חידושי המהרי”ט ק

שאינו מטמא בשאר טומאות מטמא בנגעים שלשה על שלשה דמטמא בשאר טומאות וכו' כדפרישית לעיל ואי לא כתיב בגד כלל איכא למפרך כלים יוכיחו שמטמאין בעלמא ואינן מטמאין כאן אבל השת' דידעי' בבגד מטמא בהו טומאת נגעים אע"פ שמטמאי' בכל הטומאת אף בגדים כן:

דף כז ת"ל או בגד הקשו בתוס' דלקמן דרשי' מאי בגד דאריג כל שהו' מטמא וכ"ת שקולים הם ויבואו שניהם מאי פריך לאביי מאי עביד ליה ולפי האמת לא מקשי התוס' דשמא ס"ל לאביי דג' על ג' ואריג כל שהו הם שקולי' אבל מ"מ המקשה מאי פריך וקשה דע"כ ידע המקשה דלאביי לשלשה לא אצטריך דבכלל בגד היו לפי' הר' פורת או מק"ו אתיא לפר"י וה"ה אריג כל שהו וי"ל דכי דרשי' מרבוייא דאו בגד אמרי' הכי דהכי אגמרי' רחמנא למשה דכל היכא דיש לרבות שני דברים שקולים תרוייהו מתרבו בחד דרשא דהי מינייהו מפקא אבל כי לפי' מק"ו דשתי וערב אריג כ"ש לא אתי מק"ו דהא לא חזי לשאר אנשים אלא לזה שעשאו לצורכו וכן כי אמרי' לשיטת הר' פורת דבכלל בגד הוי היינו משום סברא דלא קפיד רחמנא אלא במידי דחזי דאי אשלם קפיד היכי קאמר דבכלל בגד שלם הוי וא"ת ואריג כל שהו בצמר ופשתים מנ"ל דטמא אי לא ידעי' דטמא אלא מאו בגד מנ"ל לרבות בהו נמי שאר בגדים לסתור כלל שבידנו דאף כל צמר ופשתים ואי ידעי ליה משלשה דנגעים דקי"ל הכא מאי מקשים התוס' דלא גלי לימא דאצטריך לאריג כל שהו והיינו דשאר בגדים דאילו של צמר ופשתים משלשה דנגעים נפקא והא אביי לית ליה טומאה בשאר בגדים כלל וי"ל דאריג כ"ש לא מטמ' בנגעים דמהיכא תיתי דאי מטעמא דשקולים לא אתו דאמידי דחזי לעלמא קפיד רחמנא ולא קפיד אשלם מדמטמ' בשתי וערב וכי מרבי' אריג כ"ש לענין שרצים מרבי' ליה ולרב' באמר דגלי רחמנ' בנגעים דכל בגדים הסתומים הוו כמו נגעים אף לענין שלש על שלש כי מרבי' הכא אריג כ"ש הרי אנו סותרים בנין אב דנגעים כמו לענין ג' דשאר בגדים וכת' בתר הכי ניתו נגעים ונגמרו משרצים הא איכא למיפ' דע"כ לא אמר רבא דגילוי מילתא בעלמא הוא אלא כי ילפי' שרצים מנגעים בבנין אב דבגד דגלי רחמנא על כל הבגדים הסתומים דנהוי כמו הנך דנגעים אף לענין שעורן אבל נגעים משרצים כיון דאיכ' למפרך לא ילפי' והשת' הק' התו' לאביי נימא דלהכי אצטרי' או בגד לאריג כ"ש בשרצים דע"כ אביי לא פליג אבריי' דבסמוך ולדידי' אין טומא' בשאר בגדים אלא בצמר ופשתים וא"ה היכי תיסק אדעתין דאביי דריש או בגד לארוג כ"ש א"כ ג' על ג' לא מטמ' בשרצי' אלא שלש' על ג' א"כ מאי דוחקיה דאביי לעיל דאמר דנקט ג' על ג' משום פשתן נימ' דאידך תנ' דר' ישמעאל נמי לא מטמ' אלא בשלשה בשאר בגדים דאין לומר השת' כמו שאמר התוס' לעיל דס"ל דכי רבינהו קרא לגמרי רבינהו כמו צמר ופשתים דצמר ופשתים גופיה לא מטמאו בשרצים אלא בשלשה על שלשה דלא גמר מנגעי' דאיכא למפרך וי"ל דאי ס"ל לאידך תנא דאיכא למפרך טפי הוה מסתברא להעמיד רבויא דשלש על שלש דצמר ופשתים כמו גבי נגעים ולא לרבות שאר בגדים ולסתור כלל דאף כל צמר ופשתים:

והא דכתב התוספות דאם נמחוק ספרים דגרסי או בגד ונגרוס דיליף מאו בגד פשתים דכתיב גבי נגעים ניחא לרבא תימא דאם כן נדרוש תרי מיעוטי דכתיבי בנגעים חד לשלש על שלש וחד לאריג כל שהו ואכתי שלשה בשאר בגדים מנא ליה דנח מטמא וי"ל דדוקא שלשה על שלשה דאתרבו מוהבגד אצטריך למעוטי להו בשאר בגדים דלא להוו בכלל משמעות דבגד אבל אריג כ"ש דאתרבי מאו בגד פשתים מהיכא תיתי לרבויי בשאר בגדים כיון דקרא בגד פשתים כתיב:

שכן מטמא בכעדשה הק' הר"י מקורבי"ל ז"ל דנימא ק"ו מה שתי וער' דטהור בשרצים טמא בנגעים ג' על ג' לא כ"ש ותימא דלפר' שכתב לעיל דשתי וערב לא משמע אלא בשיעור בגד שלם איכא למימר דיו לאריג שיטמא בשלשה על שלשה דומיא דשתי וערב דהא אמרי' לעיל דג' על ג' דלא חזי לעשירים לא אתי בק"ו דשתי וערב ועוד קשה במה שתרצו התו' כלים יוכיחו דמה לכלים שכן אינן טמאים בנגעים כל עיקר תאמר בבגדים שמטמאים בשלשה על שלשה אף הם יטמאו בג' על ג' ועוד מה לכלים שאינן נעשים אהלי' אפילו גדולים אמר בבגדי' שנעשים אוהלים בפותח טפח אלמא בגדים חמירי והא דתרצו עוד דבגד צבוע ובגד עכו"ם יוכיח איכא למיפרך מה לצבוע ושל עכו"ם שכן אינן מטמאי' בשתי וערב גופיה תאמר דלבן של ישראל שמטמא בב' דשתי יערב כדתנן כמה יהא בפקיע כדפירש רשב"א לעיל וי"ל דלמה שכתב רשב"א דג' על ג' דמטמא בשתי וערב מסברא קיימא לן הוי ק"ו שאין עליו תשובה משום דבגדים החמורים ילפי' משתי וערב הקל שמטמא בשלש על שלש אבל לפירש ר"י בשתי וערב אלף על אלף משמע ליכא למילף בגדים החמורים משתי וערב הקל דאמרינן דיין לבגדים שיהיו כמו שתי וערב שמטמאים במידי דחזי וע"כ צריך למעבד ק"ו משיעורין והכי דיינינין ומה אלף על אלף דשתי וערב הקל שאינו מטמא בשרצים מטמא בנגעים שלש על שלש דבגד החמור וכו' והשתא לאו מכח חומרא דבגדים וקולא דשתי וערב דיינינן דנימא דיו לבגד שיטמא באלף דשתי וערב דבשלש על שלש גופי אשכחן חומרא דעדיף מאלף על אלף דשתי וערב אבל כלים יוכיחו שיש בהם חומרא זו ואינן מטמאי' בנגעים ולא אמרינן מה לכלים שכן אינן מטמאין בנגעים לגמרי וגם שאינן נעשים אהלים שאף שלש על שלש לא משכחת ביה חומרו' הללו ומאחר שלש שלש על עצמו אין חומרתו גורמת הדין אלא משום דאתי מבגד שיש בו חומרות אלו השתא אמרינן שפיר דיו דהיכי ילפינן שיעור קטן שיטמא משיעור גדול ולפי זה נמי ליכא למפרך מה לבגד צבוע שאינו מטמא בשתי וערב שאף שלש על שלש דלבן גופיה אין לנו שיטמא בשתי וערב ומיהו לרשב"א דאית ליה שלש על שלש בשתי וערב גופיה וליכא דיו אין לומר יוכיח אלא דלדידיה קושיא מעיקרא ליכא דאדיינת ק"ו הכי אדרבא נדון ק"ו איפכא שלא יהא שתי וערב מטמא בשלש על שלש מק"ו דבגדים החמורים דכי היכי דקי"ל מסברא דשתי וערב מטמא בשלש על שלש משום דחזי הכי נמי קי"ל מסברא דבגד לא מטמא בפחות משלשה דלא חזי וכיון דתרי קולי וחומרי סתרי אהדדי אמרינן כל חד וחד תיקו אדוכתיה ומיהו נראה דיש סברא למעבד טפי ק"ו דכה"ג משום דמצי להכניס פרכא ולומר אע"ג דלא חזי לעשירים מ"מ אקרי בגד לענין שרצים אבל כי עבדי' ק"ו איפכא אין להכניס החומרא לומר אע"ג דשלש בשתי חזי לא מטמא בשרצים דבשרצים אפילו אלף על אלף דחשיב בכל מילי לא מטמא בהו דבעי' אריג ולא אזלינן בשרצים בתר מידי דחזי והתוספות כתבו בפרקא קמא דחולין בשמעתא דפרה ועגלה דהיכא דאיכא למעבד ק"ו הכי ואיכא למעבד ק"ו איפכא אם יש שום סברא בהך טפי מהך לא הוו תרי ק"ו דסתרן אהדדי לכ"נ דכיון דחומרא דשרצים אינה גורמת הדין דכלי' יוכיחו כי פרכינן מה לכלים שכן אינם מטמאין בנגעים ולא באהל המת השתא מיהת אין חומרת שלש גורמ' הדין אלא חומרת דשלשה בגדים דבגדים שמטמאין בנגעים ובאהל המת בשלשה ואית לן למעבד קל וחומר הכי ומה שתי וערב הקל דלא מטמו בשרצים בגדול ולא באהל המת מטמא בנגעים בגדים החמורים שמטמאים בשרצים בשלשה ובאהל המת בשלשה אינו דין שיהיו מטמאין בשלש כמו שתי וערב והשתא עבדינן דיו אסוף דינא דמה היא חומרתן של בגדים הגורמת להם להחמיר שלשה על שלשה דאילו שלש על שלש אין חומרתן גורמת דהא איכא כלים שיוכיחו אלא שלשה על שלשה שמטמאי' בשרצים ובאהל המת היא הגורמת דיין שיהיו כחומר שבהן שלא מצינו שמטמאים באהל אלא בשלשה על שלשה וכן בנגעים והא דהק' התוספות דהכא משמע דעדשה הוי פחות מכגר' ותימא לר"י דבפסחים בריש אלו דברים קאמר וכו' ולא הוצרך ר"י ז"ל להוכיח דעדשה פחות מכגריס מהכא דהא בהדיא תנן במס' נגעים שיעור גריס תשע עדשות שיעור עדשה ד' שערות נמצאו שלשים ושש שערות מקום הגריס אלא דהכא משמע דעדשה אפילו מרודדת הוי פחות מכגריס א"כ אמאי לא פריך בפסחים מה לשרצים שכן מטמא בכעדשה ויש להשיב דלעולם עדשה כי מרדד לה תשבורת שלה הוי יותר מכגריס ברחבה ואפ"ה פריך הכא שפיר דמה לשרצים שנן מטמא בשיעור עדשה על ידי צירוף אע"פ שאינה מרודדת ברוחב תאמר בנגעים שאפי' יש בה כמה שיעורים בתשבורת בגריס אינו מטמא עד שיהא במקום אחד רוחב כגריס מרובע שהן שלש על שלש עדשות ומיהו לענין בעל קרי לא מצי למימר דבעל קרי חמור שמטמא בחתימת פי האמה אעפ"י שאין בו רוחב כגריס מרובע בראש הגויה עצמה אין בה כגריס כדתנן כ"ד ראשי איברים שאינן מטמ' משום מחיה וקחשיב ראש הגויה דלא חשיב לה חומרא לענין בעל קרי דהתם נמי אינו מטמא כשיעור חתימת פי האמה ע"י צירוף אלא אם כן החתים פי האמה בבת אחת אלא הא דרב פפא בדות' היא תימה לר"י דהא אצטריך לאפנויה צמר ופשתים למדרש סמוכים כדאמרינן בריש יבמות ותירצו דלמסקנא דאמר לרבנן שעטנז לאפנויי הא נמי לר' ישמעאל וקשה ומנ"ל הא דילמא ס"ל לרב פפא אליבא דר' ישמעאל דאף כל לאפנויי צמר ופשתים לסמוכים ע"י גזרה שוה דשעטנז וי"ל דלפי המסקנא דמסיק דשעטנז מהני לן לאפנויי אין לדרוש שעטנז ללמד על לבישה בג"ש דא"כ לשתוק מכללא דאף כל וע"כ שעטנז למדרש סמוכים מיניה דאל"כ למאי אתא והקשה מהרי"ט נר"ו למה לי דכתב רחמנא צמר ופשתים לרבי ישמעאל גבי לבישה נילף מסמיכות דגדילים דכתיב בגד וכל מקום שנאמר בגד צמר ופשתים ותירץ דסד"א הכנף אתא לאפוקי דלא נדרוש מסמוכים כלאים בציצית דה"ק קרא ממין הכנף תעשה צמר לצמר ופשתים כדאמרינן ביבמו' דלא דרשינן סמוכים אלא ללמד על ציצית שלא יהא אלא מצמר ופשתים אבל לר' ישמעאל דדריש אף כל בגדים צמר ופשתים ע"כ סמיכות אי לאו למשרי כלאים למאי אתא ולי נראה דלא מפיק מדרשא דרבא דהכנף מין כנף אלא היכא דאף כל ליכא למדרשי' רק לענין ציצית כדמוקי לה רב נחמן בר יצחק וכדכתבו התוספת לעיל משום דלאתויי שרצים לא אתי דהא רבינהו קרא ולכלאים לא אתי דבהדיא כתיב ביה צמר ופשתים דלבישה וכ"ש דבהעלאה אבל אי שתיק קרא מצמר ופשתים דלבישה אמרי' אף כל לאתויי העלא' בכלאים אבל ציצית כל מין כנף חייב וכן בלבישה וליכא למימר דתיתי שעטנז מהעלאה דהא אצטריך למדרש סמוכי' כדכ' התוס' ז"ל והקשה ע"ז דא"כ כי פריך בגמ' בריש מסכ' יבמות ותני דבי רבי ישמעאל טעמ' דכתיב צמר פשתים הא לאו הכי כלאים בציצית אסור והא בגדיכ' כתיב לכל מקום שהוא בגד וכו' ומשני סד"א כדרבא הכנף מין כנף והדר פריך והא רב ישמעאל לית ליה דרבא מאי פריך ע"כ אי לא כתיב צמר ופתתים בגופיהו הו"א אף כל לאיתויי כלאים אבל ציצית דרשי' הכנף כדרבא וי"ל דהתם הכי פריך למה לי דכתב רחמנא צמר ופשתים מופנה למדרש סמוכים להתיר כלאים ת"ל מדכתי' בגדיהם וכי תימא ס"ד דהכנף רבה הכל ואצטריך אף כל לכלאים א"כ למה לי ג"ש דשעטנז לאפנויי צמר ופשתים למדרש סמוכי':

סד"א כדרבא פרש"י כלומר סד"א דלא דרשינן נן הני סמוכין לענין טלית וכו' ונראה שדחקו לרש"י ז"ל דאי אף כל לא אתא אלא מדרשא דהכנף לא לכתוב הכנף אע"ג דאורחי' דקרא בהכי כדי