חידושי המהרי”ט צ

טלה וצריך כפרה כדאמרי' בשלהי פ"ק דקידושין ואי משום גמר האפיה אינו נענש בב"ד של מעלה דאנוס הוא בכך וממילא נעשית:

קודם שיבא לידי איסור סקילה כתבו התוספות ותי' ריב"א דאם לא התירו לא מחייב סקילה וכו' וכן בפסחים וכו' אלמא לא מחייב כרת הואיל ורבנן הוא דאסרי ליה ודבר תימה הוא מה הם מוכיחים משם דילמ' התם נמי העמידו דבריהם אעפ"י שיתחייב כי היכי דס"ד הכא שיתחייב סקילה ונר' דהא פשיטא להו לתוס' מסברא הכא והתם דלא מחייב לא כרת ולא סקילה דאנוס הוא ולא מייתי מפסחים אלא משום דס"ד הכא לשנויי דה"ק התירו לו לרבותא כלו' התירו לו איסור שבות לגמרי שלא יתחייב עליה מכת מרדות דאנוס הוא כיון דאיסורא דאורייתא רביע עילויה או לא התירו לו עונשה של שבות כיון דמעיקרא פשע בענין שסופו לעבור על ד"ס או על ד"ת ומכין אותו מכת מרדות והא דפריך בגמר' אי בשוגג למאן התירו לא מצי לשנויי התירו עונשה של רדיה שלא יתחייב מכת מרדות דהא כיון דשוגג הוא ולא אתיידע ליה שהוא בא לידי איסור סקילה והוא הודה הא ודאי פושע הוא אצל רדיה ולא מפטר ממכת מרדות ולא רצה ריב"א לתרץ כן שנ"ל דוחק לישנא דהתירו ועדיפא מינה תירץ דהניח מלרדות ולא מחייב סקילה ואי קשיא לך לפי זה היכי אתי דרבנן ועקר לדאורייתא כדאמרינן בפ' יוצא דופן אי ס"ד מופלא סמוך לאיש דאו דאורייתא אתו נשואין דרבנן ועקרי דאוריי' להכי מייתי מההיא דפסחים דע"כ מוכח מהתם דהעמידו דבריהם במקום תורה ומבטלים מילתא דאורייתא אלא שכח בידם לכך:

הא מני ר"ע היא תימא דהא כרבנן נמי מצי לאוקמי דע"כ לא פטרי רבנן אלא משום דלא נח דהא מעביר גופיה כל זמן שלא עמד לפוש לא מחייב ולקמן אמרינן המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב משום דלא נח בסטיו ואף בן עזאי דפליג במהלך דס"ל כעומד דמי מודה הוא במושיט וזורק ועוד בפ' הזורק מוקי ר' יוחנן מתניתין דזרק חוץ לארבע ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב כגון שנח על גבי משהו או שאחזתו הרוח משהו דחשיב הנחה ומצינן למימר דה"ק לר"ע אשכחן בהדיא דפליג אבריי' דבעיא מקום ד' אמות דהא מחייב בקליטה אבל רבנן לא שמעי' להו מידי ואפשר דלא פליגי בהא אבל לדברי התוס' קשה שכתבו דלא קשה מידי אם יעמיד ככ"ע הא בלאו הכי מתניתי' מצי לאוקמה אף כרבנן אפי' דסביר' להו בקלוטה וכן מוכח מדבריהם לקמן גבי זרק ונח על גבי זיז כל שהוא שכתבו דרב יוסף דייק מדבעי רבי זיז כל שהוא ומאי דיוקא הוא דילמא משום דס"ל כרבנן דלא מחייבי אלא א"כ נח דהנחה כל שהוא בעינן ולאו משום דזיז מקום חשוב הוא:

אבל למעלה מעשרה דברי הכל פטור כתבו התוס' מכאן יש להוכיח קצת דמושיט חייב נמי למטה מעשרה וכו' וא"ת דטפי יש להוכיח דאת"ל מושיט למטה מעשרה פטור נימא למעלה מי' פליגי אבל למטה דברי הכל פטור קלוט' לאו כמי שהונחה דמיא וליכא למילף ממושיט וכי תימא משום דאם כן מתניתין דלא כמאן כדכתב התו' ז"ל לענין הבריית' אם כן כי פרכינן אמתניתין והא בעינן מקום ד' מאי משני רבא הא מני ר"ע היא כיון דר"מ נמי מצינן למימר דבעי מקום ארבעה אלא משום דיליף זורק ממושיט הוא דמחייב וי"ל דאכתי איכא למימר וליטעמיך כי נמי נימא מושיט למט' מי' חייב נימא בזו כנגד זו למטה כ"ע ל"פ דלאו כמי שהונחה דמיא כי פליגי בדיוטא אחת הילכך מהא לא תדוק:

ואהא דנסתפקו התו' במושיט למטה מי' שלא מצינו במשכן מה דינו משמע דליכא לאסתפוקי אלא למאן דלא יליף זורק ממושיט דס"ל הואיל והוצאה מלאכה גרוע' היא אין לנו אלא מה שהיה במשכן מי אמרי' מושיט הוה במשכן ולא שני לן בין למטה בין למעלה דאדרבא למטה שסבר' יותר דחייב או דילמא למטה לא אשכחן אבל למאן דיליף זורק אע"ג דלא הוה במשכן משום דדמיא למושיט מושיט עצמו לא כ"ש דמחייב למטה דק"ו הדברים ומה במקום פטור חייב בר"ה עצמה לא כ"ש ולא שייך ילפותא בהא דהיא היא אלא למאן דלא יליף צריך להוכיח וק' מאי מייתי מדלא אמר אבל למעלה מעשרה ד"ה חייב דילפינן זורק ממושיט דודאי אי ילפינן זורק כ"ש מושיט עצמו ואפי' תימא דלא באו התוס' להוכיח אלא למאן דיליף דלמטה נמי חייב מדלא אמר אבל למעלה וכו' אכתי היאך סותרים התו' זה מכח מה שאמרי תדע דהמ"ל דכ"ע ילפינן זורק ממושיט ובזו כנגד זו פליגי אין זו הוכחה דאי למטה מי' בדיוטא א' חייב אע"ג דלא הוה במשכן ה"ה בזו כנגד זו והא דתנן המושיט והזורק מזו לזו פטור בזו כנגד זו רבנן היא ולא ר' עקיבא ועוד אכתי אמאי לא קאמר למטה מי' דפליגי דאפילו תימא דמושיט למטה מי' חייב אע"ג דלא כתיב בהדיא דיליף למטה מלמעלה מ"ס ילפי' זורק למטה ממושיט ומ"ס זורק למעלה נהי דילפי' דהוה במשכן מושיט אבל למטה דלא אשכחן נהי דמושיט גמרי' אבל כולי האי לא ילפי' לעשות זורק כמושיט ולעשות למט' כלמעלה והא דכת' התוס' ולמה שנפר' בסמוך א"ש אמאי לא נקט הכי משמע הלשון דבהכי אין להוכיח דמושיט חייב למטה מי' וליתא דאדרבא מדברי ר"י בסמוך יש להוכיח טפי במושיט למטה מי' חייב דאל"כ מ"ט דר' עקיבא דמחייב בזורק למטה מי' אי משום דסבר קלוטה כמי שהונחה א"כ תו לא מצי למילף למעלה זורק ממושיט דלא דמו אלא ע"כ משום דמושיט חייב למטה ויליף זורק מיניה אלא האי ומיהו דכתב התו' אתדע קאי דלא תקשי אפי' תימא מושיט למטה חייב נימא בדיוטא אחת כ"ע ל"פ דהא מאן דילף זורק ממושיט לא מצי לחייב למטה מטעם קלוטה:

דאמרי קלוטה וכולי או' ר"י דה"פ וכו' וכיון דאיכא לאסתפוקי בפלוגתייהו איכא נמי לאסתפוקי דלכ"ע כמי שהונחה אלא דלא חש לפ' כל הדעות דברי התו' וקשה א"כ אדמתרץ דהכי איפשיטא ליה דפליגי בקלוטה נימא דמעיקרא נמי הוה פשיטא ליה דלא אמרי' דכ"ע לאו כמי שהונחה דא"כ מתני' אמאן תרמיה וי"ל דע"כ הא דמבעי ליה לרבא תלוי בגירס' דמתני' דאי גרסי' כיצד ב' גזוטראות וכולי ע"כ למעלה מי' פליגי דומיא דגזוטראו' כדכתב שם התוס' פ' הזורק ואי לא גרסי' כיצד אלא חלוקה בפני עצמה. ע"כ למטה מי' פליגי דאי למעלה אמאי הכי תנייה המושיט חייב והזורק פטור וכיון דאפשיטא ליה דלא גרסי' כיצד דאשכחן תנא דסמך עליה תו ליכא לספוקי במידי ועוד יש לומ' דאיפשיטא ליה מברייתא דפשיט ליה רב המנונא לרב חסדא דקתני בר"ה עצמה אלמא למטה מעשרה פליגי כדאמרי' בפ' הזורק והא דכתב התוס' ועוד אומר ר"י דכמי שהונחה דמיא הו"ל כזורק מרה"ר למקום פטור וכו' קשה לי נימא דכ"ע קלוטה לאו כמי שהונחה ע"ג מקום רה"י דמיא אלא כמי שנחה מהליכתה כמו נקלט באויר או ע"ג זיז כל שהוא אבל למעלה מי' כ"ע ל"פ דלא ילפי' זורק ממושיט דשאני זורק שהרי נקלט באויר מקום פטור אלא בתוך עשרה יליף רבי עקיבא שפיר כמ"ש ממושיט השת' ברה"ר עצמו ונקל' דאוי' דר"ה כר"י דמי ולמה שנפ' בסמו' א"ש דלמאן דבעי מקום ד' אף למטה מי' חשוב מקום פטור וזרק ע"ג זיז פטור והא דכתב התו' וכן משמע קצת דהא רב חסדא בעי' וכו' הק' מהרי"ט נר"ו דמאי מוכיחים התוס' מהתם דודאי רב חסדא נקט ברה"י משום דברה"ר מבעיא ליה אי פליגי בהא או לא אי נמי ההיא דרב חסדא לקמן בפרקין ברור דפשיט ניהליה רב המנונא דלמטה מי' פליגי מדקתני ועוברת ברשות הרבים עצמה דאמרי' בהזורק ונראה לי דהכי דייקי התוס' מדפרכינן עליה דרב חסדא לימא רב חסדא דאמר כר' ומ"ה מוקי דרב חסדא ברה"י והלא מצי להעמיד שפיר אף בר"ה וכרבנן וכרבי עקיבא דהכא דבלמטה מעשר' ברשות הרבים חייב מטעם קלוטה ולא בעי מקו' ד' דהא מבעי' במילי דרב חסדא ודילמא בתר דאיבעיא הא איפשיטא ליה דלמעלה מי' פליגי דגרסי' במתני' כיצד שתי גזוזטראו' דע"כ להך גירס' פליגי למעלה כדכתב שם התוספות ואמאי דחי' לאוקמי מילתא דר' חסד' ברשות היחיד דוקא ויש חילוק בין רה"ר לר"ה ומיהו לרשב"א דמפ' דהא דאמרי' ברה"י כ"ע לא פליגי ה"ה ברה"ר לא קשה דהשתא נמי מתוקמא כרב חסדא אף ברה"ר:

זרק ונח ע"ג זיז כל שהוא כתב התוספות אבל קשה לספרים דגרסי' ויתיב דרב חסדא וקא קשיא וכו' א"ל רב יוסף וכו' ותירצו דסבר רב יוסף דדוקא אקלוטה כר' עקיבא וכולי וקשה דאכתי היכי אמר אלא הא רבי דזורק מרה"ר לר"הר ורה"י באמצע ומחייב ב' והא ר"י ס"ל דלא אמר אלא לר' יהודה וי"ל דכי א"ר יוסף הא מני רבי היא אזרק ונח ע"ג זיז כל שהוא קאמר אלא דגמ' בתר דדחי לה מהדר לפרושי מילתא דרב יוסף וקאמ' דאת"ל דאהך דר' קאמר רב יוסף הא איכא למדחי דאפי' הנחה בעי ולא חייב רבי אלא ברה"ר מקורה וכתב התו' ולר"ת נר' דגרסי יתיב רב יוסף וכו' וא"ש דרב יוסף הוה מתני דברי ר' יהודה ארב וק' דאכתי לא א"ש דע"כ רב יוסף ידע דרבי לא מחייב אתונד' במקום אב כדפריך הוא גופיה התם וע"כ דרב יהודה טעי בהא דלא שמיע ליה הך ברייתא דר' והיאך אפשר לומר דרב יוסף אהא דר' קאי וע"כ צ"ל לאו דרב יוסף קאמר לה אלא גמרא הוא דמהדר לאוקומי מילתי' בלשו' ראשון ומאי עדיפותא דגירסת ר"ת וי"ל משום דאותה גרסא קשה דהיכי מצי גמרא למימר דרב יוסף אהא דרבי קאמר ומחייבו ר' שתים הא רב יוסף גופי' אמר דרב יהודה לא אמרה אלא אדר' יהודה אבל לגרסת רבינו תם ניחא דרב יוסף סבר דאין אמרה רב יהודה ומיהו הוה מצי לאקשויי מאידך דר' דלא מחייב אתולדה במקום אב אלא דבלאו הכי דחי לה שפיר והא דכת' התוספות דלר' דבעי הנחה ע"ג זיז כל שהוא ה"ה דלעקירה סגי בכל שהוא לא בעי למימר דבמקום כל שהוא יש לו קנת חשיבות אפילו לעקירה דהא מתניתין יד דעני ויד דבעל הבית לא גריע מכל שהוא אלא היינו טעמייהו דתוס' דבשלמא אי לא בעינן שינוח על גבי שום מקום איכא למימר דוקא בעקירה הוא דקפדינן אמקום דכתי' ביה קרא אל צא יצא איש ממקומו א"נ דאשכחן במשכן שהיו נוטלין מתיבתן אבל השתא דקפדינן אזיז אלמא בעי' חשיבות מקום לענין הנחה וכיון דהוי חשוב לענין הנחה הוא הדין לענין עקירה אבל קשה מנ"ל דקפדי' אמקו' חשו' דילמא לא נקט זיז אלא משו' דבעי' שינוח דאי לא נח כמו בקלוט' דלעיל לא מחייב לר' וכן בההיא דלקמן דפריך דילמ' אחרי' בעו עקיר' מקום ד' התם נמי מנא ליה דאחרי' קפדי אמקו' כנ"ל:

כאילן העומד ברשות היחיד ונופו נוטה לרשות הרבים כתבו התוס' ויש לומר דברשות הרבים לא מצי לאוקומינן דאי נוף למטה משלשה וכולי וקשה דאם כן לעיל כי פריך והא בעינן ארבעה אמאי לא פריך בפשיטות יד דעני היכי משכחת לה דהשתא לא סלקא דעתיה דמוקי כששלשל ידו למטה משלשה ואם כן מקום פטור הוא ומיהו יש לומר דבאדם העומד ברשות הרבים לא חשיב מקום פטור דאפילו דלמעלה מעשרה אמרינן בגמרא בפרק הזורק המוציא משוי למעלה מעשרה חייב שכן משא בני' קהת הילכך חשבינן מה שבידו כמונח בארץ כיון שעליו ברשות הרבים אבל לענין מקום פטור הוא דסלקא דעתיה דבעינן מקום ארבעה ואכתי קשה פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן במאי מוקמת לה דלמטה מעשר' מקום פטור הוא אפילו על ידי זיז כל שכן קלוטה באויר