חידושי המהרי”ט צט

והא דכתבו התוספות דמפרש הרב פורת דק"ו לרווחא דמילתא נקט ובלאו ק"ו אין צריך רבוי כיון דחזי לעניים ולעשירים ק' דילמא בבגד שלם תלה רחמנא משום דחשיב תדע דהא חזינן דבגד כל שהוא מטמא מפני שנגמר' מלאכתו והוי דבר חשיב שלם ואילו חשב עליו לארוג בו יותר לא היה מטמא אלמא אשלימות קפיד רחמנא וי"ל דגבי נגעים חזינן דלא קפיד רחמנא אשלם אלא אמידי דחזי מדמטמא בשתי וערב שלא היה בו מעולם חשיבות דבגד משום דחזי וכי מרבינן אריג כל שהוא דוקא גבי שרצים דלא טמא בהם שתי וערב אלמא בחשיבות קפיד רחמנא כמו שאפר' לקמן ואף ללשון שני שכתבו התו' לקמן דאריג כל שהוא נפ"ל מאו בגד פשתים דכתיב גבי נגעים לא דרשינן הכי אלא בתר דקים לן דאפי' שלש דלא חזי מכח יתורא אבל שתי וערב בהדיא כתובי:

והא דמהדר הרב פורת להוכיח דמסברא אין חילוק בין בגד שלם לשלשה על שלשה קשיא לן אמאי לא הוכיח מדאמרי' תרי מיעוטי כתיבי וכו' ותימא חד לשלש על שלש וחד לשלשה ואכתי בגד שלם מנ"ל דלא מטמא וכי תימא הכי נמי דמטמ' א"כ היכי ילפינן לעיל אף כל לאיתויי כלאים וציצית הא שייך כלאים וציצית בשאר מינין כגון בגד שלם ועוד הקשה מהרי"ט אם איתא דבגד שלם מטמא בנגעים היכי מוכח מדברי רבא דע"כ לבגד שלם לא צריך קרא דמהי תיתי למעוטי בשאר בגדים בגד שלם כיון דגבי נגעים גופייהו ליכא אלא תרי מיעוטי וי"ל דודאי שאר בגדים טהורים לגמרי דאם אית' דיש שם טומאה בשאר בגדים כמו גבי נגעי' היכי דרשי' מוהבגד כלל ופרט ללמד על כל הבגדים הסתומי' דאי בבנין אב איכא למפרך שכן מטמא בשתי וערב אלא מכח יתורא דוהבגד הוא דדרשי' ליה לכלל ופרט והשתא האי והבגד לגופיה אצטריך דאי לא כתיב אלא בגד צמר ובגד פשתים הוה אמינא דשאר בגדי' אין בהם שם טומאה לגמרי להכי רבינהו ממקרא דוהבגד וכי הדר מעטינהו משלש ומשלשה מעטינהו ואכתי מטמאי בבגד שלם ומנ"ל לומר דללמד על בגדים הסתומי' אתא שאינן אלא צמר ופשתים ועוד אם איתא דגבי טומאה לא אימעט לגמרי היכי ממעטינן בשאר מילי שאר בגדים לגמרי והא דלא הוכיחו התוספות מדלא פריך בגמרא הכי דכי איכא נמי תרי מיעוטי מבגד שלם לא אמעטו ומנא ליה ללמד על בגדים הסתומים בעלמא יש לומר דעל כרחין לשלשה לא צריך מיעוטא דכיון דמיעט שלש דנפקא מרבויא דוהבגד ממילא אמעוט שלשה דהא ליכא קל וחומר דשתי וערב לא מטמא בשאר מינין ולא אצטריך מיעוט' בתר' אלא לעיקר בגד דהיינו שלם:

והא דהוכיח עוד הרב פורת מאביי דמוקי או לשלש על שלש ולא מוקי לשלשה אין להקשות כיון דאביי לא פליג בהו מדאוקי הא דתנא שלש משום פשתן כדכת' הר"י פורת עצמו לעיל דאי פליג בהו נימא דר"ש בן אלעזר קתני שלש בשאר בגדים דוקא דלא כתב הרב פורת כן אלא בשאר בגדים דמקרו בגד דאי אתרבו אתרבו אבל גבי צמר ופשתים דשרצים נימא בגד שלם משמע ולא שלש אבל קשה דלא מצי לאוקומי או בגד לשלשה על שלשה דלשלשה לא צריך רבוייא דמק"ו אתי' ומה כלים שאינה מטמאים בנגעים מטמאים בשרצים שלשה על שלשה דמטמא בנגעים אינו דין שיטמא בשרצים וכי תימא שתי וערב יוכיח מה לשתי וערב שאינו מטמא ואינו נעשה אהל למת תאמר בשלשה שהוא נעשה אהל המת ומביא טומאה על עצמו ומיהו דשלש על שלש לא אתי בק"ו דאיכא למימר שפיר שתי וערב יוכיח ואין לומר מה לשתי וערב שכן אינו נעשה אהל המת בשלש על שלש נמי אינו נעשה אהל כיון דלית ביה פותח טפח כדכת' התוס' לקמן:

ואימא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים פרש"י ושלש על ג' בצמר ופשתים מטמו מק"ו ותימה גדול הוא חדא דאי קאי אשנויי דשני דשלש אתי בק"ו ואמאי לא אהדר ליה והא מק"ו אתיא ועוד סברה גדולה היא דמטוה חזי לעניים ולעשירים ושלש דאריג לא חזי לעשירים ועוד אי שלש מק"ו אתיא לפי האמת דשאר בגדים לא מטמאו כלל לשתוק מוהבגד וחד מיעוטא ושלש על שלש בצמר ופשתים מטמו מק"ו ושאר בגדים לא מטמאו כלל דאין בכלל אלא מה שבפרט ויש לפ' לשיטת רש"י דהכי פריך ואי מה לרבות שלשה בשאר בגדים דטפי יש לו לדרוש רבויא דשלשה דחזי אף לעשירים ולא בשלש דלא חזי אלא לעניים ושלש דצמר ופשתים נמי מרבי' מיניה משום דשלשה דידיה אתי בק"ו משתי וערב אלמא מרובה טומאתו טפי משאר בגדים הילכך שקולים הם ויבואו שניהם ומרבה אני שלשה בשאר בגדים כיון דחזו לעשירים ושלש נמי דצמר ופשתים כיון דמרובה טומאתן דהי מינייהו מפקת וכה"ג כת' התו' לקמן גבי אריג כל שהו ושלשה על שלשה דשאר בגדים דתרוייהו אתרבו מחד רבויא משום דשקולי' הם והמקשה ידע מיעוטא קמא ואהכי פריך דסבירא ליה דרבויא דוהבגד בתר מעוטא דרשינן ליה דאי לאו מיעוטא הוה מרבי' אפילו שלש דשאר בגדים כדכתבו התוספות אבל השתא דכתיב צמר ופשתים דרשינן והבגד לשלש דצמר הם ומסיק בתר מעוטו ושלשה דשאר בגדים דשקולי כתיבי:

תרי מיעוטי כתיבי וא"ת בתר דכתב רחמנא מעוטא דשאר מינין משלשה על שלשה לשתוק ממעוטא דשתי וערב דקל וחומר הוא ומה בגד שלשה שמטמא בשאר טומאות לא מטמא אלא בצמר ופשתי' שתי וערב שאינו מטמא בשאר טומאות כדנ"פל בפרק במה' אשה יכול שאני מרב' את החבלי' ואת המשיחות ת"ל שק מה שק טיוי ואריג וכולי אינו דין שלא יטמא אלא בצמר ופשתי' ולפי' ר"י דשלשה לא הוי בכלל בגד אלא מק"ו אתי ניחא דהשתא דכתב מיעוטא גבי שתי וערב שלשה בשאר בגדי' לא אתי בק"ו וכי אמר תרי מיעוטי חד לשלש על שלש וחד לבגד שלם כדפרשתי לעיל אבל אי לא כתיב מיעוטא גבי שתי וערב הוה דרשי' מיעוטא בתרא לשלשה ואכתי:

בגד שלם לא ממעט ומיהו לפי' הרב פורת דשלשה בכלל בגד שלם הוא קשה לשתוק ממעוטא גבי שתי וערב ותית' מק"ו וי"ל אבני' המנוגעות יוכיחו שאינם מטמאי' בשאר טומאות ומטמאי' בנגעי' אף אני אביא שתי וערב שהואיל ומטמא בצמר ופשתים טמא אף בשאר דברים אי נמי פשוטי כלי עור יוכיחו דמטמו בנגעי' ולא מטמו בשרצי' ושאר טומאות כדכת' התו' לקמן בפרקין:

וחד למעוטי משלשה על שלשה הק' מהר"ם לשתוק מחד מיעוטא וע"כ מחד מיעוטא ממעטי' אפי' שלשה דאי שלש על שלש דוק' אבל שלש' מטמא למה לי דכת' רחמנא או בגד בשרצים וכי תימא לרבות אף ג' על ג' אם כן לשתוק ממעוטא ומדאצטריך או בגד גבי שרצים להך לרבות לא אצטריך דהא גלי רחמנא בנגעים וה"ה לשרצים וכי היכי דבנגעים מטמו בשלש על שלש אף בשרצים כן הא אין עליך לומר אלא מדאצטריך לרבות שאר בגדים בשרצים היינו למעט גבי נגעים דלא מטמו ודוקא שלש על שלש דתפסת מועט הוא אבל שלשה על שלשה מטמא ואמינא ליה דאי לא כתיב אלא חד מיעוטא הו"א דאצטריך רבויא גבי שרצים כי היכי דלא נילף בשאר טומאות דמטמו שאר בגדי' בשלש' כיון דגלי רחמנא גבי נגעים דאקרו בגד ולהכי אתרבו בשרצים דלא נילף בעלמא ה"ל שני כתובים הבאים כא' ועוד יש לסתור קושייתו בפנים אחרים שאל הרש"א ותהא נוצה של עזים מטמאה בנגעים מק"ו ומה צמר שאינו מטמא באהל המת מטמא בנגעים נוצה של עזים דמטמא באהל המת לקמן דילפי' מיריעות עזים דמשכן אינו דין שתטמא בנגעים והשבתי לו דצמר נמי מטמא טומאת אהלים כמו פשתן דיריעות שש משזר תכלת וארגמן כתי' בהו ותכלת עמרא כדאמרי' בפ"ק דיבמות ומתני' לא תני אלא פשתן משום דהוי כיוצא מן העץ נקט לה:

והא דהוכיחו עוד התוספות בפי' הרב פורת מדאמרי' ואימא כי אמעוט משלש על שלש וכו' דאל"כ מה צריך למעט מהיכא תיתי לרבות תימה אי לא ידעו השתא דחד רבויא לכולהו וכי הדרו מתרבו אטו לדידן מי ניחא נימא הא דרבי ג' על שלש דוקא צמר ופשתים שטומאתן מרובה דתפסת מועט הוא אלא עכ"ל דכיון דחד רבויא הוא תרווייהו אתרבו ומאי מוכחי ועוד קשה דאדרבא לא מתרצי מידי נהי שאם על כרחינו למדרש שלש על שלש תרוייהו אתרבו דלא פלגי' רבותא שתהא דינן חלוק אבל נימא כיון דסופינו לרבות הכל תפסת מועט תפסת ולא אתא קרא אלא לשלשה ואם לא אצטריך לצמר ופשתים דאתו מק"ו משום שאר בגדים אצטריך דהשתא אין דינן חלוק ונ"ל דודאי מכאן מוכח כדברי הרב פורת ומה שכ' התו' ומיהו לא לדחות ההוכחה כת' כן אלא שהוקשה להם ולהרב פורת מי ניחא ותרצו דודאי לדידיה ניחא כדפירשתי:

תרי מיעוטי כתיבי ואם תאמר לשתוק מרבוי דוהבגד וכו' לשון התוספות ולפי' הרב פורת נמי קשיא להו דאין לומר דאצטריך חד למעוטי שלשה וחד לבגד שלם דהא לדידיה כך לי שלשה כמו בגד שלם וק' דמה תרצו לפי' הרב פורת דאתיא לרבות בשאר בגדים ומהי תיתי למעוטינהו הא בכלל בגד הוו וכי תימא לרבות שלש על שלש דכל הבגדים מנ"ל הא תפסת מועט תפסת ולא נרבה אלא שלש על שלש בצמר ופשתים גופיה דכתיב בקרא דלמדך הכתוב שיש לך בגד אחר שמטמא בנגעים ומאי ניהו שלש וכדאמרי' לקמן מסתברא קאי בצמר ופשתים מרבה צמר ופשתים קאי בצמ' ופשתים מרבה שאר דברים ועוד אי ס"ד שלש בכל הבגדים למה לי דכתב רחמנא בגד לכלל ופרט וי"ל דלרב פורת קושיא מעיקרא ליתא דבעי קרא לאפנויי בגד קמא לכלל ופרט ואי הוה כתב חד מעוטא הו"א רבוי ומיעוט מאי מיעט מיעט שלשה ומאי רבי רבי בגד שלם דע"כ לא אמר הרב פורת אלא דבכלל בגד הוי שלשה ושאני הכא דגלי קרא אבל לר"י דשלשה ניתי מק"ו ע"כ לא אתא קרא להכי ועי"ל דלפי' הרב פורת נמי ניחא דע"כ תרי מיעוטי לרבות שלש בצמר ופשתים ושלשה דשאר בגדים מטמו בנגעים דהא ליכא קרא למעטינהו ורחמנא בעי דשאר בגדים לא יטמאו כלל וכל בגדים הסתומים לילפו מהכא וא"ת אי ס"ד דתרי מיעוטי לרבות שלשה על שלשה ובגד קמא לרבות שלש על שלש א"ה רבויא דאו בגד דכתיב גבי שרצי' לדרשה למה לי דאפילו לרבות שלש לא אצטריך כיון דגלי רחמנא בנגעי' וע"כ צ"ל דבגד קמא דהכא לא אתא אלא לרבות שלש דצמר ופשתים כדבעינן למימר השתא ואכתי לשתוק מרבויא דוהבגד וי"ל דשתי תשובות בדבר חדא דא"כ רבויא דאו בגד ע"כ לשלש אתיא דלשלשה לא אצטריך ורחמנא לא בעי הכי ועוד כיון דלא דרשינן כלל ופרט שרצים לא מנגעים דאיכא למפרך לא אמר רבא דגילוי מלתא היא בתר דקים לן כלל ופרט ללמד על כל הבגדים לענין דהוו צמר ופשתים גלוי מילתא בעלמא הוו לענין שיעורא דהא מנגעי' גמרי' והוי כמו דון מינה איכא למידק אי תרי מיעוטי לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים אתי ושלש אף בצמר ופשתים טהור אם כן שוו שאר בגדים לצמר ופשתים ולמה לי יתורא דבגד לכלל ופרט ומה בא ללמדנו:

והא דכתב התוספות דאי לא אכתי' טומאת בגדים לא הוה ילפינן מק"ו דהו"א דאין שייך נגע אלא בשתי וערב קשה דהא כתיב בבגד צמר דהיינו אריג וי"ל דההוא אצטריך לאפנויי בגד קמא ללמד על בגדים הסתומים בתורה דאי לא כתיב הך בגד לא הוה דרשינן בגד קמא לכלל ופרט דלגופיה אצטריך א"ת היאך איפשר לומר שאין שייך נגע בבגד והא ק"ו נתן לדרוש וגלה הכתוב בשתי וערב מטמא בנגעים וכ"ש אריג וי"ל דלא ילפינן בגד שלשה מק"ו בשתי וערב דשתי וערב כל נימא ונימא שבו חזי צאצטרופי אלא הכי כבדינן ק"ו ומה שתי וערב