חידושי המהרי”ט י

מסרן לחכמים והכל מענינו של דבר גבי אשה יש לפרשה בדינר שהרי פחות מכאן אין זה חשוב לגבה לענין שבועה יש לפרשה במעה מדלא פריש מ"מ פחות קאמר דתפסת מועט תפסת. עוד הקשה ר"י ז"ל אהא דפרשינן דאתא לאפוקי ממ"ד טענו שני מחטין חייב דהך דרשא דמה כסף דבר חשוב אתיא אליבא דשמואל פיר' דבריו ז"ל דשמואל גופיה הוא דקאמר התם לכך יצאו כלים למה שהן וא"ת ולדידיה מי ניחא ע"כ הך גרסא איתא התם כדכתב רש"י והתוס' כתבו דאתיא אליב' דשמואל דלא אצטריך ליה כסף למידי אחרינא ודריש ליה ללמד גזל כלים דבר חשיב והא היא גופי' אמר לכך יצאו כלים למה שהן ואעפ"י שר"י עצמו בא ליישב זה במ"מ והא דקאמר יצאו כלים למה שהן לאו דוקא וכו' אך שיהא שוה פרוטה כלו' ולהכי אהני הקישא דכסף שיהי' שוין פרוטה ומ"מ גם לשיטת רש"י ולגרסתו יש ליישב כן ואעפ"י שרש"י בהדיא כ' לאפוקי ממ"ד לכך יצאו כלים וכו' מכל מקום לא מפני כן נדחה שיטתו לגמרי שהרי יש ליישבה שלא כדבריו אלא כדברי ר"י וי"ל דלשיטת רש"י הכא לא מתוקמא כלל דלרב אסי כסף דעלמא לא הוי פרוטה אם כן חשיבות דכסף היינו מע' דפרוטה לא חשיבא כסף וכי דרשינן מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב צריך לומר דכלים שוין מעה קאמר ולאפוקי מההיא דאמרינן יצאו כלים למה שהן אבל לר"י מתרץ שפיר ההיא גרסא אליבא דשמואל דלא קיימא לן כרב אסי דהכא ולדידיה חשיבות דכסף בכל התורה כולה שוה פרוטה היא והכי דרשינן מה כסף דבר חשוב דהיינו פרוטה בעלמא אף כלים צריכין שיהיו שוין כל אחד פרוט' ומיהו ההוא כסף מסרו לחכמים דמשמע להו מעה כדכת' רש"י דומיא דכלי' שהם חשובי' למלאכתן אף כסף צריך שיהיה חשוב מעה ורש"י ז"ל גריס התם אף כל דבר חשוב כלו' שאר מילי לבד מכלי' דאלו כלים אפי' ב' מחטין ויצא מידי קושייתו של ר"י ז"ל ומיהו הכא נרא' דלא חס לגרוס כן דאנן לדברי רב אסי קיימ' ורב אסי קי"ל כוותיה דשמואל בחדא דס"ל דטענ' עצמה שתי כסף ואייתר ליה כסף ללמד על כלים דבר חשוב דהיינו מעה דהוי לכל הפחות חשיבות דהכא ולאפוקי מאידך דשמואל דיצאו כלים למה שהן דאל"כ לא הוה נפיק האי כסף מכל כסף שבתור' ושמואל דס"ל הכי התם לא ס"ל כהא דרב אשי כדפיר' לעיל:

ומה שתמה ר"י על דברי רש"י ז"ל דהא אין היקש למחצ' תימא הוא דלא אמרי' הכי אלא כשאנו באים לסלקם כגון אם הייתי אומר בכלים דבר חשוב וכסף לא הוי דבר חשיב אתי' הקישא להשוות' לכל מילי אבל הכא אדרבא כסף חשיב טפי בכל התורה כולה דהוי דינר וחשיבות אנו באים ללמוד מהקישא לא גריעו' דהא כלי חשוב הוא כיון שראוי לעשו' בו מלאכ' גדולה כדכת' התוס' וכי מפני שהוק' לכלי חשוב נגרע לכסף מחשיבותו בכל ה התור' כולה:

