חידושי רמב"ן על בבא בתרא קעה.

הא דאקשי (הא) אמר תנו נותנין מלוה על פה הוא. משום דהכא במודה עסקינן שאומר אני חייב לו מנה תטלו את שלו והוא כמוס' דבריו לעדים אבל מצוה ניתן ודאי נותנין דהיינו דקיי"ל מצוה לקיים דברי המת וכבר פרשתיה במסכת גיטין (יג,א).

לא אמר תנו וחזרו יתומים ואמרו חזר ואמר לנו אבא פרעתי נאמנין. וקשיא ליה לרבינו הגדול ז"ל טעמא דאמר דאמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו הא אי לאו הכי מיחייב למפרעיה. והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא אמר תנו אין נותנין כלל ותירץ דהתם דלא אמר בתורת הודאה גמורה שהוא כמערים והכא בשאמרו בתורת הודאה גמורה כדכתיב בהלכות. ומ"ש הרב ז"ל דבהא דרב הונא נמי בשהקדיש כל נכסיו אי הוה בידיה שטרא דלא מקוים ואמר תנו נותנין יפה אמר דאע"ג דאמרינן בעלמ' מה לי משעבדי לגבות מה לי להדיוט הכא דמודה ואמר דשטר זה אמת הוא ויכול לקיימו בחותמיו ואין אדם עושה קנוני' על נכסי הקדש לפי שאין אדם חוטא ולא לו כי קאמר תנו נותנין דקיימיה לגמרי תדע דהא כי איכא בידיה שטר מקוים נמי לא גבי מהקדש אלא בשבועה והשתא דאמר תנו קיימיה לגמרי ושקיל בלא שבועה מה שאין כן גבי שאר לקוחות משום שאין אדם עושה קנוני' על נכסי הקדש כלל, וחד טעמא הוא. אבל תמהני שאמר והוא הדין היכא דליכא שטרא בידיה ואמר תנו נותנין והא מלוה על פה היא ואינו גובה מן המשועבדין ונראה שכך הוא אומר דאע"ג דלא נקט שטרא בידיה אלא שכיב מרע הוא שצוה ואמר יש לו לפלוני עלי מנה בשטר תנו אותו לי נותנין דאיהו ודאי קושט' קאמר ולא משקר והרי הוא כמי שהוציא מלוה לפנינו שטר מקוים דהא אמרת שכיב מרע לא משק' א"נ במודה במנה פקדון או בקרקע, והמקום ידין אותנו לזכות.