חידוד הלכות על נדה קה

משעה שראתה ובזה יתורץ קושית תוס' שם ד"ה ואינה מונה וכו' ודו"ק. וכ"מ מהא דג' נשים שישנות במטה אחת דאם בדקה אחת תוך שיעור וסת של מציאת כתם ומצאה טהורה דהיא טהורה אלמא דאנו דנין לכתם כאלו עתה ראתה בשעת מציאות מיהו הא קשיא למאי דפסק הרמב"ם בהלכות מו"מ דכתם אינה מטמאה אלא עד הפקידה ואם כן בראיה מרובה אמאי טמאה היכא דבדקה ביה"ש של יום ראשון וכמש"ל וצ"ע גם צ"ע שכתב שם בפ' הנ"ל דין ג' וז"ל וכן מדברי סופרים שכל רואה דם בלא עת וסתה וכל הרואה כתם טמאה למפרע עד כ"ד שעות עכ"ל והוא תמוה דבכתמים קיי"ל דטמאה למפרע אפילו יותר מן מעל"ע עד שעת הכיבוס או עד הבדיקה וכמ"ש הוא בעצמו בפ"ג מהלכות מו"מ דין ז' ודוחק לומר דהכא בהלכות א"ב מיירי בכתם על בשרה לפי שאין דרך הכתם להתעכב על בשרה וכמ"ש התוס' ר"פ הרואה מש"ה ס"ל דדי במעל"ע כ"ז דוחק ושום א' ממפרשיו לא העיר בזה:

דף נג רש"י ד"ה שלא הפרישה בטהרה וכו' וד"ה לא תהא בחזקת טמאה ואינה טובלת לערב כו' אלמא משראתה כה"י בחזקת חוזרת ורואה. עכ"ל כתב הרש"ל וז"ל פירוש שהפרישה בטהרה בשחרית אחר שראתה אותו היום וכן פירשו התוספות לקמן בפ' בתרא ועיקר עכ"ל ר"ל דבזה מתורץ קו' התוס' כאן ולקמן דר"י אדר"י אמנם לענ"ד נראה דא"א לומר כן בכוונת רש"י דהא צריכין אנו להבין לתירוץ התוס' דהכא מיירי בשראתה אותו היום ואם כן לכ"ע דהיכא דראתה אותו היום לא מהני בדיקת צהרים א"כ איך קאמר התם רבי טעיתי שלא שאלתי וכו' הא ודאי דלכ"ע לא מהני כיון שראתה אותו היום וכן הק' מהרש"א שם ובע"כ צ"ל כתירוץ המהרש"א דהכי קאמר בראשון טעיתי שלא שאלתי אם מהני בדיקת מנחה דנהי דבדיקת צהרים לא מהני בדיקת מנחה מיהו מהני אבל רש"י שפירש בפ' בתרא ד"ה מי איכא למ"ד והא אפילו רבנן בתראי בשני שלה הוא דקאמר אבל בראשון דהוי פתיחת מעינה ליכא למ"ד דאם בדקה בצהרים ומצאה טהורה דתהוי הפרשה עכ"ל ואם כן ס"ל לרש"י דסוגיא דהתם מיירי הכל בבדיקת צהרים ואהא מסיק התם אין והתניא אמר רבי וכו' אלמא דר' נמי מתיר אפילו בראשון בבדיקת צהרים והא ליתא דאפילו בשביעי לא מהני בדיקת צהרים לר"י היכא דראתה אותו היום וכ"ש בראשון דעדיין מעינה פתוח וכמ"ש הפוסקים ואיך קאמר טעיתי שלא שאלתי וכו' אדרבה הא מוכח דר"י אית ליה דלא מהני וצ"ע ואין לומר דגם לפי מה שתי' מהרש"א דה"ק רבי בראשון טעיתי שלא שאלתי אם מהני בדיקת מנחה מאי מבעי ליה הא איהו עצמו אמר הכא משמיה דר"י נדה שלא בדקה עצמה מן המנחה ולמעלה וכו' ולפמ"ש התוספות דמיירי שראתה באותו היום ואפילו הכי מהני בדיקת מנחה ואם כן מאי מבעיא ליה דהא שמיע ליה מר"י דמהני ז"א דיש חילוק בין ז' לראשון וכמ"ש הפוסקים דבראשון עדיין מעינה פתוח משא"כ בשביעי ואם כן אע"ג דשמיע ליה מדר"י דמהני בשביעי הפסקת מנחה אף על גב דראתה באותו יום אכתי איכא למבעי בראשון אם מהני הפסקת מנחה. ועוד י"ל לפי מה שתירץ התוספות כאן דאיכא למימר דר"י הכא מיירי בשלא בדקה כלל ואם כן מספקא ליה לר' דדלמא הא דמהני בדיקת מנחה דווקא היכא שלא הוחזקה לרואה באותו יום שלא בדקה אבל ראשון דודאי ראתה באותו היום לא מהני אפילו בדיקת מנחה ומ"ש בתוספות התם בפ"ב דר"י מיירי שראתה בז' היינו לפי המסקנא דרבי אמר טעיתי שלא שאלתי וא"כ מהני בדיקת מנחה אפי' בראשון מכ"ש בז' אבל מעיקרא הוי סבר רבי דר"י מיירי שלא בדקה כלל משום הכי מהני בזה בדיקת מנחה ועיין מ"ש בזה בחדושי פוסקים סימן קצ"ו בעה"י:

