חידושי המהרי”ט צא

דמדברי התוספות ז"ל מוכח דעל גב' זיז עדיף מקלוטה ועוד קשה הא דכתב דנראה להרשב"א ז"ל דהא דלא מוקי אביי ברה"ר משום דגם ברה"ר לא בעי רב חסדא מקו' ד' דאכתי תיקשה נוקמ' בשעקרו ד' בגובה ט' ורבים מכתפים עליו דאי לא שדינן נופו בתר עיקרו הו"ל מקו' פטור ולהכי פטרי רבנן ונרא' דלא אמרו התוס' דפחות מד' הוי מקו' פטור אלא למאן דבעי' ברה"ר מקום ד' ולהכי לא מצי לאוקומ' ברה"ר אליבא דרב חסדא דבר"ה בעי מקו' ד' אבל למאן דלא בעי מקום ד' כל למטה מעשר' רשות הרבים גמור' הוא כדמייתי רב יוסף הא מני ר' היא דאמר זרק ונח ע"ג זיז כל שהוא רבי מחייב וקס"ד דמחייבי משום ארבע אמו' ברה"ר וע"כ בזיז למעלה משלשה איירי דבפח' מג' לא הוו פטרי רבנן והשתא לרשב"א דס"ל דרב חסדא אף ברה"ר לא בעי מקום ארבע' אפי' לא שדינן נוף בתר עיקר הו"ל רה"ר אכתי קשה נוקמ' כולו ברה"ר ברחב ד' ונופו כל שהוא ונימ' דר' סבר לא שדינין נופו בתר עיקרו והו"ל רה"ר דלא בעי מקום ד' ורבנן סברי שדינן נופו בתר עיקרו הוי ליה כרמלית ופטור ושמא לא בעי אביי למימר דרבנן אית להו שדי נופו דכל שעומד באויר רה"ר כרה"ר דמי אך קש' נוקמה באיל' ברה"י גבו' עשרה ורחב ד' דהו"ל רה"י ונופו יוצא כל שהו' ר' סבר שדי נופו בתר עיקרו והו"ל רה"י ורבנן סברי לא שדינן והו"ל מקום פטור ולרשב"א ניחא דמשני דבעי לאוקמי בכל ענין דלהכי נקט כל שהו דשייך בין למטה בין למעלה אבל לר"י קשה ועוד קשה לרשב"א נהי דמפלוגתא דר' ורבנן אההיא דרה"י באמצע לא קשיא עליה דרב חסדא דמוקי לה במקורה אלא מפלוגתא דר' מאיר ורבנן ברה"י באמצע תקשי דחכמים פוטרים דבעי' מקום ד' לימא רב חסדא כר' עקיבא ויש לומר דסבירא ליה לרב חסדא דטעמא דרבנן דפטרי משום דלא נח הוא ולא משום דבע' מקום ד' והכא הא נח ע"ג מקום משהו ומיהו גמרא דידן דאמ' לעיל הא מני ר' עקיבא היא משמע דסבר ליה דרבנן דפליגי משום דבעו מקום ד' הוא ורש"י שפירש כאן משום שדי נופו וכו' א"א להעמידה אם לא נעמיד בדבלה שמנה לשון התוספות ולשיטתו קשה אמאי דחיק לאוקומיה בעומד ברה"י ונופו נוטה לרה"ר ובדבלה שמנה נוקי כולה ברה"ר ובדבלה שמנה:

דף ה לא חייב רבי אלא ברה"י מקורה נר' לרשב"א דמשמע ליה מדלא נקט ורה"ר באמצע לשיטת הרשב"א קשה ההיא דגיטין דלשיטת התוספות איכא למדחי האי דיוקא דלא נקט רה"ר באמצע משום דבר"ה כ"ע מודו דבעי מקום ארבעה ומיהו רב ושמואל בשמעתין דהכא סביר' להו דלא משמע ליה לחלק דאף ברה"י מקום ארבע' אבל הנך אמוראי דהתם משמע להו לחלק בשמעתין דלקמן אליבא דרב חסדא דדוקא ברה"י לא בעי מקום ארבעה אבל ברה"ר