חידושי המהרי”ט צח

חלה שנטמאת חזיא להסקה ואתיא שפיר אפי' כר"ש:

דף כד או דילמא כיון דלא אסירי בעשיית מלאכה והא דאמרי' בפ' ג' דמגילה כל שאין ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח ומועד כתב התוס' דהיינו מנהג בעלמא שרגילין שאין לעשות מלאכה וכן צ"ל דאמר פ' אין דורשין ר"ח יוכיח דשרי בעשיית מלאכה אבל קשה דנהי דאיכא מנהגא לנשים לאנשים אפי' מנהג ליכא דהכי מוכח בירוש' בפ' מקום שנהגו דמ"ט מילי דהוו מנהג ומילי דלא הוו מנהג דאמרי' נשייא דנהיגי דלא למעבד עובדא באפוקי שבתא אינו מנהג עד דתתפני סדרא מנהג יומא דירחא מנהג וסמך יש בדבר כדכתב רש"י בהקורא עומד שנתנה לנשים מצוה זו לפי שלא פרקו נזמיהן בעגל וכן איתא בפרקי ר' אליעזר אבל לאנשים לא שמענו וגבי קריאת התורה איכא בטול מלאכה לעם וכמדומה לי שראיתי בתוס' בשם ר"י ז"ל במלאכה כבדה כגון חרישה אין עושין בר"ח ומקרא מסייעו דכתיב אשר נסתרת שם ביום המעשה ובהכי ניחא דגבי ס"ת לא חשו אלא לעם שבשדות שצריכין להשכים עם הנץ החמה כדכתי' יצא אדם לפעלו:

תעניות ומעמדות שחרית מה שתקנו הגאונים וקשה לר"י א"כ היאך אדם לוה תעניות ופורע ומיהו זה יש לדחות דההוא למי שלא קבל יום מיוחד אלא ימים סתם וגם עדיין לא הזכיר בתפלה אבל מההיא דר' יהושע בפ"ק דא"ל לא סבי' לה מר יש הוכחה דמי מפיס שלא קבל ושלא הזכיר ובפ"ק דתעניות כתב דלא מחזי כשקרן כיון דבאותה שעה בתענית היה אבל מ"מ קשה דמה הועילה קבלתו כיון שהוא יכול לבטלו והרי פת בסלו ואמר שמואל כל תענית שלא קבל עליו מבע"י לאו שמיה תענית ושמואל גופיה הוא דאמר התם בפ"ק דתעניות אהא דלוה תעניתו ופורע וכי נדר קבל עליה דלא משלם לצעורי נפשיה קביל עליה אי מצי לצעורי נפשיה אין ומיהו כתב שם התוס' דכל היכא דמצי מצער נפשיה מודה שמואל דאינו יכול ללות ולפרוע וקשה היכי אמר ליה רב אמי לרבי יהושע לוזיף מר והא מצי מצער נפשיה:

אלא להא דמיא דאמר רב אחדבוי וכו' כתבו התוס' דחדא מכלל חברת' איתמר ואכתי קשה רב אחדבוי גופיה מאי קמ"ל בהא וי"ל דרב כי אמרה בר"ח אמרה אלא דרב גידל הכי אמרה חזיתיה לדעתיה דרב דלאו משום, דליכא נביא כלל אלא אפי' איתיה ומעשה כי הוה בר"ח הוה:

ולית הלכתא ככל הני שמעתתא פרש"י דרב הונא ורב יהודה ורב גידל והק' עליו בתו' דר' יהושע מודה בההי' דרב גידל כיון דנביא בר"ח ליכא כלל ומיהו לשון דכל הני שמעתתא לא משמע הכי לכך נר' דמשמע ליה לגמרא דריב"ל נקט נעילה לרבותא משום דסבר רב בפ' בתרא דיומא דתפילת נעילה פוטרת של ערבית דסבר מאי נעילה נעילת שערי שמים ואפי' בלילה ולדידיה פשיטא דאין מזכיר של שבת דאלמלא י"ה אין כאן תפלה כלל ששקעה חמה והיינו דקאמר ריב"ל יום הוא שנתחייב בד' תפילות ולא אמר יום הוא שנתחייב בחמש עם של לילה כי היכי דאמרי' בר"ח שכלל תפלת של ערבית עמהם אלא ה"ק האי תפילת נעילה חובת יום הוא שנתחייב בד' תפלות ולדידיה אין תפילת נעילה פוטרת של ערבית כדסבר ר' יוחנן דמייתי התם בירושלמי בפ' תפלת השחר וה"ה דר"ח נמי ס"ל לריב"ל דצריך להזכיר ולא נקט יום הכפורים אלא לאשמועינן רבותא ורב גידל אמר רב נמי נקט ר"ח לרבותא וכ"ש יום הכפורים דלדידיה לאו זמן תפילה הוא כלל אלמלא י"ה ולהכי קאמר גמרא ולית הלכתא ככל הני שמעתתא כנ"ל לקיים דברי רש"י ז"ל וכן פסק הרמב"ם ז"ל פי"ב מה' תפלה:

דף כו כל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש ומסככין בו חוץ מפשתן קשה לריב"א דמשמע דפחות משלש על שלש מסככין בו אפילו בשל פשתן ותי' מאי קשיא ליה נימא דמילי מילי קתני וה"ק חוץ מפשתן שיש בו משום שלש לטומאה ואין מסככין אפי' פחות משלש ונ"ל דדייק מדלא קתני ברישא מסככין בו דלא תלייא בשיעור דשלש ובתר הכי ליתני ואין בו משום שלש אבל השתא דקתני אין בו משום שלש ומסככין בו משמע דשיעורא בשלש ואהא קאי חוץ מפשתן וא"ת ע"כ האי פשתן בשאינו טווי קאמר כדאמרי' בסוף הסוגיא דרשב"א וסומכוס אמרו דבר א' ופשתן שלא נטוה מדרבנן הוא דאין מסככין בו לפי שהוא קרוב לטווי וטוי הוא דאסור מן התורה הואיל ומטמא בנגעים כדכת' התו' שם א"כ מאי קשיא ליה דכשאינו טווי לא אסרו בשלש על שלש לפי שקרוב לטווי ובטווי היה מטמא אבל פחות משלש שאפי' נטוה לא היה מטמא כדתנן כמה יהא בפקעת ויטמא כדי לארוג בו שלש על שלש כדכתבו התוספות בסמוך פשיטא דלא אסרו לסכך בו וההיא דמטלניות אסורא דרבנן הוא כדמוכח בסוכה הואיל ושם ארוג מקבל טומאה וה"ה דטורי פחות מג' דאסור מדרבנן כיון דשם טווי מטמא אבל פשתן שאינו טווי לעולם אינו מטמא ואע"ג דכתב התוס' בסמוך דעיקר מילתיה איירי בבגד מ"מ נקט שלש משום פשתן דבפחות משלש מסככין בו וי"ל כיון דטעמא דגזרו בפשתן לפי שהוא קרוב לטווי פחות אפי' אם סככה בפשתן פחות מכדי שלש על שלש ודבר שמסככין בו בנתים הכי משערינן ליה (דמאין) כל שינטל הפשתן ותהא חמתה מרובה מצלתה פסולה ואעפ"י שאין במקום א' כשיעור דטעמא משום שהוא קרוב לטווי ובשטה שנטוה מצטרף זה עם זה ולא דמי למטלניות פחות משלש דלא חזו לאצטרופי אם לא ע"י תפירה ואז פנים חדשות באו לכאן:

ר"ש בן אלעזר ותנא דבי ר' ישמעאל אמרו דבר א' הק' בתו' אמאי נקט שלש על שלש ולא נקט אפי' שלשה ותימה כיון דלאביי אידך תנא דבי ר' ישמעאל מטמא בשלש א"כ שיעור שלשה לשום תכ לית' והיכי הוה תני אינו מטמא משום שלשה דטומאת שלשה מאן דכר שמיה ועוד תימא מאי קשיא להו מהא דמשמע לקמן דפשתן דקאמר הכא היינו טווי ומה בגד דבטווי נמי שייך שיעור כדתנן כמה יהא בפקעת ויטמא כדי לארוג בו שלש כדמייתי בסמוך ונר' שהתוספות הוקשה להם דאמאי נקט שלש דמשמע טומאת מגע אבל שלשה דמטמא מדרס אית להו הו"לל אין בו משום טומאת בגדים דמשמע בכל ענין ותירץ הרב פורת דנקט משום פשתן דאפילו טומאת שלש אית ליה כ"ש טומאת שלשה דמטמא מדרס וקשיא להו דלקמן משמע דהאי חוץ מפשתן הוי טווי ועל כרחין טווי אין בו אלא טומאת נגעים דכתיב בהו שתי וערב והתם מאי רבותא איכא הא ליכא התם מדרס כלל ולשמועינן רבותא ביוצא מן העץ דאפי' בגד שלשה על שלשה לא מטמא בשרצים אף על גב דחזי למדרס ותרצו דגבי פשתן נמי עיקר מילתיה איירו בבגד ועי"ל דהוקשה מאי דוחקיה דאביי לאוקומיה דנקט שלש משום פשתן ולומר דפליג אאידך תנא דבי ר' ישמעאל לימא דכולא מליתא דרשב"א לא מיירי אלא בטווי דאפי' בצמר ופשתים לא מטמא בשרצי' דבגד כתיב בהו וה"ק כל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש דנגעי' אלא פשתן דמטמא בשתי וערב דשלש דלהכי נקט שלש לומר דמייתי בטומאת שתי וערב בנגעים דבשלש חזי אף לעשירים וכו' אלמ' מודו בטומאתו בשלש ואביי גופיה הוא דקאמר דבטווי מיירי דאמר לקמן רשב"א וסומכו' אמרו דבר א' ותרצו דעיקר מלתיה איירי בבגד והא דכתב התוס' דס"ל לאביי דבשאר בגדים או יהיה בהם טומאה כמו צמר ופשתים או יהיו טהורים לגמרי לכאו' קשה דא"כ היכי פריך גמרא ואימא כי אמעוט משלש על שלש וכו' וי"ל דלא כתב התוס' כן אלא בתר דגלי לן קרא גבי נגעי' בשאר בגדי' חלוקי' לגמרי דלא מטמאו כלל דאם איתא דאתרבו גבי שרצי' מאו בגד יש להם להיות כמו צמר ופשתים לגמרי ולא אתרבו לחצאין:

רבא אמר שלשה דשאר בגדים איכ' בינייהו וא"ת ומאי דוחקיה דרבא לומר דהך תנא דבי ר' ישמעאל פליג אדרשב"א ואאידך תנא דבי רבי ישמעאל דאף כל מצי נמי קאי אשרצים לטומאת שלש והא דלא פירש משום דתנח ליה בהדי שאר מקומות שנאמר בהם בגד כגון כלאים וציצית דע"כ לרבא נמי לאידך תנא דבי ר' ישמעאל אית ליה דרשא דאף כל לשרצים מדלא מרבה שאר בגדים אף לשלשה כדרב פפא כדפרש"י ז"ל לקמן א"כ הך תנא לא מפיק מאידך וי"ל דרבא נמי ס"ל כאביי דכי מתרבו שאר בגדים לגמרי יש לרבותם אי לאו דרשא דאף כל ולרבא אף כל לא אתי אלא לאתויי טומאת שרצים גרידא משום דלאיתויי ציצית ליכא למימר דרבא לטעמיה דאמר הכנף מין כנף ולכלאים בהדיא דכתיב בהו כדלקמן וכיון דאשרצים ושאר טומאות קאי אם איתא לימא בהדיא שפרט לך הכתוב לעני טומאת שלש ולקמן אפרש בהא דהדר ביה רבא:

השתא שתי וערב מטמא תימא לר"י דילמא הא דתנא כמה יהא בפקיע וכו' היינו בתר דקים לן באריג דמטמא בשלש לשון התוספות וקשה דאי כל כמה דלא ידעי' שעורא דטווי בתר דידעינן דאריג מטמא בשלש היכי ילפי' טווי מיניה דילמא שאני אריג דחשיב וי"ל דאו בשתי אאריג קאי כלו' או שעדין לא נארג והרי הוא מטוה והיינו שלש על שלש דבגד עצמו מדלא כתיב או השתי ובכי האי גוונא דרשינן בפ' שני נזירים גבי לא תלב' שעטנז צמר ופשתים יחדיו וסמוך ליה גדילים תעשה לך דהכי מדריש גדילים תעשה לך מהם כמות שהם מעורבים יחדיו ולא אמרי' דלא קאי אלא אצמר ופשתים הכ' נמי או בשתי אשיעורא נמי קאי ואם תאמר א"כ למה לי דכתב רחמנ' מיעוטא גבי שתי וערב וכתיב לפשתים ולצמר הא אבגד קאי ובבגד כתיב תרי מיעוטי וי"ל דלענין שיעורא ילפי' שפיר דסגי בשלש על ג' דאבגד אי ושיעורו בשלש אבל משום דקאי אבגד צמר ופשתים לא ממעיט שאר בגדים כיון דלא כתי' מיעוט' בהדיא דהא שתי וערב מכל מילי משמע ומיהו אין אנו צריכין לזה לסברת ר"י דשלשה על שלשה נפקא ליה מק"ו דשתי וערב שפיר אצטריך מיעוטא התם כמו שאפרש לקמן בס"ד:

והא דכתבו התוס' דלרשב"א נרא' דבשתי וערב השיעור תלוי בסברא והיינו שלש דחזי אף לעשירים קשה היכי עביד גמרא ק"ו השתא שתי וערב שעדין לא נארג מטמא אריג ועומד לא כל שכן אדרבה אריג גרע דלא חזי לאיצטרופ' והיינו יכולים לומר דרשב"א לא בא אלא כהוכיח דע"כ בלא קושיא קמייתא דפריך מנגעים קל וחומר גופי' לית' דאדרב' אריג גרע וצריך לפרש כמו שפי' הרב פור' דאסברא סמוך ונקט ק"ו לרווחא דמילתא כלו' דאי לאו ק"ו הוה אמינא דאבגד שלם קפיד קרא הא לא אתי' מסברא דשאני בגד דדבר חשוב הוא ודבר המסוים מקרי כדאמרי' בריש מרובה גבי על שה על שלמה אבל בתר דקים לן מק"ו דשתי וערב דלא קפיד אשל' ולא אדבר חשוב מסברא קים לן דכך לי שלשה על ג' כיון דחזי כמו אלף על אלף שאינו שלם אבל ממה שהוכיחו התוס' מדברי רבא דלא דריש או בגד דבגד שלם משמע שרוצים לומר דמסברא שלשה הוי כמו בגד שלם ומאי אהני לן ק"ו ומה שכתב ויש ליישב אלו דברי הרב פורת וכדמוכח מדברי התוס' לקמן גבי ואימא כי אמעוט אבל נראה דהכי עביד רשב"א קל וחומר ומה שתי וערב שטומאתו מעוטה שאינו מטמא בשאר טומאות טמא בנגעים כל מידי דחזי לאינשי דהיינו שיעור שלש בגדי' שטומאתן אצל שאר טומאו' לא ר"ש דכל מידי דחזי טמא בהם דהיינו שלשה דחזי בהו לאנשי כמו שלש דטיוי: