חידושי רמב"ן על חולין מה.

מצטרפין למלא מקדח. הא דנקט תנא שיעורין של ב"ש משום דשיעורן של ב"ה שהוא כדי שינטל מן החי וימות אינו מפורש במשנה כמה ורב יהודה אמ' שמואל הוא שפי' אותו במס' בכורות (לז,א) שהוא כסלע. ואיכא למידק דבפ' המפלת (נדה כג,ב) אמרי' המפלת גוף אטום אין אמו טמאה לידה ואיזה גוף אטום כדי שינטל מן החי וימות וכמה ר' זכאי אומר עד הארכובה ור' ינאי אומר עד לנקביו וא"ר פפא עלה מחלוקת מלמטה למעלה אבל מלמעלה למטה אפי' כל שהוא דא"ר גידל המפלת גולגול' אטומה טהורה אלמא שיעור שינטל מן החי וימות בגולגלת היינו כל שהוא. וי"ל שאני תחלת ברייתו דכל שהוא מצטרף א"נ כל שהוא שיש לו שיעור הוא דהיינו סלע ולאפוקי משיעורים גדולים שנחלק בהם ממטה אמר הכי וכן מצינו ב"כל שהוא" שיש לו שיעור במקומו' הרבה.

קרמא עילאה וקרמא תתאה זה תחת זה הם עומדין. כמו שמוכח לקמן בפסקת אלו טרפות בעוף והא דאיתנחו בה סימנא חייתא דמנח בה מוחא שמעתי מפני שהעליון אינו מקיף את המוח אלא מלמעלה ומן הצדדין אבל לא מלמטה ולמ"ד קרמא עילאה אע"ג דלא אינקוב תתאה טרפה ואי אינקוב תתאה ולא אינקוב עילאה כשרה שהרי בודקין לעוף ביד ואם אינו מבצבץ ועולה כשרה ואמאי ליחוש דילמא מינקיב תתאה ומשום עילאה שלא ניקב ואלים ולא מפקע ולא מבצבץ אלא ש"מ דאינקיב תתאה ולא אינקיב עילאה כשרה ולמ"ד קרמא תתאה עד דמינקיב נמי תתאה אבל נקב זה בלא זה כשרה. ויש נוסחאות שכתוב בהן מפורש ואמרי ליה עד דמינקיב קרמא תתאה וגירסא זו נכונה. והא דמספקא לן לקמן גבי ריאה אי אינקוב תתאה ולא אינקיב עילאה מהו לאו אליבא דמ"ד קרמא עילאה דלדידי' הכל תלוי בעליון כדאמרי' הכא גבי מוח אלא אליב' דמ"ד אינקוב תתאה מיבעיא ליה אי דוקא אי לאו דוקא ואסי' לדידיה דכל חד מגין כדאמרינן נמי הכא למ"ד קרמא תתאה. וא"ת אמאי לא אסתפק להו הכא ולא בעו לה בגמ' התם, וי"ל משום דפשיט' להו ממאי דאמר רב ושמואל גופה אי מבצבץ ועולה טרפה ואי לאו כשרה כדפרישית א"נ משום דכ"ש היא תתאה רך מגין עילאה דאלים לכ"ש א"נ כמ"ש דגרסי הכא בהדיא עד דמינקיב קרמא תתאה. וקי"ל כמ"ד קרמא עילאה לחומרא ואע"ג דבריאה שניהם מגינים אין אומרים בטרפות זו דומה לזו ובהלכות רבי' ז"ל פסק קרמא תתאה ועיקר הוא מדפרישו בה סימנ' וסוגיין בריאה כוותיה.