תוס' ד"ה ומה אלו נדה שלא הפרישה וכו' וא"ת דפ"ב וכו' וי"ל דהתם מיירי כשבדקה יום ב'. עיין במוהרמ"ל וז"ל יש להקשות מאי קאמר אלו נדה וכו' שאני גבי נדה דלא בדקה והכא לפי המסקנא מיירי דבדקה עכ"פ בבין השמשות דרבי יהודה ומוקמינן לה בחזקת טהורה דלא ראתה גם בבהש"מ דר"י ותי' וז"ל י"ל דשאני הכא דהא אח"כ מצאה כתם א"כ ע"כ נטמאת אחר אותה בדיקה וכו' לאפוקי לקמן בפ' בתרא דלא מצאה עצמה טמאה אח"כ עכ"ל ודבריו תמוהים דהא התם נמי מיירי דאח"כ מצאה עצמה טמאה כדקתני בהדיא התם ואחר הימים מצאה טמאה אלא נלפע"ד דהא צריכין אנו להבין דלמה נקט ואחר הימים מצאה טמאה ולא נקט ולמחרתו מצאה עצמה טמאה א"ו דדוקא אחר הימים נמצאת טמאה הרי זו בחזקת טהורה דכיון שהוא אחר מעל"ע דלא החמירו ברואה שתטמא למפרע אלא מעל"ע אבל אם נמצא טמאה למחרתו כיון שהוא עדיין תוך מעל"ע לבדיקתה מטמאינן לה מפקידה לפקידה וחיישינן שמא אח"ז ראתה מיד עם סילוק ידיה וכדאי' התם בהדיא במתניתין ומטמאה מעל"ע וכו' ואע"ג דלרבא קאי אריש פירקין כדאי' התם מ"מ אין זה אלא דרך דחי' וא"כ ה"נ דנהי דבדקה בביהש"מ דר"י מ"מ חיישינן שמא ראתה מיד אח"כ דגבי כתמים מטמאה למפרע אפילו ביותר מן מעל"ע ולשיטת רש"י אפילו יותר מפקידה לפקידה דדוקא גבי רואה מהני מפקידה לפקידה דמן הדין אין לה לטמאה אלא משעת ראיה ואילך וכמ"ש הר"י קורקס הביאו בכ"מ פ"ג הלכות מו"מ משא"כ בכתמים דלא מהני אפילו בדיקה לטהרה למפרע הגם שכתבתי לעיל בשם הרמב"ם דס"ל דאף בכתמים מהני בדיקה לטהרה למפרע קודם הבדיקה מ"מ מפירש"י נראה דלא ס"ל כן וכמש"ל דמש"ה בעי בדיקה בב' בה"ש ומ"מ אליבא דכ"ע לא מהני מעל"ע גבי כתמים וכמש"ל ומש"ה חיישינן שמא מיד אחר ביהש"מ דר' יהודה ראתה בביה"ש דר"י ועיין היטב:

ע"ב תוס' ד"ה עצמה וקדשים. מ"ש תוספות בדיבור זה לא עמדתי על כוונתם מ"ש וז"ל וע"ק לרשב"א וכו' דהא איהו גופא אמר בסמוך דתולה בראיות יומו אבל כתם שנמצא ביום שלפני הראיה טמאה למפרע ומקולקלת למנינה משעת כיבוס וכו' ואיך אפשר לומר דטמאה למפרע עד שעת הכיבוס הא אמר רשב"א שלא יהא כתמה חמור מראיתה ואינה מטמאה למפרע יותר מן מעל"ע ואי מה דסיימו עד שעת הכיבוס לא קאי אלא על מקולקלת למנינה ולא על טומאה דלמפרע משום דאינה טמאה אלא מעל"ע ק' למה נקטו כלל טומאה דלמפרע בלשונם והוכיחו מהא דלקמן תיפוק ליה דהא מוכח מדאמר שלא יהא כתמה חמור מראיה דמשמע אבל קל מראיה נמי לא. תו ק' מ"ש ע"י ראיה דהשתא וכתם דאתמול וכו' הא לרבי נמי מקולקלת בהכי וכמ"ש התוס' לקמן ותו מ"ש אכתי כתמה חמור וכו' וכ' המהרש"א שסמכו עצמן מדלא פליג רשב"א אברייתא דלעיל דף ו' ק' דמן הברייתא אין הכרח דאף אם אין הכתם מטמא למפרע מ"מ היא מקולקלת אם תראה אח"כ א"י למנות פתחי נדתה אם מן הכתם אם מן הראיה דשמא הכתם מעלמא אתי' גם לא ידעתי למה לא מייתי המהרש"א ממתני' דף נ"ב ע"ב הרואה כתם ה"ז מקולקלת וכו':

גם מ"ש המהרש"א בא"ד לא זכיתי להבין דבריו שכ' דהתוס' הוכיחו דלרשב"א מקולקלת למנינה למפרע מעל"ע מהא דקאמר רבי שאני מתקנה והוא מעוותה דע"כ העיוות הוא לענין מקולקלות למנינה לרשב"א מעל"ע למפרע דאי לתרומה וקדשים אדרבה רבי מעוותה טפי לר"ל דאמר והוא שבדקוה וכו' עכ"ד לא ידעתי מה אלא מאי איכא הכא דאף אי נימא דרשב"א מקלקלה למנינה מעל"ע למפרע אכתי ק' דהא רבי מקלקלה טפי למנינה היכא דלא בדקה לר"ל או לר"י היכא דלא בדקה כלל שרבי מקלקלה עד שעת הכיבוס לר"ל או עד שעת הבדיקה לר"י משא"כ לרשב"א אינה מקולקלת רק מעל"ע למפרע וצ"ל דס"ל דהא דפליגי ר"י ור"ל היינו לטהרות אבל לבעלה לעולם תולין ואין לדבריו הכרח ועוד ק' מאי שייטא פלוגתא דרבי ורשב"א דפליגי בכתמים דעלמא להך פלוגתא דתולין כתמה בראיתה ורבי לא קאמר אלא בהך פלוגתא דתולין כתם בראיה בהא נראין דברי מדבריו:

רש"י ד"ה הוא מתקן הלכותיה לידי זיבה וכו' ואף להקל ולטבול ליל שביעי לכתמה. עכ"ל גם כאן הקשה הרמב"ן בחדושיו דאיך אפשר למנות ז' ימים מכתמה הא מדאורייתא טהורה מעלי' היא כיון דחזיא בלא הרגשה ועיין מ"ש לעיל דף נ"ב ע"ב בכוונת רש"י וכן צ"ל נמי כאן:

בא"ד ונמצא רבי מחמיר לענין זיבה וכו'. עכ"ל אע"ג דאם ראתה אח"כ בי"ו וי"ז וי"ח לראיה לר"א הוי זבה גדולה אבל לרבי דמונה מכתמה א"כ מה שראתה בי"ח לראיתה הוא י"ט לראית כתמה ונעשה תחלת נדה וא"כ רבי מיקל טפי דא"צ ז"נ י"ל כיון דלר"א נמי איכא לאשכוחי קולא במה דלא תלינן טפי מסתברא שלא לתלות ולהשוות המדה בין לקולא ובין לחומרא דלעולם לא תלינן ועוד י"ל דבשלמא חומרא דאתיא מכח ראיה דידה מן הדין הוא להחמיר אבל לרבי אתיא החומרא מכח הכתם מה שאינו בדין להחמיר ע"י מציאת הכתם דעיקרו אינו אלא מדרבנן וצ"ע:

