לר"א אמרי' דאם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתיא אלמא שכן דרך לדם מיד שבא מן המקור לביה"ח הוא שותת ויורד לחוץ ואינו מתעכב כלום וע"כ ס"ל דהכל נעשה ברגע אחד לפ"ז מה שכתבו דרוב פעמים בא מקודם הוא לר"א אינו מתעכב כלום בביה"ח דאי ס"ל דמתעכב קצת בביה"ח אפי' היכא דליכא מאן דעכבי' אמאי ס"ל דטהרות תלויה ולא מטמאינן בודאי כי היכי דמחייבינן ליה בחטאת ודאי ולא חיישינן לחולין בעזרה וע"כ משום דברוב פעמים בא מקודם וא"כ ה"נ ניזול בתר רובא ולטמא ודאי א"ו דס"ל שאין דרך לשהות מקודם יציאתו לחוץ אלא הכל נעשה ברגע אחת ה"נ אמאי מחייב חטאת דלמא השתא בא הדם וברגע זו בא לאחר תשמיש דדבר זה הנעשה ברגע אחת לא שייך לומר דבא מקודם וצל"ע:

הרא"ש פסק כר"א דלדידיה אפי' בבדקה לאחר שיעור וסת ומצאה טמאה האחרות טהורים ומסתימת דבריו נראה דס"ל דאפי' לאחר שיעור אשם תלוי תלינן וכן נראה מן סתימת הטור שכ' וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כ' בבדקה ומצאה טמאה מועיל לטהר האחרות אפי' לא בדקה מיד עכ"ל ומדלא כ' דוקא בכדי שתרד וכו' מוכח דס"ל דלעולם תלינן בה ועפ"ז נ"ל לתרץ מה שהק' הב"י על הטור שנראה מדבריו דס"ל דאפי' בשלש נשים שלבשו חלוק א' מהני היכא דבדקה א' מהן ומצאה טמאה דמצילה על האחרות ותלינן בה והוא נגד דברי הרשב"א דס"ל דדוקא היכא דשוכבים במטה כאחת אבל בזא"ז כמו בחלוק לא מהני מה שמצאה אחת טמאה אלא אם האחרונה מצאה טמאה אבל אם אחת מן הראשונות מצאה טמאה אינה מצילה על חברותיה כיון שהוא לאחר שיעור וסת לזמן לבישת החלוק וע"ז הקשה הב"י למה השמיטו הטור שהרי הוא נמשך בכמה מקומות מהלכות אלו אחר דברי הרשב"א וסותם דבריו כמותו וכאן אע"פ שהוא סובר כהרמב"ם לא היה לו להשמיט דברי הרשב"א לגמרי עכ"ל. ולפענ"ד לק"מ דהרשב"א אזיל לשיטתו דפסק כר"י דבעינן דוקא בדיקה תוך שיעור וסת מש"ה לא מהני בדיקת הראשונות בזה א"ז אבל לשיטת הרא"ש מהני אפי' בבדיקת הראשונות וכיון דאסיק לעיל כהרא"ש מש"ה לא הביא לקמן לדעת הרשב"א בזה. אח"ז ראיתי במע"מ שכ"כ עיי"ש:

דף סא ע"ב ת"ר בגד שאבד בו כלאי' וכו' הא"ר מני אר"י ל"ש וכו'. הרא"ש ז"ל כתב וז"ל והלכה כר"י שהיה רבו של רבי אמי עכ"ל. וכ' במע"מ דלפי גי' דידן דגרסינן א"ר מני א"ר ינאי הלכה כר' ינאי שהוא רבו של ר"י ובע"כ דהרא"ש כ' כן לפי גירסא שלו דלא גרס ר' ינאי ונלע"ד להכריע כגי' הרא"ש ז"ל דלא גרסינן ר' ינאי דהתוס' כתבו ד"ה אר"י זאת אומרת מצות בטלות לע"ל פירושם לאחר תה"מ יהיו המצות בטלות והרשב"א כ' הביאו הר"ן בחדושיו בשמעתין וכ"כ בספ"ק דברכות דהא דאמרינן מצות בטלות לע"ל היינו מיד לאחר מיתה אבל לאחר תה"מ אין המצות בטלות וכ"ת פשיטא דלאחר מיתה לא שייך במצות י"ל דה"ק דה"א דאע"ג שאין למצות שייכות במת מ"מ ה"א כמו שמוזהרים הגדולים על הקטנים דלא ליספי להו בידי' ה"נ מוזהרים אנו על המתים כה"ג דלא להלבישן כלאים וכה"ג מה שאסרה תורה קמ"ל דלא ומה שמחלק בין לסופדו או לקוברו י"ל דאע"ג דס"ל דאסור לקוברו בכלאים לפי שהחיים מוזהרים על המתים שלא להלבישן מ"מ לסופדו מותר בכלאים שאינו אלא לכבודו ולא לשום מלבוש וכה"ג בחיים נמי מותר כהא דאמרינן מוכרי כסות מוכרין כדרכן ע"כ תוכן דבריו יע"ש ונראה דע"כ מוכח כדעת הרשב"א ז"ל דלפי' התוס' קשיא איך אמר ר"י אפי' לקוברו שריא א"כ ע"כ ס"ל דאפי' לאחר תה"מ המצות בטלות והא איהו אמר ר"פ חלק מניין לתה"מ מן התורה דכתיב ונתתם ממנו תרומה לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים אלא מכאן לתה"מ מן התורה וע"ש בפירש"י וא"כ הא ס"ל לר"י דלאחר תה"מ אין המצות בטלות ואם כן איך ס"ל כאן דהמצות בטלות א"ו דכאן לא אמר דמצות טלות אלא במותו אבל לאחר תה"מ לא וכדעת הרשב"א ז"ל וכ"ת אכתי קשיא איך אמר ר"י דאפי' לקברו הא כשיעמוד במלבושיו יהיה לבוש בכלאים י"ל דס"ל כמ"ש התוס' בכתובות דף קי"א ע"ב דאמרינן התם עתידין צדיקים שיעמדו במלבושיהן וז"ל משמע במלבושיהן שנקברו היינו תכריכים אבל בירושלמי דהנושא אמר ר' לבניו מעטו בתכריכים שעתידין צדיקים שיעמדו במלבושיהן משמע מעטו בתכריכים שעתידין צדיקים שלא יעמדו בתכריכים אלא בלבושיהן מחיים עכ"ל וא"כ לפ"ז י"ל דר"י הכי ס"ל כרבי אך לפ"ז קשה מאי קאמר הש"ס ור"י לטעמיה דאר"י מ"ד במתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי מן המצות משמע דס"ל להש"ס דר' ינאי ור"י בהאי קרא פליגי דר"י אית ליה מצות בטלות ור"י לא ס"ל הכי הא א"ל דכ"ע אית להו האי דרשא במתים חפשי דכיון שמת נעשה חפשי וכו' אלא דר' ינאי אמר דלקברו אסור טעמו משום דס"ל דעתידין שיעמדו בתכריכיהם מש"ה ס"ל דלקברו אסור דבלא"ה איכא פלוגתא דתנאי בהכי בירושלמי סוף כלאים דר' נתן ס"ל כסות היורדת עמו היא עולה עמו ור' וחכמים פליגי עליו וטעמיה דר"נ דכתיב תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש יע"ש ובפ"מ שם ולזה י"ל דלא ניחא ליה להש"ס דפליגי האמוראים בפלוגתא דתנאי וטפי ניחא להו דכ"ע ס"ל כחכמים וכר' דכסות היורדת עמו אינה עולה עמו אלא דפליגי בדרשא במתים חפשי אך כ"ז ניחא לגי' הרא"ש דלא גרס ר"י אבל לפי ספרים דידן דגרסי רבי ינאי סבירא ליה דלקברו אסור הדרא קושיא לדוכתה דמנ"ל להש"ס דפליגי ר"י ור"י בקרא דבמתים חפשי וכו' דלמא דפליגי אם הכסות היורדת עמו עולה עמו דהא ע"כ פליגי בלאו הכי ר"י ור"י בהא לפירוש הרשב"א הנ"ל דהא כתב הטור בי"ד סימן שנ"ב וז"ל תניא ר"נ אומר כסות היורדת עם המת עולה עמו לע"ל ע"כ צוה רבי ינאי לבניו אל תקברוני בכלים לבנים שמא לא אזכה ואהיה כחתן בין האבלים ולא בשחורים שמא אזכה ואהיה כאבל בין החתנים אלא בכלים צבועים קצת והאידנא נהוג עלמא בכלים לבנים עכ"ל ודברי ר"י הם בס"פ כה"י ובפ' אלו קשרים אלמא דס"ל לר"י דכסות היורדת עמו עולה עמו לע"ל ודלא כפירש"י שפי' שמא אהיה כחתן בין האבלים בג"ע וכבר תמה ע"ז ביפ"מ דבג"ע מה שייטיה דכסות שם אלא לע"ל מיירי לזמן התחיה ור"י ע"כ ס"ל דכסות היורדת עמו אינה עולה עמו דאל"כ קשה אע"ג דס"ל מצות בטלות במותו מ"מ לאחר התחיה ע"כ ס"ל דאינן בטלות מהא דאמר בפ' חלק וכמש"ל וא"כ קשה ל"ל להש"ס לחדש פלוגתא חדשה דפליגי בדרשה במתים חפשי א"ו דלא גרסינן ר"י וכגי' הרא"ש ז"ל:

דף ס"ב גמ' בורית אר"י זה אהלא וכו'. דברי רש"י במסכת זבחים דף צ"ה תמוהים שהשמיט מי גריסין וחשיב בורית ואהלא בתרתי וצ"ע:

תוס' ד"ה הנח מיהו כיון דרגילות לבוא מכתם מגופה כו'. דבריהם סתומים דאע"ג דאיכא למימר דבא מגופה מ"מ כיון דעיקר טעם דכתמים דרבנן משום דבעינן עד שתרגיש בבשרה כדלעיל וכמו שפירש"י בשמעתין אם כן מאי איכא בין כתם ודם תבוסה ודוחק לומר דש"ה דאיכא למיחש שמא ארגשה ולאו אדעתה:

דף ס"ג ע"ב בשופעת דם טמא מתוך דם טהור. ע"כ. הפוסקים השמיטו לוסת זה דשופעת דם טמא מתוך דם טהור ואפשר משום דהאידנא לא בקיאין בדם טהור מש"ה השמיטו הפוסקים ועיין בתשובת פ"י שכתב שם באשה שראתה מתחלה כמו מוגלא ואח"כ ראתה דם דדמי' להך דשופעת דם טמא מתוך דם טהור וע"ש:

דף ס"ד תוס' ד"ה תאמר וכו' והיכא דבראשונה אין לה שיעור וכו' דכ"ע אין הראשונה מן המנין ובעינן שתשלש בדילוג וכו'. ור"ל דלרב בכה"ג בעינן ד' ראיות