עוד הקשה רש"י ז"ל וכי מחט דבר חשוב הוא והא גמרי' התם לכך יצאו כלים למה שהן ואע"פ שיש לדחות דהכא לא ס"ל ההוא דאמר לכך יצאו כלים כדכח' רש"י ז"ל עצמו דהך בריית' מפקא מההיא דאמרי' לכך יצאו כלים מ"מ פריך שפיר דהיכא אשכחן דכלים סתמן דבר חשוב הן אדרבה אמרינן התם לכך יצאו כלים כלו מכלל כסף לומר לך כלים במה שהן משמ' דסת' כלים כל שהן משמע והתוס' כתבו דמ"מ חשיבות גדול יש בהן שראויין לעשו' מלאכה גדולה וחשיבותן משוי להו כשוין מעה וזהו לפי שהן סבורין דכלים שוין פרוטה בעינן הלכך חשיבותן מכשירתן להיות כמעה כסף אבל רש"י משמע ליה סתמא במה שהן אפי' פחות מפרוטה ונהי דאהניא להו חשיבותן לאחשובינהו ככסף פרוטה אבל לא לומ' דחשיבי יותר מפרוטה וא"ת והא מסקי' בפר' הזהב דפירי לא עבדי חליפין לר"נ דכ"ש נעלו נעל אין מידי אחרינ' לא אע"ג דקי"ל קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה ולא אמרי' דכ"ש פירי דשוין פרוטה ולא אמרי' דכ"ש פירי דשוין הרבה:

וי"ל דהתם אין לנו אלא מה שמצינו מפורש במקרא כי היכי דאמרי' ללוי דאמר בכליו של מקנה דס"ל שהגואל נתן לבועז ולא אמרי' כ"ש בכליו של קונה דדמי טפי לחליפין כדכתבו התוס' שם דאין לנו אלא מאי דכתיב בהדיא וכן כתבו התוס' בפר' השולח בעובדא דשקל כומתא שדא בה וא"ת אמאי איצטריך טעמא לענין מטבע דאינו עושה חליפין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה כדאמרי' לעיל בההו' פרקא א"ל דנעל כת' הא לא קשיא דאצטריך לרב ששת דס"ל פירי עבדי חליפי' ונעל לאו דוקא וכן כתבו התוס' שם ועוד הקשה רש"י דבהדיא אמרינן התם איפכא מה כסף דבר חשוב וכו' ותימא הוא דמה כח אותה גרסא יפה דכי היכי דגרסי רבותיו הכא לך יכולין לגרוס שם ואם נפשך לומר דההיא ע"כ מדרש' הכי לשמואל דמייתר ליה כסף ללמד על כלים דבר חשיב כדאמרי' התם דייקי קראי כשמואל א"כ מאי קש' ליה על דברי רבותיו מינה ההיא כשמואל והך גרסא דהכא כרב מדרש' ומוקמי לרב אסי כדתירץ רב למתני' ימיהו שמואל לא ס"ל הא דרב אשי לכך נר' שכל כונתו של רש"י ז"ל אינה אלא להכריע דכלים לא חשיבי כדי שנדרוש ונאמר מה כלים דבר חשוב והכריע מסבר' דמחט ודאי לא חשוב ועוד מדאמרינן התם יצאו כלים למה שהן משמע ועוד מדאמרינן התם אליבא דשמואל מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב אלמא אי לאו הקישא דכסף כלים לא מקרו דבר חשוב שהסברא לא תשתנה משמואל לרב זו נר' כונתו של רש"י במה שהשי' על דברי רבותיו ואין עליו תמיהותיו של ר"י ז"ל אבל לשיטת רבותיו נר' לתרץ דהכי דרשי' מה כלים כל שרץ וחשיבי למלאכתן אף כסף הפחות שבחשובין דהיינו מעה ולא תימא כסף דינר בכל התורה דאתיא הקישא ומפקא מהך כללא דמה כלים כל שהן חשובי' למלאכתן אף כסף כל שהוא קרוי חשוב ואיזהו פחות שבחשיבותן מעה ואי קשיא לב"ה דס"ל דכסף בכל התורה היינו פרוטה הכא גבי טענ' דכל טענה וכפירה אי אפשר בפחות מפרוט' ואמרי' כיון דאפקתיה מפרוטה אוקמ' אמעה כסף ומ"ש מאמה העבריה דמפקי' לה מפרוטה משום דבעינ' גרעון ופדיון ומוקמי להו אשתי פרוטו' ולרבותיו של רש"י ניחא דדרשי' מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב דהיינו מעה ויש לומר דאי הוי סגי הכא בב' פרוטות לא היינו צריכי' להיקש' דמה כלים שנים אף כסף שנים ולשתוק קר' מכלים ומדאצטריך כלים אלמא חשיבת מעה בעינן ואתי כלים ללמד שיהיו שתי מעות:

והרי מעשר דכתיב וצרת הכסף בידך ותנן הפורט כו' פרש"י מיהו שמעי' מינה שחלל תחל' על הפרוטו' ותי' אימא דחלל על פרוטו' שוות דינר אבל פרוט' לחוד' לא מהניא וכן ק' לקמן דיליף הקדש ממעשר לחלל על שוה פרוטה מנ"ל דפרוטה חשיבא אימא פרוטו' שוות דינר דוקא. וע"ק לפי האמת דקי"ל כב"ה דפרוט' חשיב' כסף בכל התורה כולה יתורא דהכסף למאי איצטריך וע"ק על דברי רש"י נסמוך גבי הקדש בלשון שני שכתב ועוד דהכא כספים יתיר' כתיבי דאי כתוב בהקדש כסף יתיר' אמאי אצטריך למילף מג"ש דמעשר נדרש' מגופ' דקרא וי"ל דאף על גב דבכל התורה קי"ל שוה כסף ככסף גבי מעשר אכסף דוקא קפיד קר' דכתיב וצרת הכסף משמע מטבע של צורה ותנן אין מחללין מעשר על אסימון ולא על המטבע שאינו יוצא ואי בעלמא פרוט' לא מקרי כסף לפי שאינה כמטבע של כסף דצורי א"כ אפי' חילל על תרקב פרוטות לא מהני דכיון דכסף לא מקרי מידי דשוי' כסף לא מהני דלאו מטבע הוא ומשני דכסף דבר שהוא יכול לחלל על פרוטות אע"פ שאינן מטבע של צורי הואיל ומ"מ טבעא הוו וקרי' ביה וצרת צורת של דבר ומיהו פרוטות שוות דינר רבינן דפחות מכאן לא חשיבי בכל התורה וגבי הקדש אי קי"ל התם מכח שום דרשא דשוה כסף ככסף לפרוטות שוות דינר לא אצטריך ג"ש דלא גריעי משוה כסף אלא כי אתי' ג"ש לאוקמה אפרוטה דהוי כעין דון מינה ואוקי באתרא ובשאר מילי דלא דמי לא ילפי' וללשון שני שפי' רש"י דכסף יתיר' כתיב אהני' ג"ש לומ' דחלול על פרוטו' מהני ואהני יתורא דכסף להעמידו על שוה פרוטה:

הילכך בשאר כסף דעלמא דליכא יתורא נהי דתילף מג"ש דפרוטות מקרי כסף מיהו פרוטות שוות דינר דומיא דמעשר והשתא לפי האמת אליבא דב"ה דפרוטה חשיבא בכל התורה כלה אצטריך יתורא דהכסף דלא תימא דאכסף דוקא קפיד רחמנא ופרוטה היא של נחשת להכי מרבינן מיתורא דהכסף אפילו מטבע של נחשת כיון דהוי מטבע של צורה:

דף י"ב ההוא גברא דאקדיש באבנא דכוחלא וכו' רב חסדא לא ס"ל כשמואל הכא לא מצי לשנויי כדלעיל משום דמיירי שקדשה אחיו לשון התוס' וק' הואיל והתוס' דקדקו מדאמר לה לאו כל כמינך וכו' דמשמע שרב חסדא היה בא להפקיע קידושי ראשון למה הוצרכו לומר דמיירי שקדשה אחיו אפי' אם קדשה אדם אחר יש להוכיח מדאמ' לה לאו כ"כ למיסרה משמע שרב חסדא לא היה אוסרה על השני אעפ"י שלא נתן לה הראשון גט שאם נתן לה גט אף לדברי האם אינה אסורה על השני וע"ק דמדאמר להו השתא מיהת ליתנהו קמן ומייתי מדר"ח עידיה בצד אסתן ותאסר מוכח בהדיא שרב חסדא היה מתי' לאחרון בלא גט ועוד מדפרשו רבנן מההיא משפחה שאם חשש ר"ח לסברת שמואל וקבלה גט מראשון אמאי פרשו רבנן מינה וי"ל דאין להוכיח מדא"ל לכ"כ למיסרה אבתרא דה"ק לדבריך אין האחרון יכול לשאנה ואת גרעת כחו בזה שאל"כ אע"ג דצריכה גט מראשון מספק מ"מ בדין היינו כופין את האחר לגרש דקי"ל בשלהי גטין מגרש ראשו' ונושא שני משום דראשו' לא חזיא ליה אעפ"י שיגרש שני שלא יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין והשתא ולדבריך כיון שקדושי הראשו' קדושי ודאי אינו בדין שנכוף אדרבא קדושי שני לא חלו ורב חסדא לא המנה כלל וכפה את הראשון לתת גט וכנס שני אע"ג דאמרי' דאיכא עדים בצד אסתן לא חש להו דהשת' מיהת ליתנהו קמן ולהכי פרשו רבנן מינה דסברי דגט מעושה שלא כדין הוא כיון ששמעו דאיכא סהדי ה"ל להמתין ולא לעשות כל הגט ונ"ל דהתוס' משמע להו דע"כ מיירי כשקדשה אחיו דאל"כ אמאי אמרי' לאו כל כמינך ואמאי לא מהימנא לגבי דידה לשויה נפשה חתיכה דאיסורא כדאמרי' בעלמא אמרה טמאה אני אע"פ שחזרה ואמרה טהורה אני לא מהימנא דשויה נפשה חתיכא דאיסורא ואמאי לא אסרינן למקדש מלכונסה:

ואף על גב דחזרו לומר שתהא אשה נותנת עיניה באחר דהרי אומרת טמאה אני תביא ראיה לדבריה כדאמרינן בשלהי נדרים התם היינו שאם נאמר דמהמנה לשויה נפשה חתיכא דאיסורא הרי היא נאסרת על בעלה איסור עולם ואנו חוששין שמא הי' רוצה להפקיע עצמה מיד בעלה אבל הכא למה לא נאמר שיגרש ראשון ויקיימנה השני דלזה למה לא נאמינה דפשיטא דלא ס"ד שנאמין לדבריה לפטרה בלא גט לכך כ' התוס' דהכא מיירי בשנתקדשה לאחיו דהשתא אם היינו חוששין לדבריה היתה נאסרת על בעלה איסור עולם הילכך לא חיישי' כלל דאמרי' עיניה נתנה באחר ומקלקלת על בעלה דומי' דיהודית שהיתה כוונת' לקלקל עצמה על בעלה:

הא איכא סהדי באידית כתב התוס' ואין לפ' דשמא איכא סהדי דא"כ אין לדבר סוף הק' מהרי"ן לב זיל בח"ג דשמא כי היכי דחייש שמואל שמא שוה פרוטה במדי ה"נ חיישי הני רבנן שמא ההיא אבנא הוה ביה שוה פרוטה עכ"ד ולדבריו תיקשי א"כ אמאי אצטריך למימר והא איכא סהדי וכו' ואמרו אם הקלו בשבוייה נקל בא"א נימא הכא יש לחוש שמא באותו זמן הוה ביה ש"פ דגבי שבויה לא שייך למיחש כה"ג אלא ע"כ דהכא בעיר הזאת לא חיישינן כלל שמא נתייקרה ולא ידעו בה העולם אבל הא איכא למיחש שמא דבר זה שוה פרוטה במדי דמילתא דשכיחא היא דמה שהו'