תוס' ד"ה שהוא מתקן הלכותי' וכו' ונראה כפר"ח וכו'. יש לדקדק הא זימנין דלרשב"א אינה מתוקנת ורבי מתקן הלכותי' לידי זיבה דהא היכא דראתה אתמול ראי' מרובה כב' גריסין ועוד וא"כ לרשב"א מספיקא היא זבה גדולה דדלמא הכתם ראתה בב' ימים דהא רשב"א ס"ל דהכתם של אתמול מטמא למפרע מעל"ע וא"כ איכא למיחש שמא חצי הכתם ראתה אתמול קודם יום המציאה וחצי ראתה ביום המציאה ועכשיו ראתה ממש ביום ג' הרי ג' ימים רצופים משא"כ לרבי דתולה כתמה בראייתה ואינה מטמאה למפרע וליכא אלא ב' ראיות וא"ל דר' ס"ל כחכמים לעיל דפליגי על ר"מ וס"ל דאין בכתמים משום זוב ז"א דהא מוכח שם דף נ"ג דרבי ס"ל דיש בכתמים משום זוב דאמר נראין כו' מיהו בלא"ה כ' תוס' ומיהו כו' ר"ש מחמיר:

ועיין חדושי הר"ן והרמב"ן פי' אחר מפי' תוס' בדיבור שהוא מתקן הלכותיה:

תוס' ד"ה צריכה הפסק טהרה ותו אדרבה מדקאמר ר"י אע"פ שלא בדקה בשביעי לכתמה טובלת לערב וכו'. עכ"ל לא ידעתי מאין למדו זה מפירוש רש"י דלר"י אע"פ שלא בדקה בשביעי דטובלת לערב דרש"י לא קאמר אלא דר"י ס"ל אע"פ שלא בדקה בשביעי נמי תולה כתמה בראיתה דלא בגילוי דעתה תליא מלתא ולא מפסיד בהכי אבל שתהא טובלת בשביעי לערב לכ"ע אינה טובלת וכ"מ לשון רש"י ז"ל ואפשר לומר דמ"מ קו' התוס' מנ"ל למיפשט דלמא בהא פליגי ר"י ור"ל דר"י ס"ל דא"צ בדיקה מש"ה ס"ל אע"פ שלא בדקה תולה הכתם בראיה ולר"ל בעי בדיקה מש"ה איכא גילוי דעת ע"י בדיקתה ולכ"ע בגילוי דעתה תליא:

מ"ש המהרש"א בדבור תוס' הנ"ל צריכה הפסק טהרה שכתב דא"ל דכולי האי לא הוי פליג ר"י אר"ל משום דהוי פלוגתא רחוקה הא א"ל דקאמר ר"ל והוא שבדקה אפי' יש מעל"ע וכו' אלא ר"ל דמיסתבר ליה לתלמודא דכולי האי וכו' עכ"ל לא ידעתי כוונתו דהא דקאמר מכלל דכתמים וכו' היא מדברי ר"ז דמבעי ליה מעיקרא אם צריכה הפסק טהרה או לאו וא"כ מעיקרא מאי קסבר דמבעי' ליה לבסוף אמאי פשיטא ליה דר"י לא פליג כולי האי הא איהו גופא מספקא ליה בהא מעיקרא א"כ דלמא השתא נמי אף דשמע להא דר"ל ור"י אכתי א"ל דר"ל דאמר והוא שבדקה ר"ל אפי' יש מעל"ע בין בדיקה למציאת הכתם ור"י ס"ל דלא בעי בדיקה כלל דהא ע"כ הא דבעי ר"ז מר"א אי בעי הפסק טהרה ר"ל בין כיבוס למציאת הכתם אפי' יש יותר מן מעל"ע דא"ל הא דבעי ר"ז היינו דוקא צריכה הפסק טהרה תוך מעל"ע דווקא אבל בלא בדקה כלל פשיטא ליה דלא תלינן לרבי דא"כ איך קאמר מכלל דכתמים צריכה הפסק טהרה אדרבה הא ר"י לא בעי הפסק טהרה תוך מעל"ע וכמו שהק' תוספות לפירש"י ולעד"נ דה"פ מדאמר ר"ל והוא שבדקה ולא קאמר והוא שהפסיקה בטהרה משמע תוך מעל"ע מיירי שהוא תקנת חכמים שתיבדק שא"א מעל"ע בלא בדיקה אחת וכדלעיל דף ד' ע"ב ומעתה דברי התוספות כפשטיה דכולי האי לא הוי פליג ר"י אר"ל משום דהוי פלוגתא רחוקה:

דף נד תוס' ד"ה תשמש בשיתסר. עיין בב"י סי' קפ"ג מ"ש על הסמ"ג ודבריו תמוהים וכבר השיגו הב"ח שם דה"פ בסמ"ג אבל אם ראתה יום י' וי"א שעכשיו כלו ימי זיבה ומתחילין ימי הנדה צריכה שימור יום י"ב מן התורה וי"א מד"ס מאחר שעברו ימי הזיבה ור"ל דלר"ש אפי' לר"י לא אסר יום י"ב מן התורה אלא מד"ס כיון שכבר עברו ימי הזיבה וי"א דצריכה שימור מן התורה לר"י ביום י"ב אע"ג שעברו ימי הזיבה והיינו כשנוי' דר"א ע"כ דברי הב"ח גם י"ל דהנהו תרי י"א מספקא להו בדר"א ואליבא דר"י אי מדאוריי' קאמר דעשירי בעי שימור או מדרבנן קאמר כיון שכבר עברו ימי הזיבה ואע"ג שהתוס' פירשו דלר"א אליבא דר"י בעי שימור מדאורייתא מ"מ אין זה מוכרח משנויא דר"א ומ"ש התוס' כן היינו כדי לישב פירושם דלקמן וכמ"ש המהרש"א ז"ל אבל לפירש"י אין זה מוכרח דא"ל דר"א אפי' לר"י מדרבנן קאמר:

גמ' ב' ימים טמאים וב' ימים טהורים משמשת וכו'. דברי הרמב"ם ז"ל נפלאו בזה ודרכו נסתרה ממני שגם הוא ז"ל כתב להנהו פסקי הלכות דאיתמר בש"ס כאן ופסק כן בפ"ז מהלכות א"ב ואיהו ז"ל ס"ל דאשה מיום שראתה בפעם א' או מעת שקבעה וסת לעולם היא מונה ז' ימי נדה וי"א ימי זיבה ואחריו ימי נדה וימי זיבה עד שתלד או עד שתמות או עד שתקבע וסת ליום אחר בין ראתה בהם ובין לא ראתה בהם ואע"פ שלא היה לה ז"נ לזיבתה חוזרת לימי נדתה וסופרת כסדר הזה וכמבואר מדבריו בפ"ו מהלכות אלו ועיין במ"מ גם פסק בפ"ז מהלכות אלו די"א לימי לידתה וימי נדתה אם לא ראתה בהן דם הרי אלו עולין לספירת ז"נ ואם ראתה בהן דם אין עולין לה ימי הראיה ולא סותרין כה"י אלא משלמת על הימים שספרה כשיפסוק הדם שאינו סותר הכל אלא ראיה של זוב אבל אלו סותרין יומן בלבד עכ"ל ומעתה קשה האיך העתיק להלכה דברי הש"ס בראתה ב' ימים טמאים וב' ימים טהורים משמשת ח' י"ב י"ו כ' דהא לדעתו כ"ז שלא קבעה וסת א"כ לעולם מתחלת הראיה מנינן לה ימי נדה וימי זיבה בחוזרת חלילה הן אם ראתה או לא ראתה א"כ בהיקף השני בתחלתה כשראתה היא ביום ג' לנדתה וביום י"ז להיקף השני כשראתה היא תחלת נדה ואיך אפשר להשתמש בהיקף השני ביום כ' שהוא יום ד' לראית נדתה ביום י"ז וא"ל דהרמב"ם מפרש דהא דאמרינן משמשת כ' היינו דוקא בהיקף הראשון דזו דוחק גדול דמשמעות הש"ס לאשמועינן דין האשה הזאת איך תתנהג כל ימים וא"כ למה לא פירש מה תעשה בשאר הקיפים ותו דהרמב"ם עצמו מפרש גבי ז' ימים טמאים וז' ימים טהורים דמשמשת רביע ימים דהיינו לעולם כל ימים ועכ"ז לא קיים מה שנאמר בש"ס מתוך כ"ח וכמ"ש הרמב"ן והר"ן ואי ס"ד דאפשר לפרש דוקא הראשון הדין כן ומשאר היקפים לא מיירי הש"ס לא היה צריך לדוחק פירושו. ולפי דעתו בהיקף פעם ג' נמי אינה משמשת רק ח' י"ב וי"ו כמו בהיקף השני כי בהיקף השני מתחילין ימי נדתה לשיטתו ביום ט"ו כי לעולם בכל היקף מתקרב ימי נדתה מהיקף שלפניו ב' ימים ד"מ בהיקף הראשון מתחילין ימי נדתה בי"ט בו אע"פ שלא ראתה ובהיקף הב' מתחילין ימי נדתה בי"ז בו ובהיקף הג' בט"ו בו וכן לעולם ואינה חוזרת למשפט היקף הראשון רק אחר ח' היקפים מעשרים יום ואז היא חוזרת למשפט הראשון שמותרת לשמש ח' י"ב י"ו כ' וצ"ע:

