חידושי רמב"ן על חולין מד.

הא דתניא הרוצה לעשו' כב"ש כקולהון וכחומריהון עושה או כב"ה כקולהון וכחומריהון. ק' לי, והא קי"ל א' מטמא וא' מטהר א' מתיר וא' אוסר אם היה אחד מהן גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל כדאיתא בפ"ק דע"ג וי"ל מתוך שמחלוקתם של תלמידי ב"ש וב"ה גדולה וכל חכמי ישראל נכנסים תחתיה ונעשית להם תורה כב' תורות (דרשו) [דרשות] לכל אחד לעשות כדבריהם כדאמרינן ביבמות וכיון שכן זה הרוצה להיות עם ב"ש ולעשות כדבריה' לעולם רשאי הוא. ומיהו בפ"ק דעירובין (ז,א) אמרינן ואיבעית אימא כל היכא דמשכחת תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי כגון מחלוקת ב"ש וב"ה ולא איתמר הלכה לא כמר ולא כמר לא תעבי' לא כחומרי דמר וכחומרי דמר וכקולי דמר וקולי דמר אלא כקולי דמר וכחומרי עביד אלא י"ל דהתם בחדא מילתא דאית בה קולא וחומר' למר וקולא וחומר' למר כגון מבוי עקום וכגון שור זה וקס"ד אע"ג דלא סתרן ומסקנ' והוא דסתרן הא לאו הכי כדברי המחמיר.

ה"ג: הא דאינקב אינקובי הא דאקפל אקפולי. וזה קיצורו של דבר ניטלו עם הבשר שבלחי היינו ניטל הלחי התחתון וכשרין דממתחי וקיימי ניקבו בגופן של סימני' היינו נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת נעקרו בסופן ממקום חיבורן בבשר הלחי היינו עיקור סי' ואם עקורן במקום א' ומיעוטן הם מצד שני כשר נעקרו בכל היקף שלהן כאן מעט וכאן מעט עקירה שלהן מצטרפת לרובן וטרפה ובשעת שחי' נבלה.