בעי' וליכא למידק מידי אבל לרשב"א דאמר דאף לשמעת' דלקמן אין סברא לחלק כלל בין רה"ר לרה"י דייקי רב ושמואל שפיר אמאי לא נקט רה"ר באמצע ולהנך אמוראי דפרק הזורק דלא סבירא להו דרב ושמואל קשה וא"ת נימא דרבותא נקט רה"י באמצע אף על גב דלא שייך למילף זורק ממושיט דעל כרחין מטע' קלוטה היא ואי הוה נקט רה"ר באמצע הוה טעמא לאו משום קלוטה אלא משום דילפינן ממושיט ויש לומר דזה היה יכול להשמיענו ברה"י באמצע דאיירי ביה ר' עקיבא ורבנן ובזו כנגד זו דלא שייך למילף ממושיט דע"כ לטעמא דקלוטה פלוגתא דר"ע ורבנן בזו כנגד זו איתא ולא היה צריך לשנות בענין אחר דגנב' גנובי למה ליה אי ס"ל כר"ע לא יפרש טעמ' דר"ע בהדי' ורבי גופי' שנ' לנו במשנתינו דזו כנגד זו המושיט והזור' מזו לזו פטו' אהא הו"ל לפרושי שר' עקיב' מחייב כזורק וס"ל כוותי' ואהא דהוקש' להם לתוס' לרב ושמואל כמאן אתי ההיא דפ' הזורק תימ' דרב ושמואל מוקמי' מתני' כר"ע דאמ' קלוטה כמי שהונח' דמיא וגם שהתוס' ס"ד דהתם בניחותא מוק' מתני' כר' להך ס"ד דגמר' דהתם לא סברה כרב ושמואל דהכא וקשה דהא רב ושמואל מדיוקא אית להו הכי ועוד קשיא להו דהול"ל לרב ושמואל כמאן כר"ע והוה ניחא להו לתוס' דהתם לאו אוקמתא היא אלא אתמוהי קמתמ' כמאן כר' נימא דלא כרבנן וה"ה דלרב ושמואל נמי יש תימא מי נימ' דאתיא מתני' כיחידאה ומסיק אפי' תימא כרבנן הכא משו' אנטורי הוא ומתוקמא שפיר כרבנן אף לרב ושמואל והשתא א"ש דשמעתא דהתם לא פליגא אדרב ושמואל דלאו אוקמתא היא אלא אתקפתא דאפי' תימא דחייב ר' אף בשאינו מקורה מי אתיא מתני' כיחידא':

כאן למטה מי' וא"ת נהי דרה"י לא הוי וכו' קשה לר"י מה עלה על דעת המקש' וכו' לשון התוס' וקודם היה להם לתוס' להק' מה על דעתו של המקשן ואח"כ היה להם לפ' דברי המתרץ ונר' דהיינו יכולים לפרש דברי המקשה דהכי פריך לר' יוסי דלא חייש לבקיעת גדיים ואמר גוד אחית פחות מי' נמי כרמלית הוא דומיא דחוליית הבור והסלע פחות מי' דדיינינן להו ככרמלית בשלמא לרבנן דלא ס"ל גיד אחית משום שהגדיים בוקעים תחתיו חשיב לה רה"י גמורה אבל קשר כאן למטה מעשרה וע"כ עיקר התירוץ היינו דאין כרמלית בכלים וזה חסר מן הספר ולכך הקדימו התוס' והקשו נהי דכרה"ר לא הוי כמו ככרמלית ותרצו דאין כרמלית בכלים וצ"ל דזה כבר היה יודע המקשה מדלא חש לפרש בתי' אלא כאן למטה משמע שהמק' הוי טעי דמיירי מתני' למעלה טעי אדברי ר' יוסי דמיירי למטה והק' ר"י מאי ס"ד דמקשה דע"כ לא מתוקמא מתני' למעלה ולא כר' יוסי למטה ואם יש לו מקום לטעות היינו אי דייני' ליה ככרמלית והא הו"ל לגמ' לאשמועינן דאין כרמלית בכלים ולא צריך לשנויי כאן למטה כאן למעלה:

אגוז על גבי מים לאו היינו הנחתו ואע"ג דאמר בפ"ק דבב' מציעא ספירה מינח נייחא ומיא הוא דקממטו לה לשון התוס' וקשה מה הוכחה היא זו נהי דספינה לא חשיבא חצר מהלכת לקנות כלים שע"ג ים עצמה חשיבא חצר מהלכת שמוליכה את הספינה מחמתה והכא אהנח' האגוז במים הוא דמחייב והו"ל הנחה בחצר שאינה הנחה אלא מהלכת דומיא דמניחה על הבהמה כשהיא מהלכת דלאו הנחה כדאמרי' במי שהחשיך ועוד קשה מאחר שתרצו התוס' דשבת שאני דילפי' ממשכן למה להו לומר עוד דהתם גבי קנין משום דילפי' מיד התם לא אצטריך טעמא אלא דספינה מנח נייחא וי"ל דלא סגי לתרץ כך דהכא משום דמים לא נייחי הוא אגוז נמי לא נייחא דא"כ ספינה נמי אע"ג דמינח נייחא כיון דמיא קממטו לה חשיבי ניידי כדאמרי' הכא בשמעתין הו"ל ספינה כרכוב דקי"ל רכוב כמהלך דמי ולא הקנה כלים או דגים שקפצו לתוכה לכך תרצו דגבי קנין שאני דילפינן מיד אע"ג דאיהי קמסגי תותא והוקשה להם א"כ אגוז בכלי וכלי צף תפשוט דלא הוי' הנחה ותרצו דגבי שבת ממשכן ילפי' ולא דמי לעניני זכיה דילפי' מזכיה דגט וא"ת ומאן לימא דקרא דונתן בידה במהלכת מיירי דילמא ביושבת וי"ל הא קי"ל דכל דמהלך לא קנה עומד ויושב נמי לא קנה אלא ע"כ כמהלכת נמי אקרי שפי' יד ודוחק לאוקמי קרא בכפותה אך קשה הא דאמרינן בריש בתרא אלא מעתה היתה מהלכת ברשות הרבים וזרק לה גיטה לתוך חיקה או לתוך קלתה הכי נמי דלא הוי גט ומשני קלתה מנח נייחא ואיהי קמסגיא תותא משמע דוקא קלתה אבל בידה או בגופה לא מתגרשא וצריך עיון גבי שבת דלא מספקא לגמר' בנתן בידו של. אדם כשהוא מהלך דלא חשיבה הנחה אע"ג דיד מנח נייחא ואיהו מסגי תותה א"כ אגוז בכלי וכלי צף על פני המים כיוצא בו הוא ואי דרך להצניע בכך גם הכא דרך להצניע בכך והא דדייקי התוספות מהא דאמרינן בהמוצא כתבן כשהוא מהלך חייב הא שפך לכלי אחר לא חשיבא הנחה קשה שפך לכלי אחר היינו, כעין האגוז בכלי וכלי צף וכו' שהרי הכלי המונח על ידו והוא מהלך וי"ל דמשמע להו לתוספו' דהאי כתבן לאו בנייר שבידו קאמר דמה לי אם היינו הנחתן לא יהא אלא הנחת חפץ גמורה לתוך ידו כשהוא מהלך לאו הנחה היא דאפי' הטעינו חבירו כשהוא מהלך לא חשיבא הנחה כל שכן הוא עצמו לתוך יד אלא בנייר שבכותל או על גבי הכותל עצמו כשהוא מהלך ומחייב משום דזו היא הנחתן ודייקי הא אם שפך לכלי אחר המונח בקרקע פטור דלאו היינו הנחתן והנחה דכשהוא מהלך לא מהני אבל קשה שהתוספות רוצים להוכיח שאם הניח בקרקע כשהוא מהלך פטור ומנא להו למידק כה"ג דילמא כתבן אצטריכא ליה דסלקא דעתיה משהתחיל לכתוב בצר ליה שעורייהו דשתי אותיות וכי קמנח פחות מכשיעור קמנח דכי האי גוונא אמרינן אהוציא אות אחת וכתבה וחזר והוציא אות אחת וכתבה בהעלם אח' פטור דבעידנא דאפקא לבתרייתא בצר ליה שיעורא ואי לאו דזו היא הנחתן הוי מפטרינן הכא והוא הדין שפך לכלי אחר דהויא הנחה בבת אחת דחייב אי נמי דוקא נקט כתבן בשתי אותיות מצומצמות דאם הניחן כיון דתו לא חזי לכתוב שתי אותיות אם יסלקם מהתם דהא לא בצר ליה שיעורא לאו הנחה היא אבל לעולם ביתר מכשיעור הויא הנחה אפי' כשהוא מהלך:

בשלמא לבן עזאי מהלך כעומד דמי קשה לרבי יוחנן מה צריך להאי טעמא נימא משום דלא אשכחן כי האי גוונא ואי משום דמודה בזורק אכתי לא ידע דאי ידע לפרוך לבן עזאי היכ' אשכחן עכ"ל תוס' וא"ת שפיר ידע דמודה בזורק ומושיט ולא פריך לכולי עלמא היכא אשכחן דדילמא ס"ל זורק למעלה מעשרה מרה"י לרשות היחיד ורשות הרבי' באמצע חייב כר"ע ויליף זור' ממושיט ואע"ג דמפסק' מקום פטור באמצע דהיינו למעלה מעשרה הילכך יליף בן עזאי זורק ומושיט מינה אבל מהלך לא משום דכעומ' דמי ולא אשכחן כה"ג ולרבנן הוא דקבעי משום דרבנן פטרי בזורק דלא ילפי' ממושיט ולא דמי למ"ש התוס' בסמוך דלא חשיב מקום פטור כיון שתחתיו במקום שמהלך מקום חיוב דהתם במוליך כלים על כתפו קאמר דבתר דידיה אזלי' ועל גבי קרקע מהלך אבל הכא בזורק למעלה מקום פטור גמור הוא וי"ל דע"כ לא ס"ל לבן עזאי קלוטה נמי שהונחה דמיא דא"כ לא דמי למושיט ולא יליף מיניה כדכתבו התוספו' לעיל וכיון שכן היכי יליף בן עזאי מינ' לדרך סטיו דהתם לאו כמי שהונח' במפ' הוא אלא במוציא מרה"ר לרה"ר וגזרת הכתוב הוא לחייבו התם וכו' תדע דבזו כנגד זו בכל ענין פטור ועוד מדהו"ל רה"ר ומקום פטור באמצע מי מחייב ב"ע הא אפי' רבנן לא מחייבי אלא מרה"ר לרה"ר דרך סטיו והא דתי' ר"י דה"ק בשלמא לב"ע אפי' משכחת לה במשכן וכו' תימה מה תי' דמ"מ מנ"ל לאוקמי סברא זו אבן עזאי דס"ל מהלך כעומד דמי טפי הול"ל אפי' תימא דס"ל כרבנן דלאו כעומד דמי מ"מ פטור דלא משכחת לה כה"ג ועוד סברא זו שכת' דאפי' היה במשכן פטור מטעם מהלך כעומד קשה להלום דכל מידי דשבת ממשכן גמרינן דהא ילפי' מחייב ממושיט למעלה מי' אע"ג דלא עבר דרך רה"ר כלל ובכל אתר את אמר שני' שעשאוה פטורי' ושאני התם משום דהוה במשכן כדהביאו התוס' לעיל מן הירוש' וי"ל שהתוס' לא הוקשה להם לפרוך לב"ע בזורק ומושיט דבכלל פרכא דרבנן היא אלא משום דאלים טפי למפרך לבן עזאי ממה נפשך דאי משכחת כה"ג במשכן אמאי פוטר במהלך ותירצו דלבן עזאי את"ל דמשכחת כה"ג דמהלך פטור כדמסיק דאשכחן צידי רה"ר ומינייהו