שם ל"ה ימים טמאים. דין זה גם לשיטת הרמב"ם ניחא דא"א לה לספור ז"נ:

שם ד' ימים טמאים. וכן פי' הרמב"ם ז"ל שם גם בזה יש להפליא לפי מה שפסק הוא ז"ל והבאתי לעיל דימי נדה שראתה בהן אינן סותרין ואין עולין ותתחיל למנות ז"נ משפסק הדם אפי' תוך ימי נדתה א"כ קשה למה אינה משמשת לעולם הא איכא לאשכוחי שתשמש עוד דהא לשיטתו אע"פ שלא ספרה ז"נ לזיבתה אפ"ה מתחילין ימי נדה וכמו שהוכיח המ"מ בפ"ז מהלכות אלו מדבריו וא"כ מתחלת ראייתה לעולם חשבינן י"ח ימים לימי נדה וימי זיבה ואח"כ חוזרת לתחלת נדה וחוזרת חלילה בכל ח"י ימים וא"כ אם נעשה היקפים מח' ימים ואשה זו שראתה לעולם ד' טמאים וד' טהורים וא"כ היקף הראשון מסיים בשני ימים טמאים והיקף השני מתחיל בב' ימים טמאים ומסיים בב' ימים טמאים והיקף השלישי מתחיל בד' ימים טהורים ומסיים בשני ימים טהורים והיקף הרביעי מתחיל בשני ימים טהורים וא"כ ד' ימים טמאים שאחריהם ב' ימים טהורים המה בתוך ימי נדה שהרי מתחלת כל היקף מתחילין ימי נדה לדעתו וימי נדה שראתה בהם אינה סותרת וא"כ ד' ימים טהורים שאחר ד' ימים טמאים שבהיקף ד' המה משלימים לימי טהורים שהיה לה לפני ראיתה ונהי דצריך אתה להשלים ג' ימים לימי נדתה שראתה בהם מ"מ ברביעי מיהו תשמש וכה"ג בהיקף החמישי מתחילין בד' ימים טמאים כמו בפעם הראשון וא"כ תוכל לשמש יום א' ולעולם בכל ד' היקפים מן י"ח יום תוכל לשמש בהיקף הראשון ובהיקף ד' פ"א וכה"ג בחוזרת חלילה כל ימים וצ"ע. ותו היתה רואה ה' ימים וכו' וכ"כ הרמב"ם משמשת ג' ימים הסמוכים לנדתה ושוב אינה משמשת לעולם עכ"ד גם בזה קשה כנ"ל אם נעשה היקפים בכל היקף ח"י ימים שהיקף הראשון מסיים בג' ימים טהורים והיקף הב' מתחיל בב' ימים טהורים וא"כ איכא חמשה ימים טהורים וחמשה ימים טמאים שאח"כ כולם בימי נדתה הם ואינן עולין ואינן סותרין וא"כ החמשה ימים טהורים שאח"כ שנים מהם משלימים לראית נדתה ועולין לספירת ז"נ ולהשלים עם החמשה ימים הראשונים דהיינו ג' בסוף הראשון וב' בתחלת היקף השני וא"כ בג' ימים טהורים שאח"כ תשמש ואיך כ' ושוב אינה משמשת לעולם ובכל ימיה בכל חמשה היקפים מי"ח יום תוכל לשמש בהיקף הראשון ובהיקף השני כיצד היקף