חידושי המהרי”ט ט

דקאמר דהכא לא הוי דין חדש היינו משום דאכילת תרומ' שאנו באי' ללמוד אינו חדש באשה שהרי מצינו שהיא אוכלת ע"י חופה ולא דמי לההיא דכיצד הרגל שאנו באים לדון נזק שלם בקרן דלא מצינו מעולם בו אלא חצי נזק והשתא אי לאו קרא דכל טהור ליתיה לק"ו דאמרינן דיו כיון דהוי דין חדש שלא מצינו אכילת תרומה גבי אשה כלל להכי מתרץ רב נחמן דאכתי ק"ו מיהא איתא דזו שביאתה מאכילתה ע"י חופה מיהת אינו דין שתהא כשפחה ולא הוי דין חדש ומיהו על עיקר הדיו שהק' התוספת וגם מה שהק' בגמר' הכא תרתי והכא חדא קשיא לי דכלהו תרתי לא מהני מאי דמהני כסף לחודי' שהרי כסף מאכיל בשפחה וביאה וחופה בהדי הדדי לא מאכיל דאפילו אי דייני ויש דינא מכסף וביאה שאינם קונים בשפחה וקוני' כאן ליכא למפרך דיו דהא אשכחן דכסף גרידא עדיף מינייהו השתא דדייני' מכסף דהשפחה היכי שייך לומר דיו אסוף דינא ויש לומר דמכל מקום קשה דע"כ ביאה לחודה עדיפא מכסף שהרי קונה ביבמה במקום שאין כסף קונה בה ואם ביאה לחודה אינה קונה כ"ש כסף לחודיה וליכא למפרך מה לביאה שכן אינה קונה בשפחה דאין זה גרעון כח של ביאה אלא גרעון של שפחה שאין בה ביא' כלל דהוי כחמור ואכתי על דברי התוספת ק"ל דכי אמרינן בעלמא דאמרינן דיו אסוף דינא היינו כעין ההיא דכיצד הרגל שע"כ אין בקרן בר"ה אלא חצי נזק כדכתיב בקרא הילכך יש לנו לומר שהכתוב הקיל בקרן והוי כעין דון מינה ואוקי באתרא דאמרי' בעלמא אבל הכא שאנו רוצין לדון ק"ו משפחה שתועיל כסף באשה כמו שמועיל בשפחה מק"ו אין לך לומר דיו בביאה ולא תאכיל אלא אחר חופה דהא לית לן מיעוטא בביאה שלא תאכל אלא אחר חופה דאדרבא בתר דילפי' דכסף בלא חופה מאכיל כל שכן דביאה בלא חופה מאכיל דקנין כספו קרינן ביה דלא שני לן בין קנין דכסף לקנין דשטר וביאה ועוד מק"ו אתיא דכסף שאינו מאכיל ביבמה וכי תימא מה לכסף שכן מאכיל בשפחה תאמר בביאה שאינה מאכלת ליתא דמה שאינה מאכלת בשפחה היינו משום דאינה קונה שאם היתה קונה היתה מאכילה והיכי שייך למימ' כאן דיו אסוף דינא דהת' בפ' כיצד הרגל נתקשו התוס' אמאי אמרי' דיו אסוף דינא דכל ק"ו כך הוא וכו' ותרצו דכיון שהחומר' הי' מעין הדין שאנו באים ללמוד אמרינן דיו שיהא כחמור שבו והתם דוקא שייך לומר כן דע"כ אין ללמוד כל שכן ברשות הרבי':

רבינא אמר מדאוריית' מפשט פשיטא ליה וכולי קשיא לי דבדרבנן מה שייך לדון מכח חומרא שביאת' מאכילתה שאם ביאתה מאכילת' היינו משום דאין לחוש שם לסמפון שאין אדם שותה בכוס כו' אבל היכא דאיכא למיחש חיישי' ואי' משום דלא חשו בשפחה בכסף לחודה מינה הו"ל למילף ולא מכח ק"ו אלא דאי איכא למיחש לסמפון אמאי לא חשו בשפחה ועל הר"ם שהביאו בתוספות קשה דדיו לכסף שתאכיל מן התורה הביאה שאינה מאכלת אלא מן התירה דאירוסין עושה ונר' דהכי עביד רבינא ק"ו דאי ס"ד למיחש לסמפון טפי הו"ל למיחש בשפחה שכולן צריכות תיקון שתאכלנ' בתרומה שיש בהם חשש סמפון ואף לאחר זמן אינה ראויה לאכול כמו אש' ע"י ביאה שנבדקת על ידה והיה ראוי לתקן שלא תאכל שפחה תרומה אלא ע"י בדיקה ואעפ"כ לא תקנו גבי אשה שארוסה אינה אוכלת כדעולא ולאחר ביאה ראויה לאכול שאין בה חשש סמפון ומסר והלך דלא שכיח אכפול רבנן למגזר ולמתקן אלא ע"כ ליכ' למיחש לסמפון מדלא חשו בשפחה שיש לחוש בה יותר:

דף יא עד שתכנס לחופה משום דעולא וי"ל דעד שתכנס לחופה לאו דוקא אלא עד שיגיע זמן וכו' לשון התוספת והא דלא קאמר בגמרא איכא בינייהו הגיע זמן דמשום דעולא ליכא משום סמפון איכא משום דאפילו מ"ד משום סמפון למשנה ראשונה מודו דלא גזרו אל' עד הגעת זמן דבדיקת חוץ שמה בדיקה כדאמרינן התם בכתובות:

תו כ"ת וצ"ל דמאי בינייהו לא לפי האמת שמותר עכשיו קאמר לשון התוס' ותימה הוא דאמרי' מכדי בין למר ובין למר לא אכלה מאי בינייהו כלומר מאי נפקא מינה לענין דינא מהני תרי טעמי והיכי קאמר דהנפקותא אינו לפי האמת ועו' הא דשלח ליה ר"י בן בג בג שמעתי עליך שאתה או' ארוסה אוכלת במאי מוקמינן לה דהא לפי האמת לעולם אינה אוכלת ונר' דר"י בן בג בג הוא דטעי בדברי ר"י בן בתיר' ששמע שהיה אומר הטעם משום דעולא לא חייש לסמפון ושלח ליה לדבריך ארוסה בת ישראל אוכלת כגון בדמסר והלך דליכא למיחש לדעולא שלח ליה עיקר גזרה משום דעולא והואיל והוצרכו לגזור גזרו גם משום סמפון והא דקבעי גמרא מאי בינייהו לאו לפי האמת שנוהג עכשיו לדברי רבי יהודה בן בתירא אלא לדברי ר"י בן בג בג דשלח ליה שמעתי עליך דלא חיישת לסמפון וארוס' אוכלת ומפרש בינייהו קבל לפי האמת ומסר והלך לסברתו של בן בג בג והיינו דשלח ליה שמעתי עליך שאתה אומ' ארוסה אוכלת קביוסטוס פירוש בקונטרס גונב נפשות ודבר תימה לומר דסתם עבד גונב נפשות הוא דאמרינן הגיעו ואם נפשך לומר כיון דסתמו גנב היינו קוביוסטוס דמאן דעביד הא עביד הא אם כן ההיא במשה ניחא דמי שהוא גונב ממון אף הוא לוקח נפשות ומיהו איפשר דלענין מקח טעות כיון דסבר וקביל לענין גניבה ה"ה אם נמצא קביוסטוס דכיון דלא התנה שמע מינה דלא קפיד וההיא דבכורות נמי יש ליישבה לפר"שי דאדלעיל קאי דקאמר בפרטן של לויים את מוצא וכולי קביוסטוס היה או אינו בקי בחשבונות ואני מביא ראיה לפירוש רבינו תם דאשכחן בירושלמי בפרק השולח ההוא גברא דאתא קמאה דר' בון אמר ליה כדרנא דלא מרווחנא אמר ליה עכבין כדין אמ' ליה בקוביוסטיס קאמינא פי' לשחק בקוביא:

שכן אשה מקפדת על עצמה וכולי קא סלקא דעתיה דרבי זירא אפילו פשטה ידה וקבלה אינה מקודשת וכולי לשון התוספות ומשני פשטה ידה. לא קאמינא דאפילו בפרוטה הית' מתקדשת וכולי אין להקשות דמי הצריכו לכ' שהרי המקשה לא הוקשה לו בפשטה ידה וקבלה פחות מדינר דמשמע דבהא יש סברא לומר שתהא מקודשת דמכל מקו' מכח בנתיה דרבי ינאי דאין שם סברא כלל צריך לומר דכסף דאמר רחמנא לאו כסף דחשיב לגבי אשה קאמר ואפילו פשט' ידה וקבלה פרוטה מקודשת דע"כ הוא כסף דחשיב בעלמא דאמר רחמנא לכך הוצרכו התוספות לומר בשנויא דאפילו קבלה פחות מדינר שפיר דמי כי קאמינא בדשויה שליח:

תו כתבו ונראה דהכי פריך אלא מעתה וכולי אם כן נתת דבריך לשיעורין ואם תאמר אם כן אמאי צריך גמרא למפרק בפשטה ידה הוה ליה סתמא אפילו אם קדשה על ידי שליח אם כן נתת דבריך לשיעורין ועוד יש לדקדק שהתו' היו יכולין לקיים שיטת ר"שי זכרונו לברכה בכהאי גוונא דלא תקשי לפי המסקנא דנתת דבריך וכולי דבנתיה דרבי ינאי סתמא דעתיהו נמי כשאר נשים וי"ל דאפילו על ידי שליח פריך מכח סברא דפשטי' ידה דלא תימ' בדשוי שליח דעתיהו אקידושין כשאר נשים דמצי למימר אי דעתי' בהכי מכל מקום כיון דלא חשיב כסף לגבייהו הוה ליה כמתרצית להתקדש בפחות מפרוטה ולהכי פריך פשטה ידה וקבלה וכולי דאם תאמר הכי נמי דלא הוו קידושין אם כן נתת דבריך לשיעורין ואפילו על ידי שליח צריך לומר שלא יהיו קידושין ומשני פשטה ידה לא קאמינא והשתא על ידי שליח אינן יוצאות מכלל שאר נשים ולשיטת רש"י זכרונו לברכ' אין התוס' יכולין לתרץ בכה"ג שאם המקשה לא הו הוקשה לו אלא בפשטה ידה משום דאין זו סברא שנאמר שאף על פי שנתרצית בפחות מתרקב לא הויין קידושין משמע דבע"י שליח ניחא ליה שלא יהיו קידושין כיון דידעי' בהו דקפדן א"כ כי משני פשטה ידה לא קאמינ' משמע דבשויה שליח אפי' בבנתיה דר' ינאי לא הוו קידושין כסברת המקשה וכן פר"שי ז"ל ותימא דנתת דבריך לשיעורין אבל לדברי התוס' עיקר קושי' נתת דבריך לשיעורין מכח דהיה ס"ד דבפשטה ידה אינ' מקודשת ומסיק בפשטה מקודשת ובשויה שליח לא קפדה כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי פי' הקו' אם פירש שקלים וכו' ולקמן בשמעתין פי' הקונט' דה"ג גופא והיינו משום דאי קאי אדלעיל וכו' לשון התוספות וצריך ליישב מה שייך מה שפירש לקמן דגרסינן גופא למה שפירש כאן בדברי רב יהודה אר"א ונראה דמשום דיש לתמוה דהא מילתא דרב יוסף לא מתוקמא כלל כפי המסקנא דמסיק דרב אסי בכסף קצוב דוקא קאמר היה נראה לומר דהא דקאמר טעמייהו דבית שמאי כדרב יהודה לאו היינו דמילתיה דרב יהודה היינו מילתייהו דבית שמאי אלא הכי קא' טעמייהו בדרב יהודה דקאמר אעפ"י דמפליג בין כסף תורה לכסף של דבריהם אלמא כסף של תורה במנה צורי אלא דבית שמאי מוסיפין על דברי רב יהוד' דאילו רב יהוד' לא אמר אל' בכסף הקצוב והם אמרו אף בכסף סתם והשתא דגרסינן גופא משום דרב יוסף אמ' דטעמייהו דב"ש כטעמי' דרב יהודה ולא כוותיה ומילת' דרב יהודה גופא היכי מתפרשא ומסיק דבכסף קצוב דוקא א איתמרא והיינו כטעמיה ולא כוותיה דאילו ב"ש אף בכסף סתם סבי' ליה דכסף צורי הוא אבל ר"שי ז"ל פירש כדברי רב יוסף כל כסף סתם וכו' שאם סתם הוי פחו' שבמטבעו' וכיון דאפיקתיה וכו' משמע דבעי למימר דמילתא דרב יהודה היינו מלתייהו דב"ש ולפי זה לא היה ליה לגמרא למימר גופא דהא אדרב יוסף קאי והוה ליה למפרך והרי מעשר והרי קידושין לאסוקי דלא כרב יוסף ותירצו התוספות דהא דגרסי' גופא היינו משו' דהך שקלא וטריא באנפי נפשה אתמרא במתיבתי' אמילת' דרב יהודה תדע דאם אדרב יוסף אתמר' הוה ליה למפרך לאלתר לדברי רב יוסף דב"ש כרב יהוד' לימ' רב יהודה אמר רב אשי כב"ש אלא משום דבאנפי נפשה אתמרא קבע' גמרא בה"ג וממילא אדחיה מילתא דרב יוסף:

מה כלים שנים אף כסף שנים וכו' הכי גריס רש"י ולדברי רש"י קשה למה ליה לגמר' לאיתויי דריש' דדבר חשוב דעיקר שנוי' לא הוי מדרש' דמה כלים שני' וי"ל דלא תקשי כדהקש' רש"י לפירוש רבותיו דהיכי אתיא הך דרשה דכלים ומפקא מכללא דקי"ל בכל התורה כולה סתם כסף פחות שבצורי הא כלים איצטריך לגופיה לאשמועינן אפילו מחטין כדאמרי' התם לכך יצאו כלים למה שהן דכהאי גוונא כתב התוספות לרב דכסף אצטריך ליה לגופיה לכפירה לא דרשינן מיניה הקיש' דמה כסף כדדריש שמואל דלא דרשינן הקיש' אלא מכח דמייתר להכי קאמ' כיון דע"כ כסף מייתר לשמואל צריך למדרש מה כסף דבר חשוב שיהיו שוין שתי כסף לאפוקי הא דאמרינן לכך יצאו כלים למה שהן והשתא לשתוק מינייהו דאטו גריעי משוה שתי כסף להכי דרשינן מה כלים שנים ומפקא מכללא דכל כסף האמור בתורה:

עוד כ' רש"י נהי דמעה היא מטבע הפחות שבצורי מיהו שתים מנ"ל והא דלעיל גבי אשה כתב כיון דמפקת ליה מפרוטה אוקמא אדינר היינו משום דלגבי אשה אין כסף חשוב לגבה אלא דינר ומיהו איכא בין טעמא דר' זירא דשכן אשה מקפדת על עצמה דלדידה אם פשטה ידה וקבלה פחות מדינר מקודשת כיון דקרא חשיב כסף צורי ע"כ פרוטה קאמר ואם פשטה ידה וקבל' גליא דעת' דמתרצה אבל להך טעמא כסף קצוב קאמר רחמנא דבדינר מקדשה ובציר מהכי לא:

ובתוספת הקשה ר"י על דברי רש"י ז"ל דאכתי לא דמי לההיא דלקמן דבתר דידעינן דפרוטה הוי שפיר כסף איכא למימר כיון דאפקתי' אבל השתא דאמרת דסתם כסף מטבע פחות שבצורי קאמר מי הכניסה לפרוטה שתצא דאין במשמע כסף אלא מעה ויש לומר דמכל מקום ידעינן דפרוטה חשיב' לענין מעשר והקדש כדאמר קן בסמוך וכסף שכתוב באש' סתמא לא משתמע מעה משום דפחות שבצורי הוא דהא קרא לא קפיד אפחות אלא מטעם דתפסת מועט הוא דמפרש רש"י בפחות דכיון דלא גליא קרא