חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי כתובות ז:א:ב
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Kesubos 7:1:2 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 7:1:2) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →ויש אדם נודר שלא לפרוע את חובו אר"י ב"ח מכיון שהוא עתיד לגרשה וליתן לה כתובתה ולמעט ממזונותיה כמי שאין בו חוב. כבר מפורש בחיבורי מגדל דוד הפירוש דהוא כמו סברת השואל בהרשב"א ז"ל מובא בש"ך ז"ל סי' ע"ב לענין שנים שהלוו לעכו"ם ואין בנכסי העכו"ם כדי לזה ולזה טען שמעון קרן והרבית שהרווחת אתה נוטל ומן המותר אגבה קרן חובי לפי שלא חל חוב הריבית מזמן השטר אלא בכל יום הוא נתרבה והוא יכול לפורעו בכל עת ולסלקו משיעבודו תשובה אין בדברי שמעון כלום לפי שמשעת זמן חיוב הקרן חייב עצמו בכל הריבית שעלה מעותיו ובהדיא שנינו פרק הנושא גבי בת אשתו והיא ניזונית מנכסים משועבדין מפני שהיא כבע"ח אע"פ שהמזונות דבר יום נתרבה והטענה ג"כ שאמרת כיון דיכול לפורעו בכל עת ולסלקו משיעבודו נמצא שלא חל אלא בו ביום מההיא נמי שמעינן דליתא כלל דהא הפקחים היו כותבין כ"ז שאת עמי ואילו גירש את אשתו נמחל שיעבודו עכ"ל ז"ל עיי"ש וזהו מפורש בירושלמי ממש סברת השואל לפיכך חל הנדר משום דאין עליו השתא חוב המזונות דמחר דהא יכול לסלק הגט והכתובה ולפטור ממזונותיה נמצא דבכל יום הוא נתרבה וכמו שיכול לסלק הקרן ולא יהי' הריבית כן יכול לסלק הגט והכתובה ולא יהיה חיוב מזונות ע"כ חל עכשיו הנדר כיון דעדיין לא נתחייב על מזונות דיום מחר כמו באוקימתא בבבלי דמשני דנדרה כשהיא ארוסה ונישאת עיי"ש [ומה דקשה מהמשנה דפקחין שהביא הרשב"א ז"ל הנ"ל כבר הארכתי בחיבורי מגדל דוד הנ"ל בע"ה] וע"ז פריך ותהא יושבת וממתנת ואם גירש הרי יפה וא"ל יעלה לה מזונות פי' כמו שמבואר בטוש"ע חו"מ סי' ס"א בעושה שטר לחבירו כל מה שיתברר שילוה אח"כ ממנו ישלם לו נשתעבד משעה הראשונה עיין בסמ"ע ז"ל שם ובתומים ז"ל שם דהוי כשטר אמנה ע"ש ע"כ פריך כיון דלא גירש ונתברר שחייב לה א"כ לא חל הנדר מעיקרא הן דלענין משועבדים ולענין בע"ח מוקדם פשיטא דהלקוחות קודמין דהא עדיין לא נשתעבד לה [כדכתב הרשב"א ז"ל] אף כשלא גירשה נתברר הדבר למפרע שנשתעבד לה מ"מ הם היו מותרין לקנות כי מאין להם לדעת שלמחר לא יגרש וישתעבד למפרע בשלמא התם בסי' ס"א הנ"ל מברר הרא"ש ז"ל הטעם דלפיכך גובה מלקוחות משום דלהלקוחות לא היה להם לקנות משום דהיה להם להתיירא שמא כבר לוה בחשאי וכבר נשתעבד כי זה לא ידעו לעולם מתי ילוה עיי"ש משא"כ הכא אין להם לדעת מה יהיה יום מחר ע"כ לענין גבית לקוחות לא מהני מה שנתברר אח"כ על למפרע דהא הם לא ידעו מה יהיה למחר אבל לענין חלות הנדר שפיר קשיא דהא כיון דלא גירשה נתברר שמשועבד לה ע"פ הדין מעיקרא וא"כ אין הנדר חל וע"כ משני כמ"ד אין מזונות האשה מד"ת ודו"ק:
כמ"ד אין מזונות האשה מד"ת כהדא דתני אין ב"ד פוסקין מזונות לאשה מדמי שביעית כו' ויעשו אותה כפועל שאינו יפה ש"פ כו'. פי' משום דאין מזונות האשה חוב על בעלה מה"ת ומעשה ידיה משום איבה ז"א אלא דמעשה ידיה עיקר ומזונות הוא מדרבנן בתורת פירעון על המעשה ידיה וע"כ אין פוסקין לה מזונות משביעית משום דחשיב כפריעת חוב אבל אם היה מזונות מה"ת ומזונות עיקר ומעשה ידיה משום איבה א"כ לא היה המזונות בתורת פירעון אלא בתורת חוב והחוב בשעת שנת השביעית הוא הככר לחם של שביעית גופי' שיש לבעלה הככר הזה גופיה הוא חייב לה ולפ"ז לא היה חשיב פריעת חוב כיון דהחוב הוא ככר של שביעית גופי' כדאיתא במס' מע"ש פ"ק ה"ח ע"ש אבל אי מזונות הוא מדרבנן ומעשה ידיה עיקר הוי מזונות שתיקנו חכמים בתורת פירעון על המעשה ידיה ע"כ אין פורעין חוב מדמי שביעית. ופריך הגמרא על ההיא ברייתא ויעשו אותה כפועל שאינו יפה ש"פ פי' דנהי דמעשה ידיה עיקר מ"מ למה אין פוסקין מזונות משביעית ואמאי לא נימא דהא דקבעו חכמים מזונות לאשה כנגד המעשה ידיה הוא לאו דקבעו בתורת פירעון על המעשה ידיה ז"א אלא דקבעו חוב כנגד חוב דהיא חייבת לו מעשה ידיה וקבעו חוב על הבעל מזונות והוי חוב כנגד חוב וכמו בפועל שמשעבד עצמו למלאכתו קבעה לו התורה מזונות והוא לא בתורת פירעון על מעשה ידיו דהא אוכל פועל אפילו יתר על שכרו דהא פועל אפילו שאינו יפה שו"פ נמי אוכל אלמא דהמזונות שלו לאו בתורת פירעון אלא בתורת חוב וא"כ ה"נ במזונות אשה דמדרבנן דילמא קבעו חכמים המזונות חוב ולא בתורת פירעון ע"ז מסיק הדא אמרה שלא עשו אותה כפועל שאינו יפה שו"פ אלא עשו אותה בתורת פירעון. ועיין בדברינו במס' דמאי פ"ג ובמס' מעשרות פ"ג שם מבואר היטב כל הסוגיא: